Culture Agent

אמני העשור 01# – אנימל קולקטיב ושות'

אנימל קולקטיב, פנדה בר, אייבי טר: מעל לכל הרכב אחר בעשור האחרון, אנימל קולקטיב היו אלו שפרצו את גבולות האסתטיקה המוזיקלית בצורה הרחבה ביותר, ובמקביל גם אחראים לכמה מהשירים הטובים ביותר שנכתבו באותה תקופה. על כך הם זוכים אצלי ביושר בתואר אמני העשור ; ההתחלה של הקבוצה הזאת הייתה באלבומים נסיוניים בתחילת העשור. חומרים מאוד מעניינים לאוזני פריקים של מוזיקה ובלתי שמיעים לציבור הרחב. הגישוש הראשוני לקראת אלבום המכיל שירים במובן המקובל של המילה החל ב"הנה בא האינדיאני" מ2003. ההתפוצצות האמיתית של ההרכב הזה לתודעה הייתה באלבום הבא שיצא ב2004, סאנג טונגס. האלבום האדיר הזה חולל גלים עדינים בבריכת האינדי אבל לציבור הרחב הם טרם הגיעו. האלבום הוקלט ע"י צמד כותבי השירים של ההרכב באמצעים צנועים והוא מכיל כמות בלתי נתפסת של להיטים נצחיים. הנה אחד מהם ; אחריו יצא "רגשות" ב2005, אף הוא אלבום מחץ הנושק לשלמות. הסאונד שלו כבר יותר מתוחכם, יותר מרובב, חלומי יותר. 2007 הייתה שנה אדירה במיוחד להרכב. גם אלבום בשם "ריבת תות", גם אלבום סולו ראשון של אייבי טר, וגם אלבום סולו שלישי לפנדה בר, שנקרא "פסגת איש" (לדוגמא) ; בתחילת 2009 יצא אלבום האולפן השמיני של הקולקטיב, Merriweather Post Pavilion. האלבום הזה מסמן את המעבר הכמעט טוטאלי של הקולקטיב מכלים מסורתיים אל עבר האלקטרוניקה. גם הפעם מדובר באלבום פצצה, והראשון שלהם שגם הצליח מסחרית. נקווה שזה לא התחלת הסוף.

לינקים להורדה:
האלבום האחרון, פרוספקט האמר, EP יפהפה שהם הוציאו עם ואשתי בוניין (מלכת פולק אנגלי שהוציאה אלבום בתחילת הסבנטיז ונעלמה לשלושים שנה), רגשות, מ2005. סאנג טונגס, מושלם. השלישי של פנדה בר, חובה. אלבום הסולו של אייבי טר ובת זוגו, שהייתה הסולנית של MUM. ביזארי ומקסים.

:: . ::

אמני העשור 02# – ג'ואנה ניוסם

ג'ואנה ניוסם תהיה עוד מעט בת 28. באמתחתה שני אלבומי אולפן מלאים בלבד. על אף המחסור בגוף עבודה עתיר הקלטות, ניוסם זוכה אצלי למקום השני במצעד המוזיקאים שעשו לי את זה באפסטיז. למעשה, ג'ואנה ניוסם היא אלה המהלכת על פני האדמה ומן הראוי הוא שתזכו אותה ביחס המתאים לאלים ; אחרי שני ריליסים קטנים ועצמאיים הוציאה ניוסם את אלבום הבכורה שלה ב2004. מדובר באלבום בוסרי. הסאונד בו רזה ומורכב משילוב יחודי – שירה ילדותית ומעט צפצפנית, ופריטה על נבל מלווה אותו כמעט בלעדית. למי שלא מכיר את ניוסם, אולי זה המקום לחזור שוב על מה שהרגע כתבתי – היא מנגנת על פאקינג נבל והיא מוציאה ממנו עולם ומלואו. האלבום הנ"ל, (Milk Eyed Mender, אני לא מעז לתרגם את זה) בוסרי ככל שיהיה, התפוצץ לי כמו זיקוק בגולגולת והאף שלי דימם ברינה, גילה, דיצה וחדווה למשמעו. מדוע? מפני שהוא מכיל אך ורק שירים אדירים. 12 שירים שאיכותם נעה בין המבריק לעילאי. האלבום הזה אמנם זכה לשבחי מבקרים מקיר לקיר, אבל ניוסם נשאר אחריו אמנית מוערכת שקהלה מצומצם ויודע דבר. קחו ביס ; ב2006 הוציאה ניוסם את האלבום Ys (יִס, על שם העיר האגדית ששקעה) ובו, במקום מבנה מקובל של פלוס מינוס 10 שירים לאלבום, היא בחרה לשבץ חמש סאגות במימדים אפים, עם ממוצע של 10 דקות לשיר. גם פה הנבל שולט, אבל יש גיבוי של אורקסטרה שמימית. אם קודם השירים נעו בין המבריק לעילאי, הפעם כל השירים משייטים להם להנאתם באגם העילאי ללא מאמץ מודע, כמו אותם ילדים שנולדו בנפאל בפסגת אחד ההרים הגבוהים, והם משתוממים למראה האדם הלבן שהיה צריך קילוגרמים של ציוד כדי להגיע אליהם. מתוך חמשת שירי האלבום, ארבעה היו "השיר הכי טוב בדיסק" ברגעים מסוימים. וגם החמישי מושלם. אין דברים כאלה. אחרי יציאת האלבום הפכה ג'ואנה ניוסם לאלילה בחייה והעולם מחכה בכליון עיניים לאלבום האולפן הבא שלה. הנה – מתוך הופעה, באיכות לא מושלמת ; אחרי Ys יצא עוד EP עם שיר אחד חדש ושני ביצועים של שירים ישנים עם הרכב קאמרי-אקוסטי. נחמד, לא חובה.

