אפוקליפסה עכשיו

כל עניין המגפה באסכטולוגיה הוא משל על הפצצת דימויים ועל היכולת שלך לברור את הדימויים שיועילו לך משל היית ניאו ממטריקס ויורים עליך מאות קליעים, אבל אתה יכול לעצור את כולם עם מסך בלתי נראה ולשלוף בדיוק את זה שהיה אמור לפגוע לך בלב. הקטע במגפה זה שאתה "לא יודע". והאפוקליפסה היא הרגע שבו אתה מגלה את מה שאתה לא יודע. כל מה שקורה אחר כך, הוא דבר שקורה כשאתה בסטטוס "מואר". מגפה היא הדימוי הכי פשוט שמאפשר להדגים מצב שבו אתה "לא יודע". ברגע שאתה מחוסן אליה, אתה חסין מדאגה.

"וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה, אֲשֶׁר יִגֹּף ָה' אֶת-כָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר צָבְאוּ, עַל-יְרוּשָׁלִָם; הָמֵק בְּשָׂרוֹ, וְהוּא עֹמֵד עַל-רַגְלָיו, וְעֵינָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן, וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְּפִיהֶם. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, תִּהְיֶה מְהוּמַת ה' רַבָּה בָּהֶם; וְהֶחֱזִיקוּ, אִישׁ יַד רֵעֵהוּ, וְעָלְתָה יָדוֹ, עַל-יַד רֵעֵהוּ."

וירוס הקורונה הוא תרחיש פוסט אפוקליפטי שהמערב מעריץ אותו, מפחד ממנו, ומקווה אליו. מקווה אליו מפני שהוא מגשים את כל הפנטזיות והסטריאוטיפים של יום הדין, מקווה אליו בדיוק כפי שקיווה אליו לכל אורך ההיסטוריה, והדביק את השבלונה שמתאימה לתרחיש כזה פעם ב-X שנים. כך שההיסטריה ההמונית שיש כיום היא לא דבר שמייחד את התקופה שלנו.

מה שכן מייחד אותה היא העובדה שמדי שבוע בשבוע אנו מתמודדים עם תרחישים דמיוניים דומים, באינסוף סרטים הוליוודים שמדמים לנו את אותה מלחמת אחרית הימים – וכפי שבודריאר כבר תיאר את זה,"השלב הרביעי והמכריע של הסימולקרה". כשהדמיון יותר מציאותי מהמציאות והמציאות יותר דמיונית מהדמיון, בשלב כזה כבר אי אפשר לדעת שום דבר על כלום. שלב כזה הוא מה שנקרא "השלב המשיחי", השלב שבו אנו מחכים לאותה התערבות עליונה שתגלה לנו מה הנכון. השלב הזה נקרא "גילוי", אפוקליפסה.

מה מניע את האובססיה הזאת לתרחישים פוסט-אפוקליפטיים? התשובה המתבקשת היא "פרופגנדה", כאילו שמישהו מנסה לגרום לכם לחשוב על X. אבל תחשבו על זה, הדבר הטבעי ביותר שהנפש האנושית תחשוב עליו, והיא כנראה חשבה עליו לכל אורך ההיסטוריה בדרכים שונות, היא התקווה לטוב.

אנשים תמיד חשבו על כמה שהם רוצים שיהיה טוב בעתיד, נטול רע, נטול מלחמות, נטול קשיים, חיים של שפע ופריון בלי זעם האלים, עם חיבוק מתמיד מן האלים, כשהחטא הקדמון שגרם להיררכיה הזאת ולהפרדה בין האלוהי לבין האנושי, יכופר, וגם הם – האנשים – יזכו לאכול מהאמברוזיה ולשתות מהנקטר. כי כשאוכלים מהם, זוכים לחיי נצח ולאלמוות, סועדים על שולחן מלכים. ובינינו, מי לא חלם אי פעם שיהיה מלך, עשיר, מצליח ונערץ?

כמובן, כדי שתהיה מלך אתה צריך לנצח במלחמות, כדי להותיר בעולם רק טוב צריך לבער את הרע. היית שמח לעשות את זה בעצמך ולשרת את כוחות הטוב, להיות אקטיבי. אבל די לך שהטוב יעשה בשבילך את העבודה ובתוך כך שהוא יודע שאתה מכוחותיו, הוא כבר ידאג שאתה תוותר ללא פגע, ומי שכן ראוי לשמד, ילוקט בפינצטה.

