תיק אמן – טיפקס

באחת מהופעות האיחוד האחרונות של שבק ס, עמדתי מאחורי שני בחורים צעירים שהביטו בעינטוזים של חמי על הבמה. "בוא'נה, קלוט אותו", אמר האחד. "איזה גאון", התמוגג השני. רציתי להוריד לו בקבוק בירה על הראש. גאון זו לא מחמאה שאפשר לחלק סתם כך. מספיק סבלנו מהאינפלציה למילה מדהים, גאון זו אחת המחמאות האמיתיות האחרונות שנשארו לנו. אפילו לפורטיס אני לא קורא כך. כל ההקדמה הזו נועדה להבהיר שאני מתכוון בכל הרצינות כשאני אומר שקובי אוז הוא גאון.

אנקדוטה קצרה: כבר מצעירותו גילה קובי אוז משיכה למוזיקה, ואף כתב עבודת גמר לבגרות במוזיקה אלקטרונית. המורה למוזיקה לא הסכים לבדוק אותה כי אינו מבין במוזיקה אלקטרונית, והמורה לאלקטרוניקה לא הבין במוזיקה. לבסוף התיק נפל על מורה לחשמל והעניין איכשהו נפתר. לא קל בשדרות ; מאוחר יותר התקבל קובי ללהקה צבאית אך בדרכו להגשים את חלומו נחטף לחיל השריון. לא עזרו התחנונים והנפנופים במכתב הקבלה, חיל השריון לא הסכים בשום פנים ואופן לוותר על חייל שקיבל ציון עשר עגול ב…חשמל! וקובי נאלץ לדחות את חלומו בכמה שנים.

וכעת נמשיך: בדרך כלל כשרוצים לסכם את פועלה של להקת טיפקס, ואת החשיבות שלה במוזיקה הישראלית, מדברים על הטלת המוזיקה המזרחית לחיק הזרם המרכזי, בין השאר בשיתוף הפעולה עם שרית חדד, שהיתה הרבה פחות מוכרת אז. את הקרדיט על המהפכה הזו טיפקס חולקים עם להקת אתניקס שברבות הימים טיפחה את אייל גולן שהיה סמל הפופ המזרחי החדש יחד עם שרית חדד. עבורי, התרומה האמיתית של טיפקס היתה תשעת אלבומי האולפן שלה, הצליל המיוחד והרבה הרבה שירים נפלאים.

בעוד ששתי הלהקות שילבו בחדשנות רוק ומוזיקה מזרחית, אתניקס מזכירים מדען שמכניס את חומרי הגלם למכונה ענקית מלאה בכפתורים ובידיות ומקבל מוצרים ארוזים ונוצצים. טיפקס דומים יותר לטבח מוכשר שזורק חומרים לסירים מבעבעים ומחכה לראות מה יצא.

למשל בשיר "ואת ואת ואת" מתוך האלבום יושבים בבית קפה.
שיר בארים ניאוני ונינוח, כשאת בוא הפזמון מבשרים קלידי דיסקו קיטשיים וקובי אוז שר:

"ואת ואת ואת
פתאום נותנת בי מב-איאהאיאהאיאה-ט
והעולם כולו נושר לבד פתאום
כמו בסתיו
ואת ואת ואת
את עוד איתי אבל כמע-איאהאיאהאיאה-ט
והעולם כולו נדלק באש פתאום
כמו עכשיו"

הסלסול הזה אינו קשור במאום לסגנון והאווירה של השיר, ועם זאת משתלב בו בצורה נפלאה.
גם לואי ארמסטרונג או דוד דאור היו שרים אותו בדיוק כך.

אך כוחם האמיתי של טיפקס אינו בתמהיל המוצלח והכמעט בלתי אפשרי בין סגנונות מוזיקה וכלי נגינה (בכמה להקות היה נגן חמת חלילים כחבר מן המניין?), אלא בכישרון המוזיקלי הטהור של חבריה. ניקח דוגמא אחרת: "ואתה" – מה יש בו? לא דרבוקות, לא קאזו, לא תכנותים ולא קרנבלים. סתם לחן נקי ומרגש שכולו יופי צרוף. ובלי זה, כל הטררם מסביב לא היה שווה כלום.

