Culture Agent

היו היו פעם שק"מים
השק"ם היה כמו מזנון
בשק"ם היינו אוכלים ושותים
היום יש קניון איילון

ויש לפעמים שאנחנו עוברים
מביטים בקניון מהצד
חולפים מול עינינו אותם רגעים
שבילינו בשק"ם נייד

כן, זהו, כן, זהו גורל השק"מים
היו גם כאלה אי־אז בימים
כן, זהו, כן, זהו קניון איילון
נשאר רק הגזלן בודד בחניון

הוא הלך לאיבוד בעודו בן יומו
במחלקת כלי־בית איבד את אימו
הוא ינק מקרטון של חלב משומר
והזמן כך עבר ועבר ועבר

הוא נדד ממחלקת הספורט לפרפומריה
ממידות גדולות לעשה זאת במו ידיך ומשם לקפיטריה
כך עברו השנים והנער בגר
הוא ניזון מחלב מעוקר, משומר, מפוסטר, מסוכר
אך בעיקר, משניצלים במחלקת הבשר

הוא אהב את חיי הטבע
הוא בילה במחלקת מזון טבעי דרך קבע
חייו מעולם לא היו מעולם שגרתיים או אפורים
אם כי במחלקת קונסרבים היו לו כמה לילות שימורים
אך תמיד כשחיפש בידור קל
במחלקת הוידיאו חיכו לו פקמן ואנשי־החלל
הקצב סיפר לו מעשיות על עברו
איך למד את עובדות החיים על בשרו
הקופאיות תמיד שיננו באוזניו: "בחור צעיר,
לכל דבר בחיים יש מחיר"
בימי שישי הזמין את החבר'ה למסיבות במחלקת־תקליטים
במחלקת כלי־כתיבה מריחים קצת טיפקס ויוצאים מבסוטים
לעיתים עלו בו מחשבות פילוסופיות רבות הגיון:
האם יש חיים לאחר הקניון?

החיים לא האירו לו פנים, הוא גדל ללא אשליות
מעולם לא היה במחלקה הנכונה כשהיו מבצעי הוזלות
עד שיום אחד הוא החליט, "זהו זה! אני הולך לראות את העולם הגדול!"
הוא לקח מקל נדודים, העמיס על גבו תרמיל ממחלקת מחנאות ויצא לדרך
הוא נדד ימים ולילות, ימים ולילות, ימים ולילות

חום הפלורסנטים יקד על ראשו, אך הוא לא נשבר
הזיעה ניגרה מפניו, יבלות צצו בכפות רגליו, אך דעתו הייתה נחושה:
"אצא ואראה את העולם הגדול!"
אך בצהרי־היום כשכבר היה קרוב לדלת האוטומטית
פתאום הבחין בנערה סימפטית.

– "מי את?"
– "בורקס!"
– "איזה מן שם זה? את לבדך?"
– "לא, עם אבא שלי, סמי, ועם בניו"

ובאמת, מעל ראשה התנוסס שלט: "סמי, בורקס, ובניו"
בהתחלה היא לא כל־כך מצאה חן בעיניו
היא הייתה קצת וולגרית, אבל הוא אהב את הבצק הפריך שלה
בכלל, היא הייתה קצת פריחה
היא רצתה שהוא יהיה חזק כמו פופאי
ולכן האכילה אותו בורקס עם מילוי תרד
אבל הוא העדיף לחמניות וחלות בין־השאר
לכן קבע אתה כל ערב ליד הכיכר
אבל יום אחד נגמר המבצע של סמי, בורקס ובניו
ובורקס נעלמה ממעגל חייו
ועזבה אותו לאנחות של חמישים אחוז לפחות
היום הוא כבר איש שבע־ימים ותלאות
לא מחפש הוזלות, גוזלות, התייאש ממציאות
אם תראו אותו שם אפוף יגון
משוטט לבדו בקניון איילון
אל תנסו להוציא אותו משם, חבל על הנסיון
עבורו, אין חיים לאחר הקניון

כן, זהו, כן, זהו קניון איילון
נשאר רק הגזלן בודד בחניון

:: . ::

השיר להאזנה