Culture Agent

ומה אם מחר בבוקר יתפס הרוצח ויתברר שמדובר במשוגע? במחבל? בהומו שביצע פשע של תשוקה? אחח, אם כבר להירצח אז באמצעות האוקסימורון המצמרר הזה – פשע של תשוקה. מה אם? אני אמצא בכך מעט נחמה. פשע של תשוקה נראה לי יותר "מתקבל על הדעת" מפשע שנאה. הוא נעדר את המימד האידיאולוגי, לא מרמז כי יתכן שיש עוד מהמקום שממנו הוא בא. ומה עם ה"קהילה" ההומו-לסבית? האם אנשיה ימצאו בכך נחמה, מפאת ההבנה כי לא מבצעים בישראל רצח על רקע העדפה מינית? האם הקהילה החזקה תרגיש בטוחה?

עוד לא זוהו הגופות, המשפחו עדיין לא קיבלו על כך הודעה, וכבר "בכירי הקהילה" – כפי שקוראים לניצן הורוביץ, יניב ויצמן וחבריהם בתקשרות, כאילו מדובר ביחידה צבאית ויש דרג ויש זרג (נו אופנס) – מנכסים את הרצח לעצמם בשידור חי. הרצח, הם פוסקים במשפט השדה, בוצע משנאה, וגזר הדין הוא לינץ', מתקפה כוללת – אם כי מרומזת – נגד העדה החרדית. השד העדתי יצא מן הבקבוק, העדה החרדית מול העדה ההומו-לסבית. ואף אחד לא מערער על הקביעה בתקשורת. הרי לא מדברים סרה על המת, והמתים הם הומו ולסבית.

עוד לא יבש הדם וכבר יש מי שרוקד עליו ומרוויח ממנו הון פוליטי. במקום להמתין ללכידת הרוצח, להסיק את המסקנות לאחר קבלת התשובות והעובדות, במקום להתייחד עם בני המשפחה, במקום לנסות להכיל את המקרה המזעזע והאבל – העדה ההומו-לסבית פותחת במצעדי גאווה, כדי "להפגין עוצמה". אין דבר המעיד על שבריריות וחולשה יותר מעדה שבטוחה שהסיבה היחידה לרצח היא כי שונאים אותם. ההתקרבנות (הלא מפתיעה, שהרי ישראלים מצטיינים בכך) הזו מעידה על פחד תמידי, מוצדק או לא. הומואים יכולים להירצח רק עקב שנאה, ולא עקב "פשע נורמטיבי" כפשע של תשוקה. זו אפשרות שבאמת לא תעלה על הדעת ככל הנראה.

דומה ששתי העדות מרוויחות מהרצח הזה. הן הקהילה הדתית כי הומואים נרצחו – והרי כל הדתיים תומכים בכך, כך כתוב בתורה וגו', ותהיו בטוחים שרבניהם יעשו מהתקיפה חסרת הבסיס הזו הון פוליטי, והן העדה ההומו-לסבית, שרבניה ממהרים לנצל את הרצח ניצול ציני כדי להיות להם לכלי משחית בלוחמה המוצדקת שלהם בהומופוביה. בדיוק כפי שנוהגים להאשים את מנהיגי הציבור הדתי – הם ניזונים ומזינים את הפחד בקרב ציבור מאמיניהם.

אמנם בקטנה, אבל התגובות לאחר הרצח קצת מזכירות את רצח רבין. שבת בערב, תל-אביב, מעוז הליברליות, רוצח דתי (ככל הנראה), לכו תדעו – אולי אפילו תימני. ושוב, צד אחד של המפה מנצל את ההזדמנות כדי להוכיח ולהוקיע מגזר שלם בכללותו. הרי אף אחד לא ילמד את ההומואים על אלימות – הם סובלים ממנה על בסיס יומיומי, והנה – אפילו הומואים נרצחו בגלל שהם הומואים (בשלב זה זוהי עובדה, הרי חזרו על כך כל כך הרבה פעמים כך שבסוף כולם מאמינים לכך), אז לכן מותר לציבור שלם להכליל ולהאשים ציבור אחר ברצח הזה. בחיי, אני מקווה שאף אחד לא יחשוב אותי לקונספירטור כשאני מטיל ספק בכך שהרוצח הוא לא יגאל עמיר, או איזה דתי רנדומלי אחר. התגובות באינטרנט – בפייסבוק, בטוויטר, בבלוגים – הן תגובות שאינן מעידות על סובלנות ורצון להידברות, כי אם להיפך, כאילו לא למדנו כלום מרצח של שנאה.

טחנות הצדק טוחנות לאט, אבל בתקשורת טוחנים מים בפול גז. את הרצח צריך לארוז, יש סיפור שצריך להיות מסופר, צריך למצוא את הנראטיב. וכך בשבת בערב האינטרס של גופי השידור מתמזג עם האינטרס של הקהילה (ולמה לא? הרי כולם שם הומואים שמאלנים וכו'), ומייצר לנו אריזה אידיאולוגית לפשע של שנאה שיתכן שהוא בכלל "סתם" פשע של טירוף, או של תשוקה, או סכסוך שכנים מוזר כלשהו. לא חשובות העובדות, חשוב רק הסיפור. ואף אחד לא שואל שאלות, לא מפקפק בקמפיין של הלוביסטים, לא מנסה לרדת לעומקם של דברים – כי אין מאיפה להתחיל ואת זה קשה לקהילה החזקה, וגם לעם ישראל בכללותו, לעכל. ובמקום להתמודד עם האבל, כי כנראה שכחנו איך, אנחנו מתעסקים בהכל חוץ מזה – במיסגור הרצח, במאבק אידיאולוגי, בקמפיין, בהון פוליטי, בבנאליזציה של הרצח והאבל הלאומי.

הרוצח לא נתפס, ויתכן שלעולם לא יתפס, וכל עוד לא יתפס הרצח הזה יזכר בזכרון הקולקטיבי של "הציבור הנאור" כפשע של שנאה. לציבור הנאור ככל הנראה יש תאווה לפשע של שנאה, כי אין כמו להרגיש רדופים כדי להרגיש צודקים ונאורים וחזקים.