יכול להיות אמנם שאלה אנשים שקרובים אליך, יכול להיות שלפעמים אתה לא מבין את החשבונות האלוהיים, אבל הי, זה כל הרעיון – אתה לא יודע כלום. כי בעידן המשיחי אי אפשר לדעת כלום. אי אפשר להבדיל בין טוב לרע, אי אפשר להבדיל בין אמת לשקר, אי אפשר לדעת כלום על שום דבר – אנו חיים בתודעת Fake. הדבר היחיד שאפשר לדעת הוא שהנכון נמצא אי שם, ומישהו יגלה לנו אותו. והמישהו הזה הוא אותה הישות, לא בטוח שהיא בכלל ממשית, שנקראת "המשיח".

זה יכול להיות אגב גם אתה. אין לך שום יכולת לדעת אם מחר בבוקר לא תקום ותיפול עליך אבן מהשמיים. אם אתה הנבחר. יש לך ברירה אם להצטרף לצבאות המשיח ולעשות דין לעצמך, או לנטוש אלוה עשהו כי גם ככה אתה אדם נבוב ולא ראוי. מצד שני "ההימור של פסקל" יעזור לך להבין שבכל זאת עדיף לך להאמין, כי יש לך הרבה יותר מה להפסיד אם תבחר לא להצטרף למלחמת הקודש. אם אתה שייך לטובים ולא הצטרפת לצבא הקודש, מעלת בתפקידך ואיבדת עולם ומלואו, "זכית בארעי ואיבדת את הנצחי". לעומת זאת אם אתה שייך לרעים והצטרפת בכל זאת לצבא של הטובים, הסיכוי הקל שבקלים שהחסד האלוהי יסדר לך "חנינה" ביום הדין, מורה על כך שיש לך רק מה להרוויח.

היו כאלה שלקחו את העניינים לידיים ונלחמו את מלחמת הקודש, באופן אקטיבי. זאת על אף שעל פי שהגישה הכנסייתית הרשמית היתה מאז ומתמיד פסיביות. תן למלאך המוות לעשות את העבודה שלו, ותתרכז בלהמשיך להאמין.

הי, הטון הנוצרי מדי קשה לכם? בואו נחשוב בשפה יהודית. המשיח אינו בן אדם. המשיח הוא מצב, הגאולה היא תהליך שבסופו של דבר מגיעים למצב מנטלי, שלפניו אתה רואה את הכל במעורפל ואחריו אתה רואה את הכל באור בהיר. אאורקה. אתה מתוסכל מזה שאתה לא מבין ולא יודע? אל תדאג, יום יבוא ותשבי יתרץ קושיות ובעיות.

הלקסיקון המשיחי אוהב להתנסח בצורה מיליטריסטית. התסריט הוא מלחמת אחרית הימים, צבא הקודש נמצא במלחמה נגד האנטיכרייסט ורגע לפני הסוף כשנראה שהכל אבוד מגיעה תגבורת בראשות ישו עצמו שמשמיד את צבאות הרע ומכריע את המלחמה – בערך משהו כמו ספייס ג'ם, כשבאגס באני הוא מנהיג חבורת הלוני טונס ומייקל ג'ורדן הוא דאוס אקס מכינה.

אבל ההתגלות של ישו, אלף פלוס שנה אחרי שנעלם, אינה העניין. לא ישו הוא המטרה, אלא הנצחון הסופי הוא המטרה. כאילו כדי לומר לאדם, אתה יכול להמשיך ולהלחם, ויכול להיות גם שתכשל, אבל גם הכשלון שלך יכול להפוך בעזרה אלוהית לנצחון במלחמה. אין ממה להתייאש, מפני שבסופו של דבר האמונה היא זו שתציל אותך, בדרך שאתה לא מסוגל לדמיין, בדרך נס. אין ייאוש בעולם כלל, כל עוד הנר דולק ניתן לתקן, ה' יעזור וישמור ויציל וישלח שיזבא ופורקן למי שמרגיש אימפוטנט תודעתי. פורקן הוא התרגום הארמי של גאולה.

