אנומליה

אנומליה הפילוסוף האמריקאי פול פיירבנד הגדיר את עצמו "אנרכיסט של המדע", והאשים בספרו "נגד המתודה" את הממסד המדעי בכך שהוא אחראי לאטימת מוחות בדיוק כמו האורתודוכסיה הדתית שגלילאו ערער עליה. כלומר, טען, בעזרת הגדרת שיטות מחקר מסויימות כמקובלות, ואחרות כלא מקובלות, הממסד מונע מהמדע להתפתח משום שהשיטות המקובלות מובילות לעיתים למבוי סתום. המבוי הסתום הזה הוא אותם הבקיעים שעליהם דיבר במקביל תומאס קון בהגדרת מבנה המהפכות המדעיות, והם תחילתו של משבר במדע הנורמלי. והמילה נורמלי הופכת לחשובה מאוד, רוצה לומר: הממסד המדעי מגדיר על פי צרכיו את עקרונות המדע, וקובע נורמות שכל חריגה מהן נחשבת לחתירה תחת האמת המקובלת. האמת מוגדרת באופן שרירותי, על פי הפרדיגמה השלטת, ובתוך כך נמנעים נסיונות להסתכל על התמונה אחרת, באופן פסיכולוגי מופעל טרור מדעי. הדרך היחידה להשתחרר ממנו היא להתיר את ידיו של האנרכיזם המדעי, שבו "הכל הולך".

:: . ::

בהקשר הזה ניתן להזכיר את התאוריה המרקסיסטית, שמשתמשת באתוס הגנוסטי. כלומר, על פיה הממסד באשר הוא מהווה חיץ בין הסובייקט לבין האמת. בהקשר הגנוסטי מדובר על הממסד הדתי, או הדמיורגוס שבו הוא מאמין, שמסתיר את האל הטוב, הבלתי-נשחת, ומהווה חציצה בין ההמונים לבין האמת על ידי מנגנון חוקי הדת שניסח ונורמות מוסר תואמות, שמקבעות על ידי כך את שליטתו המנטלית בהם. דרכם של ההמונים לגאולה היא על ידי חשיפת המנגנון הזה, והתקוממות ניהיליסטית כנגדו. בהקשר המרקסיסטי מדובר בממסד שניסח אידאולוגיה על מנת לשרת את האינטרסים שלו, אידאולוגיה שחולשת על כל תחומי החיים, ומשפיעה על דרך חייהם וחשיבתם של ההמונים. דרך החשיבה הזו מכונה תודעה כוזבת, והדרך להתעלות מעליה ולראות את המציאות כהוויתה, היא על ידי התפכחות והארה.

באופן סכמטי ניתן לתאר את המודל הגנוסטי כך:
מאמין <- ממסד דתי <- אלוהים
מדען <- ממסד מדעי <- האמת

בשני המקרים מדובר במתווך שהגדיר נורמות מוסר של טוב ורע, טוב הוא מה שמשרת את הממסד, רע הוא מה שלא משרת אותו – טוב הוא מה שמציית לאמת הממסדית, רע הוא מה שמציית לאמת הנגדית. כלומר, בעולם כשלעצמו אין טוב ורע, אין מוסר, המוסר הוא יציר מלאכותי של קונוונציה חברתית, ואם רוצים להיות רדיקליים יותר, המוסר הוא יציר של הסכמה וולונטרית לשמירה על נורמות מסוימות. ברגע שלא תהיה הסכמה, הנורמות ישתנו, ויוגדרו כאחרות. מוסר אחר, מציאות אחרת. כאן חוזרים אל הפילוסופיה של המדע, קון הגדיר מהפכה מדעית כשינוי פרדיגמה, והגדרה חדשה של המציאות, בדיוק מסיבה זו: כשהממסד המדעי פושט רגל, נורמות מדעיות חדשות שולטות בעולם, העולם נברא מחדש כמערכת מסודרת של נורמות שונות מאלה שהיו קיימות בפאזה הקודמת שלו, תחת הפרדיגמה שכשלה.

