זהירות קלישאות. אבל האמת, מכל הלב, אני חושב שאין ראוי מכך כדי להפיק לקח. בכל אחד מאיתנו יש דודו טופז קטן שזקוק לאהבה, בואו נפצה אחד את השני על האהבה שרצינו לתת ולא היה למי. אני חושב שמוסר ההשכל מכל הסיפור הזה הוא שצריך להתרכז בטוב, לא לשפוט, לא להיות שמח לאיד. לאהוב. דווקא כי הוא התקשה לגמול טובה למי שגמל לו רעה לדעתו, דווקא כי התקשורת התעקשה לשנוא אותו, תמיד וגם עכשיו. תאהבו, ואף אחד מאיתנו לא יהיה עצוב יותר. הכרתי את דודו טופז באופן שטחי ביותר והרושם שהוא הותיר עלי היה של אדם נחמד ורגיש. לא האמנתי עליו בהתחלה וגם עכשיו עצוב לי. התאבדות זה עצוב, אבל במקרה הזה עצוב כפליים. דודו טופז היה איש מקסים, הלוואי שיזכרו ממנו את הטוב. יהי זכרו ברוך!
להשאיר תגובה