חג לאפוקליפסה

חג לאפוקליפסה

אני מתכונן לכתוב עבודה סמינריונית בנושא הנבואה האסטרולוגית שנפוצה בסוף המאה ה-12 והילכה אימים על אירופה והמזרח. היא ניבאה רעות כתוצאה מסידור מסוים של הכוכבים בשמיים, לא היה ברור איזה רע בדיוק ולפיכך תיארו את זה בקווים אפוקליפטיים. כל אחד מהצדדים פירש אותה בדרכו הדתית, כנבואה הצופה את קץ הימים. לאחר מעשה, לדוגמה, התבררה הנבואה כזו שכביכול בישרה את כיבוש ירושלים על ידי צלאח א-דין.

רק לציין שכמובן האווירה במאה ה-12 כמו גם במאה ה-11 ומאז חלוף האלף באופן כללי היתה אפוקליפטית. אבל במשיח כמו במשיח, הוא לא בא עד שהוא לא בא. ואולי הוא לא יבוא אף פעם ובכל פעם שיתמהמה יהיה מי שימצא צידוקים תיאולוגיים להתמהמהותו. בכל מקרה, קרה מה שזימנה ההיסטוריה וקמה ממלכה נוצרית בארץ ישראל, וירושלים עברה מיד ליד – וכאמור לכל אחד היה מה לומר על זה. אלא שלממלכות הנוצריות היה קשה במזרח, אחת מהן כבר נפלה באמצע המאה לידיים מוסלמיות, ומסע הצלב השני שיצא בעקבות זאת נכשל כשהנוצרים לא הצליחו לכבוש את דמשק. היה נדמה שמשהו שם נסדק ואכן הדבר קרה בסוף המאה, כשלאט לאט המוסלמים סגרו על הנוצרים בכל החזיתות.

ב-1184 צץ מכתב שמכונה ״המכתב מטולדו״ וממוען לאפיפיור מאת ״חבר האסטרולוגים״ בעיר טולדו. המכתב הזהיר את האפיפיור מתחזית שעל פיה בעקבות סידור של 5 כוכבי הלכת אחד אחרי השני במזל מאזניים, צפוי רע. תהיה סערה, רעידת אדמה, רעב, מגיפה, הערים יכוסו בחול, מרוב אובך העולם יחשיך – מומלץ לאנשים לארוז את מטלטליהם, לברוח מבתיהם ולמצוא מבטחים בהרים. מיותר לציין שצירוף כזה של כוכבים מתואר גם ככזה שאירע בשנת 4 לפנה״ס ובעקבותיו האמגושים ראו את ״כוכב בית לחם״ ובאו לתת לאמו של ישו מתנות. על פי זה, העבר מבשר את העתיד, ובביאתו השניה של ישו גם כן תהיה תופעה אסטרונומית שכזו.

בכל מקרה, המכתב טולדו מאוזכר בכתביו של הכרוניקן המלכותי של אנגליה, רוג׳ר מהאודן. הוא נותן את הקרדיט לאסטרולוג (מטולדו) בשם קורומפיזה. מסתבר שבאנגליה הנבואה הזאת גרמה להיסטריה של ממש, והארכיבישוף של יורק הורה לקיים 3 ימי צום כדי להקל את רוע הגזירה. יש התולים בנבואה הזאת את רצונו של העז של ריצ׳רד לב הארי להצטרף למסעות הצלב.

בכרונולוגיה של מסע הצלב השלישי ״Itinerarium Regis Ricardi״, תולים את האשמה בכשלון מסע הצלב לא בתפקוד לקוי של ריצ׳רד לב הארי, אלא דווקא בחטאות הדור, ובעיקר חטאות ממלכת ירושלים.  ככלל, באותם הימים הסתובבה נבואה על ״מלך אחרית הימים״ שאמור ללחום באנטיכרייסט, להכנע לו ואז לנקום את נקמתו ולהרוג אותו ולהביא את הגאולה. כדי לתרץ את הכשלון של ריצ׳רד לב הארי, הסבירו שיואכים מפיורה ניבא לריצ׳רד שצלאח א-דין הוא רק הראש השישי של ״החיה״ מחזון יוחנן, ולכן אחריו עוד צפוי לבוא עוד מלך, ומי שיילחם איתו עכשיו לא יהיה אותו מלך אחרית הימים. שהרי כתוב בחזון יוחנן ״ושבעה מלכים המה חמשה מהם נפלו והאחד ישנו והאחר עוד לא-בא והיה כי יבוא עמד יעמד לזמן מעט״.