הורדות:
the Milk-Eyed Mender ; Ys

:: . ::

אמני העשור 03# – אוף מונטריאול

רוב אמני העשור שלי צמחו בתחילת או אמצע העשור ושיחררו את יצירתם המשמעותית באמצעו/סופו. לא זה המקרה של אוף מונטריאול. קווין בארנס, הכוח היצירתי של ההרכב, זכה ליצוק מים על ידיהם של הדינוזאורים הגדולים של סצינת האינדי של אתנס ג'ורג'יה – ניוטראל מילק הוטל ואוליביה טרמור קונטרול. אמנם אוף מונטריאול לא הוציאו אף אלבום באלפנט 6 האגדי, אבל בין כל יוצאי הלייבל ההוא, מדובר בהרכב המשמעותי ביותר שקיים בימינו אנו. אוף מונטריאול נמצאים עימנו מסוף הניינטיז וקווין בארנס הוא בחור מאוד פרודוקטיבי, אבל אלבום המחץ הראשון שיצא תחת ידיו חיכה עד 2004 – פאניקה שטנית בעליית הגג. באנגלית זה מתחרז. זה גם החיסרון בתהליך היצירתי הזה של אוף מונטריאול – הם מוציאים לסירוגין אלבומי מופת ואלבומים בינוניים. סטאניק פאניק הוא מהמופתיים. המלודיות ביטלזיות, הליריקס של מסוממים כבדים, ההפקה מגניבה אם כי בכ"ז עברו מאז כמה שנים. שופופו לדוגמה.לאחר מכן יצא "התאומים הסאנלנדיים", אלבום לא מדהים, אבל מתוכו, נניח, שיר וקליפ אדירים ; כל זה היה הכנה ליצירת המופת מ2007, "פאונה מחרישה, האם את המשמיד?" יא אלוהים איזה דיסק. מדובר, לעניות דעתי, באלבום הפופ הטוב ביותר שיצא בעשור זה. ההפקה שלו מושלמת. הלחנים שלו אדירים. המקצבים מנענעים. מעל לכל, עומדים המילים המקסימות/מחרידות שצירף בארנס למוזיקה שלו. הוא לא המציא את הטריק הזה אבל הוא כנראה שיכלל אותו לשיא – לגרום למאזין לזמזם בטון הכי חמוד את המילים הכי נוראיות שיש. בעודי מקליד אני רואה שיוטיוב נפל ולכן לא אצרף דוגמית מן האלבום ואף לא מן הEP המשלים לו שיצא אחריו, אלא פשוט אצרף לינק להורדה מלאה. ב2008 יצא אלבום בינוני למדי, מה שאומר שהאלבום הבא יהיה אדיר. שווה לחכות לאוף מונטריאול. אם כבר הגעתם עד הנה, אני מצרך להורדות בתור בונוס גם אלבומים של סירקולטורי סיסטם, הרכב המשך של אוליביה טרמור קונטרול. אין לי מספיק מילים ע"מ לנסח המלצות לאלבומים אלו.

הורדות:
Of Montreal: satanic panic in the attic ; Hissing Fauna r u the destroyer?
; Icons, Abstract Thee ; ומ-Circulatory System: Circulatoy system (אלבום מ2001, נוגע בשלמות) ; Signal Morning (חדש, "סתם" טוב)

:: . ::

הופיע במקור בבלוג "לשבור להם את הידיים והרגליים"