קובי אוז התגלה גם ככותב מילים מוכשר מאוד. הידעתם שכמה מהטקסטים הכי רומנטיים שנכתבו בשפה העברית הם של טיפקס? "אני ואת", "ביום שיפלו הכוכבים", "אל תשכחי לזכור אותי", "אני אוהב אותך ממש מוגזם", "ואת ואת ואת" – כל אחד מהם יכול בקלות להחזיק חופה עד שהרבי יתפוס את מקומו.

ויש גם מחאה חברתית כלפי הממסד ("עוול", "מעלה אבק", "שיר על מצוקה שכונתית"), הציבור האדיש ("בתוך נייר עיתון"), ואף כלפי השכבות החלשות עצמן ("אם ואחות", "שפכת הזורם").

אז למה אתם מגרדים בראש ושואלים את עצמכם אם אנחנו מדברים על אותה להקה? בגלל הדפקט העיקרי של קובי אוז והוא: סינון. המחיר לאקלקטיות הוא כנראה לא מעט זבל שמשתרבב לעיסה, וכשמנסים להצחיק, לפעמים זה עובד ולפעמים לא. "כשאני איתך אני כמו דג" הוא בהחלט דוגמא מייצגת, ואולי האלבום כולו הוא דוגמא למה שקורה כשכל העולם שותף בעשייה, ואף אחד לא עוצר ומציע לזרוק את זה לפח, או לפחות למתן את החיבה של קובי לויצים וגיחים. זה חבל, אבל זה לא צריך למנוע מכם את הגישה לחומרים הטובים באמת. וכשאני חושב על זה, לא מעט מהשירים הם מצחיקים באמת.

מילה אחרונה לפני שארפרף על האלבומים: עם כל הכבוד לזמרים היוצרים ששופכים את מרכולתם על גיטרה אקוסטית, טיפקס תמיד ידעו לתת חשיבות אמיתית להפקה ולהגשה. אמן, צריך שיהיה לו מה להגיד. שיהיה לו סיפור. שיהיה מעניין. (אלברט סופר, למשל. רוצו לראות!) אך עליו לזכור שהוא משרתו של הקהל ולא להיפך. בית צריך להיות בית, פזמון צריך להיות פזמון, ופופ צריך להיות פופ. טיפקס ידעו לספק את כל אלה בתוספת סטייל, דאווין והרבה שואו. חבל שאין לזה מילים בעברית.

לא אתעכב על ההיסטוריה של להקת טיפקס והקריירה העניפה של קובי אוז (שני ספרים, אלבום סולו, אלבום אינסטרומנטלי, טור בעיתון, תוכנית בוקר, הפקה וחברת תקליטים שנתנה הזדמנות ראשונה לפישי, הדג נחש ומרסדס-בנד) ואציג את האלבומים בצירוף הוראות האזנה.

:: . ::

שביל קליפות הגרעינים, 1992
אופי: רוק מחורפן
להיטים: הרבי ג'ו כפרה, ריקוד הפסדובלה
פנינים נחבאות: תכל'ס הכל. אם נתאמץ מאוד להיות ספציפיים: שוט אותי; אני ואת; אם יפול גורלע.
תאונה מצערת: "העוול" קצת לא קשור, אבל לא רע; "היה לילה גשום" מתחכם מדי.
רגעי קסם: מתישהו ב"הרבי ג'ו כפרה" הקלידים ברקע מנגנים את "סימן טוב ומזל טוב"; התופים המהירים ב"רבי יעקב"; הפתיחה של "שוט אותי".

:: . ::

האחרון בעשירון התחתון, 1993
אופי: טיפקס מרצינים
להיטים: זמנים קטנים; בתוך נייר עיתון; אם ואחות
פנינים נחבאות: עננה; ואלס השיכור
תאונה מצערת: אלוף המונופול
רגעי קסם: הפתיחה של "שיר הפז"מ"; הקאזו ב"האחרון בעשירון התחתון"; סולו טרומבון ב"ואולי נעשה אהבה"; התיפוף של תמיר ימיני בכל השירים.