כל אלה, כאמור, הם צידוקים לאחר מעשה. אבל הם גם מסבירים את מה שקרה אחרי מסע הצלב – מלכי אירופה התחרו על מי ישלוט בסיציליה. ריצ׳רד לב הארי כבש את סיציליה וכחלק מהסכם השלום קבע שאחיינו ארתור מבריטני יהיה יורש העצר של סיציליה – ולפיכך גם הוא צפוי להיות אותו מלך אחרית הימים. הוא היה אמור לשאת את בתו של המלך העכשווי של סיציליה, טנקרד, שבעצמו היה מורד ונטל את המלוכה מממשפחתה של אשתו של היינריך השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. היינריך לא ויתר וכבש בסופו של דבר את סיציליה. אשתו של הייננריך השישי ילדה באותה תקופה בדרך פלא, את בנו של היינריך, שצפוי להיות פרידריך השני – מי שבסופו של דבר יכבוש את ירושלים בשנית. היינריך עצמו היה בנו של פרידריך ברברוסה שיצא למסע הצלב השלישי במקביל לריצ׳רד, וראה בעצמו את אותו ״מלך אחרית הימים״.

בגלל כשלון מסע הצלב, והעובדה שפרידריך ברברוסה עצמו מת בדרכו לירושלים, ובכל מקרה הנבואה ניבאה שיהיה עוד מלך שהוא-הוא יהיה מלך אחרית הימים – א. היינריך עצמו ציפה לצאת למסע צלב ולגאול את ירושלים, וכבר שלח חיל מצב אבל בסופו של דבר לא יצא מה כלום, ב. כאמור, היה מי שראה בבנו פרידריך השני את אותו מלך אחרית הימים. גם על זה יש סיפור, כי האפיפיור נידה את פרידריך והכריז שהוא האנטיכרייסט ולא מלך אחרית הימים – סיפור ארוך ולא לגמרי קשור. מה שקשור הוא, שכל הסמטוכה הזאת היא הצד הנוצרי של הסיפור.

אבל הוא לא הצד היחיד.  יש עוד שני צדדים לסיפור. הצד המוסלמי והצד היהודי. על הצד המוסלמי אני לא הולך להרחיב בעבודתי יותר מדי, אבל בגדול כמובן שגם המוסלמים ראו ב״נבואה״ את קץ הימין ואת כיבוש ירושלים בשיבתו של המהדי, אבל מה לעשות וצלאח א-דין עצמו מת כמה שנים אחרי הכיבוש ולא זכה להיות אותו המשיח. כן, היו מי שראו בממשיכי צלאח א-דין את ״מלכי אחרית הימים״ – אבל היו כל כך הרבה יורשים, וכולם נלחמו האחד בשני. בסופו של דבר הבן של צלאח א-דין אל-מאלכ אל-כמאל יצא וידו על העליונה, ואכן פרנציסקוס מאסיזי ראה בו את ״האנטיכרייסט״ כשיצא בנסיון לנצר אותו כחלק ממסע הצלב החמישי – ולא הצליח. עם זאת, אותו אל-כמאל הוא זה שבסופו של דבר העניק את ירושלים לפרידריך השני, אבל האפיפיור מיאן לראות בכך נצחון של הנוצרים, כאמור, כי פרידריך השני היה תחת נידוי ולא היה יכול להיות המשיח – כי אם האנטי-כרייסט בעצמו. האפיפיור יצא בסופו של דבר למסע צלב פנים-אירופי בנסיון להדיח את שושלת הוהנשטאופן (של פרידריך ברברוסה וצאצאיו) מכסאה דווקא בגלל היומרות המשיחיות של מלכיה.

כאמור, היה מהמוסלמים מי שראה בממשיכי דרכו של צלאח א-דין את מלך אחרית הימים. ואכן כך ראה בייברס הממלוכי את עצמו. הוא הדיח את המלך האיובי (שושלתו של צלאח א-דין במצרים) מכסאו והשתלט על המזה״ת, וגם כבש את ירושלים. במלחמותיו עם המונגולים הוא גם עצר את התפשטותם, וטבח בצלבנים, ובסופו של דבר ב-1291 גם ממלכת ירושלים או מה שנשאר ממנו, נפלה. מיותר לציין שהצלבנים ראו במונגולים את צבאות ישו, או לפחות את עשרת השבטים שבאו לגאול את ירושלים – אבל בסופו של דבר התבדו. כאמור, אני לא הולך להרחיב מדי על הצד המוסלמי אבל יש לציין את החשישיון שראו בצלאח א-דין סוג של אנטי-כרייסט וניסו גם להתנקש בו, ובסופו של דבר התקשו במי שהיה אמור להיות מלך ירושלים, קונראד ממונפרטו. החשישון ביקשו להתנקש בכל מי שמתחרה עם מנהיגם על תואר המהדי, הראשון להכריז על עצמו כמהדי היה מנהיג החשישיון, או יותר נכון על האימאם התריסר ששב. בייברס שראה בהם אויב דאג להשמיד אותם אבל עד אז גם להם היה ״סיי״ משיחי.

