זה לא באופי שלנו להיות רומנטיקנים. זה לא באופי שלנו להתבכיין, על ימים שבהם היה טוב יותר וכמה חבל שעכשיו כבר לא. אנחנו הרי מסתכלים קדימה בחיוך ולא אחורה בערגה, אבל באמת היו ימים. היו ימים שהיתה כאן תרבות מוסיקה בועטת, מקסי סינגלים בייבוא אישי, מצעדי תקליטנים, אוספי מיקס מחתרתיים, חנויות מיתולוגיות, ספקים בלעדיים וכו'. […]
לשרוף בתום הקריאה!
האחים כהן ועוד ג'ורג' קלוני זה תמיד קלאסיקה. וגם הצוות הנלווה אליהם מוכיח שהעבודה יודעת להיעשות, כשהאנשים הנכונים עושים אותה בצורה נאותה. ג'ון מלקוביץ', פרנסס מקדורמנד, בראד פיט, טילדה סווינטון. תעזבו אותם – קארטר בארוול שעושה את זה שוב! זה מעורר השראה, וזה כבר לגמרי לא חשוב שהסרט הזה חורג לגמרי מכל כלל גנרי. קומדיה? […]
הבשורה על פי הביטלס
הרבה יותר משאפשר להשוות את מייקל ג'קסון לישו, ואני לא הייתי הראשון שעשה את זה, כשרוצים לדבר על תרבות הפופ כעל בשורה חדשה של אמת, אפשר לדבר על ג'ון לנון, וגם כאן אני לא הראשון. כן, לנון. האיש שטען כי הרוקנ'רול הוא הנצרות החדשה, שקבע שהוא יותר מפורסם מישו, ממנו עצמו. וקרא תגר. האיש שעמד […]
אור חוזר
הייתם יכולים לחשוב שרות דולורס וייס מרגישה שישראל זה קטן עליה, היא כבר עזבה לאוסטין טקסס כי היא המכה של האינדי והמוסיקה האלטרנטיבית – פולק, בלוז, קאנטרי וכו'. SXSW, נגנים וזמרים מיתולוגיים – סטיבי ריי ווהן, ווילי נלסון, כריס כריסטופרסון, ווילון ג'נינגס, אלחנדרו אסקובדו. אפילו טום ווייטס קופץ מדי פעם לביקור (למרות שהוא מתגורר בקליפורניה), […]
בלשון הקודש
כנראה שאני יודע משהו שרות דולורס וייס עצמה מודה שהיא לא ידעה. או לא התכוונה. זה מוזר, זה מעניין, זה מפתיע. לא התכוונתי גם אני, האמת, בטח שלא לבקר. אבל כנראה שזוהי ההשראה, הדבר הכי יפה במוסיקה, בכתיבה, ביצירה. אתה לא מתכוון להוציא יצירות מופת, שירה, קלאסיקה. אתה כותב את מה שהתת-מודע אומר לך, את […]