Culture Agent

לפני חודש בערך חזרתי. ביוני שעבר קניתי שלושה מחשבים – נייד ושני נייחים*, מהר מאוד הגעתי למסקנה שאחד מהנייחים מיותר אז נפטרתי ממנו (למען האמת, כמעט, אבל הוא כבר לא אצלי). הנייח הנותר היה בסדר חוץ מהחיבור לאינטרנט שהיה נוראי, איטי ומכעיס. באיזה שהוא שלב קניתי אנטנה חדשה, פנימית, שרק הרסה וגרמה למחשב להתקע עם מסך כחול. פרמטתי אותו ואז הגעתי למסקנה שזה לא המחשב אלא האנטנה. אבל הטכנאי משום מה מתעכב עם להחליף אותה, אז אני גם לא גולש מהמחשב הנייח וגם משתמש במחשב הנייד באינטנסיביות מאז שקניתי אותו – שנה.

במשך השנה הזאת לא התקנתי תוכנות לשיתוף קבצים מכמה סיבות: א. חשבתי שזה זמני, ועוד מעט חוזרים למחשב הנייח. ב. ההארד דיסק במחשב הנייד שלי קטן מדי, ורוב האוסף שלי מרוכז בנייח. ג. אני לא באמת מתכוון לשבת כל הזמן ליד הנייד, זה לא נוח. ד. יש בנייד ויסטה עם מלא פיירוולים שלא צריך ואין לי מושג איך מסירים אותם. ה. מתוך אי ידיעה, אולי המודם חוסם פורטים שגם אותם אני לא יודע לשחרר.

אז לא התקנתי סולסיק, לא התקנתי ביטורנט, נאלצתי להוריד מבלוגים שזה גם אומר פחות וגם אומר שלאט, התוספים של פיירפוקס גם ככה תקעו לי הורדות באמצע ואורביט דאונלואודר לא ידע להתמודד עם חלק מהשירותים כמו זי-שייר. מה עוד שלא הכרתי את מנהלי ההורדות מראפידשייר ודומיו בשביל להוריד במסות והייתי מוריד בכל פעם באופן ידני, שזה היה מייגע. עד לפני חודש. באין סבלנות החלטתי לעשות מעשה, התקנתי ובמפליא זה עבד.

מאז חזרתי לתפוקה הרגילה שלי, שזה אומר להוריד טונות ולשמוע 20% במקרה הטוב (ו-5% ברע). וגם אי-בוקס, וגם המון דברים אחרים. בחודש האחרון הורדתי בערך 100 גיגה, רק בשביל הפרופורציות. אני מטורף אבל מרגיש מדהים, כמו נרקומן שחזר לסם אחרי שהיה כבר נקי. זה הקסם הראשוני הזה, נוסטלגיה, משהו רומנטי כל כך. אני נדהם מהכיף שיש בדבר האסור הזה, אני מגיע לסיפוק בכל פעם שאני לוחץ אנטר. זה הגיע כבר למצב שאני מוצא את עצמי 3 שעות ביום ממיין את מה שאני מוריד, פותח קבצי rar ועושה קאט-פייסט לספריות המתאימות. חולני אבל מענג. תודה.

* הקטע של הקניה הזאת (והטכנאי הזה) גם מעניין. נחפזנו מאוד לפרמט את המחשב הישן שלי לפני שמכרתי אותו בטרייד-אין, שלא שמתי לב שכמה עשרות (או מאות) גיגה של כל המוסיקה בתפזורת שהורדתי בשנתיים 2006-2007, לא גובו. כשגיליתי את זה היה מאוחר מדי, ההארד-דיסק הנייד לא הכיל את הספריות הללו ואני אנה אני הולך, נכנסתי למרה שחורה אבל אני מתאר לעצמי שזו היתה רק נפילה בדרך לעליה, הגעתי לתובנות מאוד מרשימות, שאפילו הפכו לאחד מהפוסטים הראשונים בבלוג (ואייטם בכלכליסט!)