לגבי הצד היהודי במשוואה. אז מסתבר שלאחר הכיבוש מחדש של ספרד, נוצר מצב שבו הצטבר ידע עצום בממלכה המוסלמית הכבושה – מלבד זה שהנוצרים לא ידעו דבר על המוסלמים, הם גם לא ידעו דבר על תוכן התרגומים שכבר ככה היו קיימים בספרד בתקופה המוסלמית. הדבר הראשון שהם עשו היה להושיב אנשים ולתרגם מכל הבא ליד. בין השאר תורגם הקוראן, סוף-כל-סוף הנוצרים היו יכולים לדעת ממקור ראשון מה זה האיסלם, והם גילו שהוא לא עד כדי כך נורא כמו שחשבו, המוסלמים אינם עובדי אלילים אלא סתם מונותאיסטים שאפילו לא מאמינים במוחמד כאל, אלא רק בכך שמוחמד הוא נביא, והאל הוא אותו אל של הנוצרים. כמו כן תורגמו המוני כתבים ״מדעיים״ ופילוסופיים של מיטב חכמי המוסלמים. הנוצרים למדו על הספרות הערביות, הם שמעו בפעם הראשונה על אריסטו ואפלטון, וכמו כן הם נחשפו להמון חומר אסטרונומי, שבאותה תקופה היה משולב באסטרולוגיה ומאגיה. היה חשוב להם לגלות על האיסלם, ולראות אם ה״תרגולים״ שלהם כפרניים או לא, שאם כן, הרי שיש לרדוף אותו.

מי שהוביל את כל מפעל התרגום הזה היה הארכיבישוף של טולדו, ריימונדו דה סובטאט. חלק מהמתרגמים שהעסיק שהיו בקיאים גם בערבית וגם בלטינית היו מן הסתם יהודיים, אבל לא רק. אחד מהיהודים הללו היו רבי אברהם בר חייא. הוא לדוגמא מי שנותנים לו את הקרדיט להבאת האלגברה למערב. הוא חיבר ב1145 את ספר המתמטיקה הראשון בעברית ״חיבור המשיחה והתשבורת״, מהספר הזה הושפעו מתמטיקאים רבים ובהם פיבונצ׳י. הוא גם סייע לתרגום של כתבים מתמטיים קלאסיים ללטינית. והוא גם היה אסטרולוג ידוע.

בין תחזיותיו האסטרולוגיות היה חיבור אחד, דתי למחצה, שנקרא ״מגילת המגלה״ ועסק בחישוב קיצין, על אף שהוא כולל גם חלק נרחב העוסק בפילוסופיה – ארבעה פרקים. הפרק החמישי והאחרון כולל סיכום היסטורי של תולדות עם ישראל, עבר הווה וגם עתיד הנסמך על מיקומם של שבתאי וצדק. אב-טיפוס של אותה הנבואה המדוברת מ״מכתב טולדו״. הספר הזה היה רב השפעה מאוד בקרב היהודים ומסתבר שהשפיע על לא מעט אנשי רוח שמוכרים עד היום ובהם ר׳ יהודה הלוי בספרו הכוזרי שמשתמש בטיעונים הלקוחים ממנו ואפילו הרמב״ם, שבאגרת תימן מתייחס אל הנבואה הזאת ואל הפרכתה, ״שאין ביאת המשיח תלויה בדין הכוכבים בשום פנים״.

כמה עשרות שנים אחריו פעל בטולדו הראב״ד, רבי אברהם בן דאוד הידוע בכינויו הלטיני Avendauth. כמו כן פעל באותה התקופה בטולדו אדם בשם ״יוחנן מסביליה״, שתרגם כתבים אסטרולוגיים חשובים ללטינית, וגם נותנים לו קרדיט על התיאור הראשון במערב לכתיבת מספרים בשיטה ההודיות, כלומר עם ספרות ״ערביות״ בבסיס עשרוני – במקום לכתוב בספרות רומיות הקשות לחישוב. מספרים על יוחנן מסביליה שהיה יהודי שהתנצר, ושלאביו קראו דוד. ושעבד עם הראב״ד על תרגום פרשנותו של אבן סינא ל״על הנפש״ של אריסטו. ויש כאלה שסוברים שהוא עצמו היה הראב״ד, רק שלא ברור איך על הראב״ד שהיה כל כך מקובל בקרב יהודי ספרד, כתב ספרים אפולוגטיים קלאסיים על היהדות ואף נאמר עליו שמת על קידוש ה׳ – איך דווקא הוא התנצר? בכל מקרה, מה שברור הוא ששניהם היו מקורבים לאותו ריימונדו מטולדו. לא מן הנמנע שאחד מהמתרגמים שם, אם לא היהודים שבהם, אם לא הראב״ד/יוחנן מסביליה עצמו נתקלו בכתביו של ר׳ אברהם בן חייא וניסחו את ״מכתב טולדו״.

