Culture Agent

גוג מכונה "נשיא ראש משך ותובל", אבל יש לדייק. ראש הוא אחד מהצמחים הרעילים ביותר, החומר הפעיל בו נקרא קוניאין וגרם אחד ממנו מסוגל להרוג אדם. בראש, או בכתיב אחר "רוש" השתמשו כמשכך כאבים בשל התכונות המאלחשות שלו, והוא בדרך כלל בא עם תבלין הלענה, צמח שהכינו ממנו אבסינת.

המרירות של האבסינת הגיעה מן האניס, שהוא קרוב משפחה של הרוש, ובשל הבלבול ציוו להתרחק מן הלענה. למעשה, עד היום האבסינת חשוד כפסיכואקטיבי בגלל הבלבול שלו עם צמחים רעילים דומים. המעניין הוא שמן האניס מכינים תה קר מתוק שנקרא בערבית "שראב ערק סוס".

מהאניס מכינים גם ערק. הסוכרים בו הופכים לאלכוהול, ובצורה הלא מותססת שלהם הם נקראים שוש, והמילה הזאת תהיה לנו חשובה מפני שצבא מגוג מודגש ביחזקאל כצבא עז בעל מרכבות סוסים לרוב. גוג עצמו כאמור הוא נשיא ראש משך ותובל, כך שהוא גם רוש, גם משכך וגם תבלין. או בקיצור: פיוטה, אייווסקה.

מעניין לראות שגם נשיא היא מילה פסיכדלית. רוש נקרא כך מלשון ארס, כלומר, רעל. הרופאים בימה"ב השתמשו ברוש כנוגד רעלנות של סטריכנין. נסיוב הוא הנוגד של הארס. כת גנוסטית ידועה היתה הנאאסיים, או הנחשיים. אלא שהכת הזאת לא רק העריצה את הנחש, כי אם גם את פרק כ"ח בישעיהו, ממנו לקחו ללקסיקון שלהם ציטוטים כמו "קו לקו קו לקו צו לצו צו לצו".

העובדה שבפרק הזה יש פסוק שאומר "כי כהר פרצים יקום ה' כעמק בגבעון, ירגז לעשות מעשהו זר מעשהו ולעבד עבדתו נכריה עבדתו" אומרת דרשני.

פרץ הוא אבי שושלת דוד, שמזרעה יבוא המשיח. בהרים צמחו היערות ובעמקים צמחי המרפא. המילה עשייה חוזרת כאן בהטיה וגם מלאכה (המשיח "יעשה" שלום). העצבים, הרגזנות והתקיפות של המשיח כפי שכתוב בישעיהו י"א משתלבת כאן היטב עם אלמנט הזרות המשיחי ("מוזר הייתי לאחי", תהלים ס"ט). משיחיות אקטיבית מקושרת במקורות עם זרות, ושניהם עם מעשים אסורים כגון עבודה זרה, זנות ושכרות. הפרק מדבר על כך ש"כהן ונביא שגו בשיכר, נבלעו מן היין, תעו מן השכר".

כל הפלפול הזה בא לומר דבר אחד פשוט: המשיח הוא הטריפ הפסיכדלי, וההתנגדות הממסדית לבואו היא רק מפני שהוא משחרר את התודעה וגואל מהתודעה הכוזבת.