:: . ::

החיים שלך בלאפה, 1995
אופי: מוכנים לפריצה הגדולה
להיטים: התחנה הישנה; יש לי חברה.
פנינים נחבאות: אל תשכחי לזכור אותי; ביום שיפלו הכוכבים; מעלה אבק.
תאונה מצערת: "למה הלכת ממני" פחות מוצלח.
רגעי קסם: כמובן, שלישיית אדלר ב"יש לי חברה"; סולו פסנתר ב"והפעם שיר אהבה"; פתיחת העוד ב"אל תשכחי לזכור אותי; הגיטרה שכאילו מזייפת בסוף "ילד".

:: . ::

כלבים לא נובחים בירוק (הפסקול), 1996
אופי: אתנחתא לטובת גירסאות כיסוי
להיטים: גבר רומנטי
פנינים נחבאות: מאמי (מיכאל מחפוד פטישי); מתנה לחג (נושאי המגבעת); מה עשית? (Remix)
תאונה מצערת: הגירסה הנחפזת ל"היא" של נקמת הטרקטור.

:: . ::

נשיקה לדוד, 1997
אופי: הרבה עצב מתחת למסיכת הליצן
להיטים: איזה עולם; עוד שבת.
פנינים נחבאות: ספור עד עשר; כמו ספינה על מים; ואתה; אם את בסביבה.
תאונה מצערת: "איזה עולם" זה בעצם העתק של "מה עשית" מהאלבום הקודם.
רגעי קסם: הפתיחה המרטיטה של "ספור עד עשר"; הדיג'ירידו (אני מנחש) ב"ואתה"; הסלסולים ב"אם את בסביבה".

:: . ::

העצב עבר לגור כאן, 1998
אופי: אלקטרוניקה רכה ודכאונית; טבילת אש לביג M.
להיטים: אין
פנינים נחבאות: גם אין.

:: . ::

דיסקו מנאייק, 1999
אופי: מתנ"ס הקסמים – כל עם ישראל ואשתו בסמטוחה אחת גדולה
להיטים: סמי וסומו; שלוש בלילה.
פנינים נחבאות: בשפכת הזורם; טוקטה ופוגה בדי מינור מנוגנת בג'י מינור (על רקע דרבוקה עצבנית).
תאונה מצערת: כל הפאקינג אלבום.
רגעי קסם: הבוסה נובה ב"התקווה של מסייה רונסיה"; המרירות בתיאור הברבאבות והדונלד-דאקים ב"בשפכת הזורם"; העצבנות-עם-הטיקים-בגבה במילים "עד כאן הגיע לי" בשיר "ג'וני מאר".

:: . ::

יושבים בבית קפה, 2001
אופי: חוזרים למתכונת מצומצמת וביג M עושה כשפים
להיטים: יושבים בבית קפה; כמו לפני שנה.
פנינים נחבאות: מי שליבו; ואת ואת ואת; אילו היית; צ'יק צ'יקו צ'אק.
תאונה מצערת: "להתנקם" הלא ברור; "מהשמיים".
רגעי קסם: המקצב המגניב של "מי שליבו"; העיבוד החמוד ל"אילו היית"; השורות "כבר קפצתי עם כרישים במים, השתזפתי לי בחוף ואני אדום. וגם יש לי חום" בשיר צ'יק צ'יקו צ'אק.

:: . ::

רדיו/מוסיקה/עברית, 2006
אופי: איבדנו את הדרך
להיטים: תן לי חתימה; פרח השכונות
פנינים נחבאות: הורה נדלנים; שיר הסטודנט.
תאונה מצערת: רוב השאר
רגעי קסם: "תן לי הלוואה! תן לי נשיקה! תן לי חתימה ותתן לי גם תמונה!"

:: . ::

זהו, אחרי "כפתור אדום" שייצג אותנו בכבוד גדול בחלקו הראשון של האירוויזיון, טיפקס מתפרקים.
כל אחד ילך לדרכו, מי בסולו, מי בהפקה, מי בנגינה, ואנחנו נשארים עם הנ"ל.
אל תזכרו להם את "אני גרי הניגרי", קחו את הרשימה וגלו את היופי.

:: . ::

והפעם – שיר אהבה