אהבת דוד ויהונתן האפלטונית

אני יותר ויותר נוטה להאמין שהיחסים בין דוד ליהונתן בספר שמואל הם שיקוף של מה שנקרא ״אהבה אפלטונית״ על פי הסופר המקראי. שכן, גם בתרבות ההלניסטית הדבר היה כרוך בסוג של הומוסקסואליות, אבל אחרת לגמרי מהצורה בה אנו תופסים את ״משכב זכר״. זה לא מתאווה, אלא מהערצת ה״נערות״.

צריך לשים לב אילו סמלים חוזרים בסיפור דוד ויהונתן, ובעיקר לפסוק ״ויהי בבוקר ויצוא יהונתן למועד דוד ונער קטן עמו״. הנערות והשדה חוזרים פעמים רבות בפרק זה, ובכלל בפרקים על סיפורים קלאסיים מהתנ"ך, כדי לרפרר לסאגה על המשיח.

מוטיב השדה חוזר בסיפורים רבים מאוד בתנ״ך, שנדרשים לרוב בהקשרים משיחיים. השדה הוא מקום פתוח מחוץ לעיר, שבדרך כלל נחשב להפקר, אלא אם כן מקיפים אותו בגדר, וכך קונים אותו. עניין השדה ואיזורי ההפקר קשור לדימוי ה״אקסיס מונדי״. השדה הוא כאמור איזור המרוחק מהעיר ונחשב ל״בר״, wilderness.

הרעיון לנכס שדה על ידי קניה, נועד בעיקר כדי להרחיב כמה שיותר את ״האיזור המקודש״ ולהותיר כמה שפחות ספקות בחיים המעשיים ביהדות. על משקל ״ועשו סייג לתורה״, הרעיון הוא להקיף את השדה בגדר. שדה הוא תחום אפור שבו לא ברור מה מותר ומה אסור, ובמקום הזה ה״מהפכים את הרע ומעלים אותו לקדושה״ בדרך כלל חוגגים. כלומר, ״מצווה הבאה בעבירה״, או ״עבירה לשמה״, בדרך כלל מתרחשת בתחום הזה. כדי למנוע את זה, צריך להותיר את השדה כמה שיותר רחוק, כמה שיותר מוגבל, כמה שיותר בלתי אפשרי. הממסד הדתי מעוניין להשאיר כמה שפחות מקום לספק, ולהותיר את אות המקומות שבלתי אפשרי להגביל רק למתי מעט.

יש מסכתות שלמות שעוסקות בתסביך השדה ביהדות וכמובן חצי מהקבלה עוסקת במוטיב השדה. מה שמנסים לומר על אהבת דוד ויהונתן שקרתה בשדה, זה בעיקר סוג של פלסף יהודי כמו-פלטוני. סביר להניח שהסיפור הזה שופץ אי שם במאה השלישית לפנה״ס כדי להשתיל בו מסרים סמויים

ניתן לציין עוד מקום שבו עוסקים במוטיב השדה והנערה: דברים כ״ב על הנערה המאורסה שכתובה ללא ה׳, ונמצאה בשדה, ורק שם אין לה דין מוות אם היא הפרה את ברית הנישואין, ״כי בשדה מצאה ואין מושיע לה״. הדימויים על מקום ישוב שנחשב בטוח ומקומות רחוקים מהישוב שנחשבים מסוכנים, הם בעיקר הצפנה של דיונים על מה שנקרא ״נורמליזציה של הדת״. כלומר, הקביעה מה נחשב נורמלי ומה לא. גם פרשיית עגלה ערופה מתרחשת בשדה. גם בעצם כמעט כל דבר בפרקים הנקראים ״ספר הקדושה״.

התורה והתלמוד עוסקים לרוב בדיני קניין או בסיפורי קניין, כי זה שם המשחק. אלוהים הוא הקונה המקורי, וכל הסאגה המשיחית רצופה ב״קניות״ של ״שדות״. או סחר-מכר שקשור לדברים שקשורים בצורה זו או אחרת לשדה. אברהם קנה את שדה המכפלה, יעקב את השדה במאה קשיטה, לאה ורחל סוחרות בדודאים שנמצאו בשדה וכן הלאה והלאה. הכל קשור בסופו של דבר לאיזה רחם ייצא ממנו דוד – כל מי שקונה שדה, בטח לפני שמישהו אחר יקנה אותו, מנסה להסיט את הקארמה המשיחית לטובתו.

הערה: הדיונים על גבולות הדת מסתירים מאחוריהם את הדיונים על גבולות התודעה. והמצב המשיחי הוא המצב שבו הרוח האנושית מתחברת בצורה בלתי אמצעית אל ״האחד״. חיבור אידאי שכזה הוא שעומד ביסודה של האהבה האפלטונית, והקשר בין זה לבין הנערות הוא כי הנערות היא תקופת ביניים שלא ברור אם ניתן להתייחס אל הנער כאל ילד או כאל מבוגר. איזור הביניים הזה מקסים את האפלטוניים, משום שמי שהוא גם ילד וגם מבוגר, או לא ילד ולא מבוגר, פטור מהסנקציות שנלוות הן אל הילד והן אל המבוגר. במקרה הזה, הסנקציות של הבגיר זה ״שטיפת מח ממסדית״ ואובדן התמימות הילדותית. הסנקציה של הקטין היא כמובן שלא מתייחסים אליו ברצינות ולכן חושבים אותו לשוטה או חרש, כלומר ילד בהגדרתו הוא חריג. כלומר, ככל שאתה תמים יותר וקרוב יותר למצב הטבעי, כך אתה חריג יותר. אתה לא חריג כשאתה נמצא תחת המעטפת הממסדית שמלמדת אותך לחשוב את מה שהממסד חושב, ולהגדיר את הטוב כמה שמשרת את הריבון.

  • אהבת דוד ויהונתן האפלטונית
  • אהבת דוד ויהונתן האפלטונית
  • אהבת דוד ויהונתן האפלטונית
  • אהבת דוד ויהונתן האפלטונית

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.