זה נשמע רע מאוד לומר שהוא לא יודע לאכול אנשים שרואים אותו באור אחר, רע בערך כמו הרקדן שטוען שהרצפה עקומה. ועדיין, אני מודע לעצמי לגמרי. כן, מרגיש קצת דפוק אבל כן, מרגיש שאני בסדר. לא נראה לי שזו מאניה. נראה לי שהאנשים שהגדירו את הדברים האלה כמאניה עשו את זה כדי לדכא את האנשים שמרגישים טוב עם עצמם ושכדי להיות "נורמלי" אתה צריך להיות מופנם, כלוא בתוך הצל של עצמך ולהרגיש שאתה חייב לדפוק למישהו חשבון. אני מוחה נגד הדברים האלה. אנשים לא אוהבים את זה, ולאנשים שמתנהגים ככה לא יוצא מזה שום דבר, אבל אני חושב שזו מלחמה על השפיות. זו בחירה של כל אדם להתנהג איך שהוא רוצה, ובתור אדם חופשי הוא גם זכאי לחיות ללא תגיות שהחברה כופה עליו. כל אחד חי את הסרט שלו, ובוחר לשחק את עצמו בצורה הכי כנה ואותנטית. אם לא תחיה את הסרט שלך, תהיה כלוא. השאלה היא אם הסרט שלך הוא סרט סנאף או קומדיה רומנטית, אני לא מכיר אדם בריא שלא שואף בכל מאודו להפוך את הסרט שלו למתאים לכל המשפחה. האדם הנורמלי לא יבין ממה אני נהנה בדיוק כשאני מתנהג ככה, אני צריך לחשוב בשבילו על תשובה מספקת יותר מזו שיש לי בשרוול, אבל אני נהנה בעיקר מזה שאני שלם עם עצמי ופתאום אוהב את החיים.
by Negus of Pop
Culture Agent 
להשאיר תגובה