כאן אני יכול להזכיר את דוד אלרואי, משיח-שקר יהודי מאיזור כורדיסטן ששאף לאסוף כח צבאי יהודי שיסייע למוסלמים לסלק את הנוצרים מארץ הקודש. בגדול זו היתה ההאשמה הקלאסית של הנוצרים, שהיהודים הם גיס חמישי. לכן הם התנקמו ביהודים בארץ הקודש, לכן הם גם התנקמו ביהודים באירופה באופן כללי.

לונג סטורי שורט. יהודה אבן שמואל הוציא בשנות החמישים אנתולוגיה של חיבורים אפוקליפטיים יהודיים, ״מדרשי גאולה״ (יצא ב-2017 מחדש). אחד מהחיבורים הללו נקרא ״ספר זרובבל״ ומביא את הגרסה היהודית של האנטיכרייסט, שביהדות נקרא ארמילוס הרשע ומי שילחם נגדו יהיה היהודי נחמיה בן חושיאל. לא היה ברור מתי נכתב הספר הזה אבל היה גם מי שתזמן את כתיבתו למסעי הצלב. הוא כנראה לא צדק. על אף שמדובר בספר הזה במלחמה גדולה בין הנוצרים למוסלמים, זה כנראה נכתב בתקופת כיבוש ארץ ישראל על ידי המוסלמים הראשונים במאה השביעית. אבל אבן-שמואל מביא עוד חיבור שהוא לבטח נכתב בתקופת מסעי הצלב – ״תפילת רבי שמעון בר יוחאי״. מה שגורם לתזמן אותה למסע הצלב השלישי הוא שמופיעה בו בדיוק אותה הנבואה. בעקבות ״דיבוק״ של כוכבים יהיו פגעי טבע רבים ״רוח גדול וחזק ורעם גדול ועב שחור שלא נראה בעולם כמוהו… והאות אשר יהיה באותה העת כי הכוכבים ייראו בדם, ועל אותה העת נאמר בספר יואל ׳השמש יהפך לחושך והירח לדם׳״. הרוח תעיף את בני ישראל ותפזר אותם בכל עיר ועיר, והם יקבצו את עם ישראל מרבע כנפות הארץ ובראשם יעמוד מנהיגם נחמיה בן חושיאל, שמלך מצרים ישלים עמו ויהרג כל המדינות אשר סביבות ירושלים. מה שמדברים עליו כאן הוא תקווה שצלאח א-דין יכבוש את ירושלים ויעניק אותה ליהודים – תקווה שנתבדתה בסופו של דבר. יש הרואים בחיבור זה תעמולה של ממשיכי אלרואי, ואם לא בספר הזה אז לפחות בחיבורים אחרים משיחיים שמפורטים אצל אבן-שמואל כמו לדוגמה ״אותות המשיח״ שגם הוא מדבר על אותה הנבואה – גשם של דם, שמש מחשיכה, חום גדול, רוח חזק ״מחריד לב אנוש״, לקוי חמה בנוגה אש וכו׳.

לסיכום – את תוצאות מסעות הצלב אנו יודעים. כולם נכשלו, כולם התבדו, כולם קיוו, וכולם התלהבו מההזיות האסכטולוגיות. ימי הביניים היו יום חג לנביאים אפוקליפטיים, שנראה שמעולם לא תם. במשך מאות השנים שמאז, בכל כמה שנים מדברים על אותו צירוף כוכבים של שבתאי וצדק שמתקרבים האחד לשני ומבשרים רע. הפעם האחרונה שזה קרה היתה אגב בדצמבר 2020, מי יודע איזה רע הוא בישר? האם את הקורונה, אותה מחלה ארורה שאת קודמתה (״המוות השחור״) בישרה הקרבה בין שבתאי לצדק של 20 במרץ 1345? מי יודע…

  • חג לאפוקליפסה
  • חג לאפוקליפסה
  • חג לאפוקליפסה
  • חג לאפוקליפסה

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.