לסיכום: ספר זכריה מדבר על מלחמת אחרית הימים, במסגרתה כל הגויים יעלו להלחם על ירושלים וכמעט יצליחו לכבוש אותה עד שיקרה בדרך נס כלשהיא משהו שיהפוך את הקערה על פיה: מגפה. ואז, אחרי המגפה, כל הגויים ייכנעו ועם ישראל ישלוט לנצח, והגויים יהיו עבדים נרצעים, של ה'. ומי שלא יעלה להר הקודש ימות גם הוא במגפה. המגפה היא חלק בלתי נפרד מהתסריט האפוקליפטי והמשמעות שלה, של הדיבורים עליה, של החשש ממנה ושל התקווה אליה, היא משמעות תודעתית.

זו פסיכולוגיה בשקל, או אולי בעצם במיליון דולר. האפוקליפסה היא "אינדיווידואיזציה" וסוג של זן בודהיזם. כלומר, ברגע שתנקה את התודעה שלך מכל ההשפעות הזרות תוכל לראות את המציאות כפי שהיא. כל מה שמגיע מסביב הוא השפעות זרות, שהן תוצר של זבל שמסתובב בעולם התוכן שלך. ה"גילוי" הוא לא יותר מזיקוק של חומר הגלם המזוהם, התרבות הפופולרית אמנם מלאה בזבל המזהם, אך גם מכילה את אותו נסיוב.

%

הסיבה שאומרים אחרי שמתעטשים "לבריאות", היא בגלל שפעם היו חולים בקורונה ואנשים היו מתמוטטים אחרי שהיו מתעטשים. בפרקי דרבי אליעזר נ"ב נאמר:

"מיום שנבראו שמים וארץ לא היה אדם חולה, אלא אם היה בדרך או בשוק, היה עוטש והייתה נשמתו יוצאת מנחיריו, עד שבא יעקב אבינו ביקש על זאת רחמים, ואמר לפניו: 'ריבון כל העולמים, אל תקח נפשי ממני עד שאצווה את בני ובני ביתי'. לפיכך, חייב אדם לומר בעטישתו – חיים וכו'"

יעקב אבינו "המציא חיסון למחלת הקורונה", באמרו תפילה. אך בסופו של דבר גם הוא חלה ומת. אלא שאם עד יעקב אבינו אנשים היו ככה נופלים ברחוב אחרי שהיו מתעטשים, יעקב הראשון שממש גסס.

בבראשית רבה כ"ז ט' נאמר: "יעקב תבע את החולי, אמר לפניו: רבון העולמים! אדם מת בלא חולי ואינו מיישב בין בניו! מתוך שהוא חולה שנים או שלושה ימים, הוא מיישב בין בניו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך! דבר טוב תבעת, וממך הוא מתחיל! 'ויאמר ליוסף הנה אביך חולה'

"אמר רבי לוי: אברהם חידש זקנה, יצחק חידש יסורים, יעקב חידש חולי, חזקיהו חידש חולי שיתרפא. אמר לו: העמדת אותו עד יום מותו, אלא מתוך שאדם חולה ועומד, חולה ועומד, הוא עושה תשובה. אמר לו הקב"ה: חייך! דבר טוב תבעת, וממך אני מתחיל! 'מכתב לחזקיהו מלך יהודה בחלותו, ויחי מחליו'"

חזקיהו הוא שם קוד במדרשים לאדם שנמצא "בחזקת משיח". בסנהדרין צ"ד א' נאמר: "ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג". והכוונה, אם עד יעקב אבינו אנשים היו מתעטשים ונופלים ברחוב, מאז יעקב אבינו אנשים היו נכנסים לבידוד וגוססים מקורונה. חזקיהו המציא את החיסון, שאפשר לאנשים לקום ממיטת חוליים ולחזור לשגרה.

%

ההיסטוריציזם המשיחי אומר: ישנן 3 דרגות של ידיעה. אי ידיעה בכלל. ידיעה חלקית, של שבריר האמת. וידיעה מלאה. הדבר הזה הוא פחות או יותר הפילוסופיה של המדע של קרל פופר. יעקב הוא המדען הראשון שהביא תיאוריה, והיא הלכה והופרכה, שופצה והופרכה, עד שחזקיהו היה "איינשטיין", והביא את התאוריה של הכל. כמובן, שבמיתוס היהודי, חזקיהו היה ראוי אבל בסופו של דבר ה' נמלך בדעתו. איינשטיין האמיתי יגיע רק לעתיד לבוא.

  • אפוקליפסה עכשיו
  • אפוקליפסה עכשיו
  • אפוקליפסה עכשיו
  • אפוקליפסה עכשיו

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.