Culture Agent

אני קורא את הספר "אלוהים אינו גדול" של כריסטופר היצ'נס ובעיקר מתפלא – כשהוא כותב בגישה שונאת כל כך כלפי הדת, ובשפה מתנשאת, מה הוא מנסה לעשות? לשכנע את המשוכנעים שמסוגלים לקרוא שפה כזאת, או להבריח את המאמינים שלא מסוגלים? השפה שבה הוא משתמש בוטה אפילו יותר מזו שריצ'רד דוקינס משתמש בספרו "יש אלוהים". היא ממש לא סובלנית, היא ההפך הגמור ממה שהשניים מתכוונים כשהם דוגלים ברדיפת השלום שלהם, היא מתגרה. הייתי יכול לפטור את עצמי בטענה שהיצ'נס מתכוון לצאת נגד הדת ולא נגד אלוהים, כמו דוקינס, אבל גם זה לא נכון. אצל היצ'נס אני רק נוכח לדעת שהקו בין אנטי-דת לבין אנטי-אלוהים הוא דק מאוד. מספיק להביט בשם הספר ולראות ש"אלוהים לא גדול", זה לא ש"הדת מרעילה את העולם" והדת עצמה היא תוצר של אדם מעוות בהשקפתו המוסרית, זה האל שמעוות בהשקפה המוסרית שלו. אם היצ'נס רוצה לצאת נגד התאיזם שיגיד את זה, אם הוא רוצה לצאת בעד האתאיזם שיגיד גם את זה, אם הוא רוצה לצאת בעד הדאיזם זה יהיה הכי טוב אבל הוא פשוט לא עושה דבר מלבד להשמיץ ולנאץ. אני מוצא את רוב מה שכתוב בספר פלקטי מאוד, פחות מלומד מהספר המקביל של דוקינס שחופף אליו אגב ברובו, ובעיקר מתעלם מדבר אחד קטן שמנשה המלך אמר לרב אשי: אם אתה היית חי בתקופה העתיקה הזו, ויודע את מה שאותם אנשים ידעו ובעיקר לא ידעו, היתה לך תפיסת עולם זהה אליהם וכתוצאה מכך היית מפשיל את שיפולי גלימתך כדי לרוץ ולעשות ביתר קנאות את הזוועות שהם עשו. זו לא חכמה לבקר אנשים על תמימותם ובערותם בהתחשב ש-א. הם התנהגו על פי הקודים המקובלים לתקופתם, כולל הקודים הלוגיים שגרמו להם להאמין בבדותות ולהכפיף עצמם לסמכות. הצורה שבה הוא מתייחס אליהם בהתחשב בידע שהיה קיים בפניהם לעומת זה שבפניו, היא מתנשאת ומכעיסה ; ב. תוך שהוא נוהג באמונותיהם בחוסר כבוד, הוא מתנהג בדיוק כפי שהם היו מתנהגים אליו ולאמונותיו "התמוהות". כמו שהם פונדמנטליסטים של הדת, הוא פונדמנטליסט של ה"שכל הישר", עד לרמה של אי תרבות דיון ; באשר להסתמכותו על מקורות מפוקפקים ושנויים במחלוקת כאמת לאמיתה, יש לדון בהזדמנות אחרת. לפחות במה שקשור לאי אמיתותם של כתבי הקודש – הוא מתייחס אל תזות של מבקרי מקרא כאילו שהן הוכחו מדעית, וזה כשל חמור. אבל אני חושב שהכשל החמור ביותר שלו הוא לא המוסרי, וגם לא המדעי. הכשל הוא הפשוט ביותר, אותו הכשל שבה השתמשה הדת וההמונים הבערים שנגדם הוא יוצא. היצ'נס וחבר מרעיו האתאיסטים מתייחסים ליטרלי למה שכתוב בכתבי הקודש, כאילו שהכוונה שלהם היתה אכן כזו. באופן זה הם אינם שונים מאנשי הדת, שמפרשים את כתבי הקודש כפשוטם. אם הוא היה מבין אותם בדרך אלגורית, הוא היה מתייחס אליהם אחרת לגמרי, אפילו ביחס של הערצה.

"אלוהים אינו גדול, איך הדת מרעילה הכל", כריסטופר היצ'נס (תרגום: אורי שגיא). הוצאת כנרת