Culture Agent

התבטאות מעוררת מחלוקת של סגן עורך מוסף הארץ, אורי תובל, בעמוד הפייסבוק שלו, ביחס למשפחתו של רב-סרן אלירז פרץ הי"ד, עוררה סערה ציבורית. תובל התבטא בצורה וולגרית באשר לעמדותיהם הפוליטיות של בני משפחת פרץ, תירוץ מספיק טוב בשביל העיתונים המתחרים (קלמן ליבסקינד, מעריב), לצטט אותו ולמתוח קו בין דעותיו לבין איך שהן מתבטאות בעריכה שלו ב"הארץ". כלומר, הארץ הם שמאלנים וולגריים. כל הכבוד. וויינט (ויה גל מור) החליטו לנצל את המקרה כדי לכתוב מסה על אתיקה ברשת (נטיקה), תחת הכותרת "מה לא אומרים בפייסבוק". כל הכבוד פעם שניה.

וכעת כמה מסקנות: א. גם וויינט וגם אנרג'י משתמשים במקרה הזה כדי לנגח את הארץ כמו ילדים קטנים ; ב. אנשים שלא מותחים את הקו בין עבודה לבין חיים פרטיים חוטאים. פייסבוק של עורך ב'הארץ' אינו עיתון 'הארץ' ; ג. זה שציטוט של מישהו מפייסבוק הופיע ברוטר.נט לא הופך את הפרסום שלו ללגיטימי. הפורומים של רוטר מפרים באופן שיטתי כללי אתיקה בסיסיים ברשת, שלא לדבר על פרסום דברים שאסורים לפרסום משלל סיבות ואני לא מדבר על צו איסור של השב"כ. אני מדבר על מה שאציין בפסקה הבאה.

אם מדברים על נטיקה, אני חושב שלצטט בעיתונות דברים שאנשים כותבים בפייסבוק שלהם זה בערך כמו האזנת סתר, וזה לא אתי. אם הם רוצים הם מוזמנים לתת לינק לאנשים, צילום מסך הוא לא פתרון כי אין הבדל בינו לבין הקלטת אודיו של שיחת טלפון. על ידי הפניה מסננים את העיניים הלא רצויות, בדיוק לשם כך יש את הפונקציה הזאת בפייסבוק, וכך רק אלה שיש להם את ההרשאה יוכלו להסתכל, והכוונה רק לחברים של אורי תובל שאיתם הוא שיתף את דעותיו. הוא לא שיתף את דעותיו עם קלמן ליבסקינד והגולשים רוטר בדיוק מהסיבה הזאת: זה לא עניינם והם גם מספיק טפשים כדי להקיש בין דעותיו לבין האג'נדה של מקום עבודתו, זהו כשל לוגי. אין הבדל מבחינתי בין פרסום דברים בעלי גוון פוליטי של מישהו מבלי רצונו, לבין פרסום דברים בעלי גוון רומנטי של מישהו מבלי רצונו (לדוגמה: תמונה משותפת שלך מחובק עם מישהי אחרת, החברה שלך תתחרפן). ותארו לכם מה היה קורה, אם מישהו היה מפרסם בראש חוצות, הרהור ששיתפתם עם החברים שלכם תחת הרשאת "פרטי". הייתם זועמים.

הערה: במקרה של מעריב זהו כבר כשל לוגי שני בימים האחרונים שבו הם מנסים לנגח את המתחרים שלהם בטענה שהם כגוף לא לגיטימיים, משום שהדעות הפוליטיות של אנשי סגל שלהם לא לגיטימיות: אנרג'י שמו בכותרת אזכור בולט לכך שענת קם, שבזמן ההדלפות היתה חיילת, הועסקה עד לאחרונה ככתבת באתר וואלה. צילום מסך כאן.