:: . ::

מבנה של מהפכה מדעית ניתן אם כך לתיאור בצורה נוספת: הממסד המדעי מהווה מתווך בין המדען לבין המדע הטהור, האמת. פרדיגמה נגדית מהווה גישה אנטי ממסדית, שפוסלת את הנורמות המקובלות. הממסד אכן יתנער ממי שלא מציית למערכת שקבע, כשמדובר בשלב המהפכה, מאבק האיתנים יעבור כבר לפסים אישיים יותר. בשלב המדע הנורמלי, הס מלהזכיר נקיטה בשיטות פסולות מפני שהן לא מצייתות למערכת השלטת. שיטות פסולות מהוות מבחינה זו אנטי ממסד, בעיקר כשהן מעוגנות כתורה מתחרה. האנטי-ממסד הזה מנסה להפיל את הממסד המתווך, על מנת להביא לקשר ישיר בין המדען לבין המדע הטהור, בין ה"מאמין" לבין ה"אלוהים". אלא שכאן קורה תהליך לא צפוי: לכשהאנטי-ממסד יגבור על הממסד, יווצר ואקום שמישהו חייב יהיה למלא אותו. באין מוסד-על, יש אנרכיה ולכן לרוב האנטי-ממסד מתמסד, והופך בעצמו לממסד. הוא מגדיר מערכת נורמות חדשה שגורמת לו באופן טרגי למלא מחדש את הפונקציה הממסדית המסורתית. ברגע שמתנסחת מערכת נורמות חדשה של מקובל ולא מקובל, שוב הלא מקובל הופך לחתירה כנגד האמת החדשה, תופעה שמנוגדת ל"טבע". שוב מתהווה חיץ נורמטיבי כלשהוא בין המציאות נטולת המוסר לבין העבודה המדעית, או שמא החיים עצמם.

זוהי הטרגדיה הממסדית, הפרדוקס. תנועה חייבת להיות לא ממוסדת כל עוד היא מעוניינת לחתור אל הטוב. היא חייבת להוות אלטרנטיבה, לפני שתהפוך למיינסטרים. ברגע שהיא תתמסד, האנטי-ממסד יהפוך לממסד ולחציצה נוספת בין ההמונים לאלוהים, בין המדען לאמת. על מנת לשמר את החופש, את המצב הטבעי, יש לקיים אנרכיזם תמידי ולפקפק בכל מערכת ערכים באשר היא, דבר בלתי אפשרי בשל הנטיה האנושית לחוקק נורמות על מנת לקיים מנהל תקין. ומאחר שכך, העולם נדון להפיכות, פוליטיות או מדעיות, ולא יגיע לעולם אל המנוחה ואל הנחלה. או שכן, אם אפשרית היתה אנרכיה.

הטרגדיה הזו היא מה שהפכה את הנצרות לדוגמה לממסד בפני עצמו, לאחר שהתקומם נגד הממסד היהודי או הרומאי. הטרגדיה הזו תוקפת כל פרדיגמה מדעית שנכנסת לשלב הקדם-פרדיגמטי לאחר מהפכה. פרדיגמה שהתמסדה מאבדת את עוקצה, שהיה קיים רק בעת שהיה מתודה מתחרה לזו המקובלת. ברגע שהיא קובעת מוסדות ודרך "מקובלת", היא חוסמת כאמור שוב את הדרך אל המדע הטהור, ועל מנת לפלס את הדרך יש להדיח גם אותה. אין מנוס, מתכוון פיירבנד, מאנרכיה שהיא גאולת המדע.

:: . ::

בחזרה לתיאוריה המרקסיסטית והאידאולוגיה שמכוננת נורמות. הממסד, טוענים דלז וגוואטרי, מדכא את התשוקה. ובהשאלה: מבחינה נורמטיבית, כל גילוי של תשוקה יתפרש על פי הממסד כסטיה, או כהפרעה פסיכולוגית. מי שלא נוהג על פי הנורמות המקובלות מוגדר כסוטה, או כמעורער בנפשו. מחלה מוגדרת כמצב לא טבעי, לא בריא, הפסיכולוגיה תגדיר כל מי שהגיע להארה כסכיזופרן וזו רק תחילת ההצגה של התמונה באופן שונה. אפילו המדע והרפואה מגוייסים למען הממסד, כחלק מהאידאולוגיה המוסרית שלו. המדע והרפואה, שהיו אמורים להיות ניטרליים, הופכים למשוחדים, חלק מן הממסד – ממסד באשר הוא, כל הממסדים קשורים בטבורם לממסד-על אחד גדול, שעל מנת לגאול את התשוקה יש להתנער מהערכים הנורמטיביים שקבע. זהו ניהיליזם של התשוקה.

התשוקה היא הרצון החופשי, התשוקה היא הנטיה של האדם אל עבר טבעו. תשוקה טיפוסית היא תשוקתו של האדם אל הידע, אדם מעוניין לנכס לעצמו כל פיסת מידע לתועלתו, זהו יצר הסקרנות. אלא שהממסד, בהקשר הזה האקדמי, מונע ממנו את הגישה החופשית אל המידע הזה, הוא דורש תגמול בעבור גישה אל מאגר שכלשעצמו היה אמור להיות חופשי. מי שניגש אל הידע הזה שלא ברשות הממסד, מגונה ונחשב כבעל ידע לא אותנטי משום שמבחינה נורמטיבית ידע אותנטי הוא הכשרה שקיבלה את החותם הממסדי. אוטודידקטים לא יוכלו לקבל הכרה ללא ההכשרה הזו, אנחנו חיים בחברה מסמיכה בדיוק בגלל ערך הסמכותנות, מי שמוסמך הוא מי שמומחה והחותם הוא אות להכשרתו. האינטרנט, שמהווה כיום מאגר מידע חופשי, ויקיפדיה לדוגמה, מאפשר להמונים לרכוש את הידע באופן חופשי ועל כן הממסד מתנער ממנו – זהו ידע לא אותנטי, טוענת בריטניקה, אלה שירותים ציבוריים. ובכלל, מי שמוצא את עצמו מתיישב שעות ליד האינטרנט נחשב למישהו ש"התמכר", למישהו לא נורמלי. למרות שמדובר בסקרנות בריאה ומציאת שלל רב, מישהו מטיל בה ספק, ביצר להתחבר אל מקור הידע. זהו דיכוי התשוקה הממסדי שמגדיר את הנטיה הזו כלא נורמטיבית.

:: . ::

ניתן לציין שביחד עם האתוס הסוציאליסטי הזה על התודעה הנורמטיבית הכוזבת שהממסד כופה עלינו, קיים בחזון המידע החופשי גם רעיון קפיטליסטי מאוד ועל פיו יש לכל אחד את הזכות הטבעית לגשת אל מקור הידע. בשונה מהון חומרי שהוא יקר המציאות וכלה, ידע הוא הון רוחני אינסופי ונצחי, כך שלאף אחד לא יחסר כלום אם הידע יהיה נחלת הכלל, מלבד לממסד שיאבד את היתרון שהיה לו, כשהוא ישב על ברז הידע. לרוב ישנו מתח בין סוציאליזם לקפיטליזם, אלא אם מגדירים את הזרם האנרכו-קפיטליסטי, שמסתבר שאנשי המידע החופשי הם בדיוק אלה.

  • אנומליה
  • אנומליה
  • אנומליה
  • אנומליה

One thought on “אנומליה

  1. asher idan הגיב:

    1. השילוב בין דלז לפייראבנד מעניין מאוד.
    2. הניגוד בין סוציאליזם לקפיטליזם לא רלבנטי למאה ה21, משום שגם הפירמה והשוק וגם מנגנון המדינה הם דכאניים.
    3. המדיה החברתית-שיחתית נמצאת עדיין בשלב האנרכי שלה. לכן מתרחשת שם כרגע לא מהפכה, אלא התקוממות. ראה TAZ
    4. למדענים ולאמנים יש ממסדים שהם זאבים תאבי כסף ציבורי, בעור של כבש שרוצה את טובתנו. אבל לילדים וסכיזוס, אין ממסד (דלז)

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.