Culture Agent

אם חשבתם עד כה שהמילה אצל נערות וילדות קיימת רק במדינות הכי חשוכות בעולם ושבטים נידחים אז המצב במצרים (אולי המדינה הכי נאורה ובין היותר מתקדמות בעולם הערבי) מראה על מציאות אחרת; מפתיעה ומחרידה כאחד. התרשים שבתוך האייטם מציג את אחוז הנשים שעוברות תהליך הנקרא Female Genital Cutting.

מה שלא ניתן לראות בתרשים זה נתון המדבר על 30 מדינות בעולם בהן המנהג הזה נפוץ במיוחד. לאור הנתונים של ארגון PRB כ-140 מליון נשים חיות כיום בעולם אשר עברו את הניתוח המדובר. הניתוח נערך בילדות כאשר הנערה בגיל 4-12 (ובמקרים מסוימים בגיל 15). בין 96 ל-97 אחוז מהנשים במצרים בגילאים 15-49 הן ללא דגדגן או שפתי הערווה – איברים אלה פשוט נחתכים.

חוץ מההנאה מיחסי מין הנפגמת בצורה פטאלית בעקבות הניתוח, האישה נכנסת לסיבוכים ממשיים בלידה, סיכוי גבוה לזיהומים שונים ומחלות מגוונות ואף גורם למוות. מדי שנה כ-3 מיליון נשים בעולם נכנסות לקטגוריה של נשים בעלות פוטנציאל לעבור ניתוח כזה.

בכלל, יש עוד המון דברים שאדם מערבי ממוצע צריך לדעת על תרבות המזרח העשירה, על מנת איך לומר, להגביר את הסובלנות של כולנו כלפי האיסלאם ואת הידע שלנו על המסורת בת אלפי שנה של אחינו במזרח אשר כמובן בדיוק כמונו, לא פחות טובים מאיתנו בשום אספקט, הם רק חותכים לעצמם איברים בגוף על מנת לשמר את המוסר והמסורת.

המנהג היה נפוץ עוד לפני היווצרות האיסלאם. יש המניחים כי זה היה עוד קיים במצרים העתיקה. למכה זה לא הגיע עד שהנביא מוחמד נתן למנהג אור ירוק ומאותו הרגע האיסלאם אימץ בחום את הניתוח המדובר.

כמובן שלא כל המוסלמים הם פראי אדם, ביניהם אנשי דת אשר הוציאו הנחיות האוסרות על מילת הנשים, אמנם יש לציין שאותן הנחיות מדברות על איסור ההסרה המוחלטת של האיברים שהזכרתי לעיל ולא על חיתוך חלקי של העור, הרי אחרת, אותם אנשי דת מטילים ספק, חלילה, בדברי הנביא.

למעשה, כל אותם אנשי הדת הנאורים נמצאים במלכודת של דתם. לכאורה יש דברים ממש פראיים וקיצוניים אבל אין מה לעשות איתם מכיוון שהנביא מוחמד בעצמו הסכים ואישר אותם. כל מה שנותר זה לערוך אותם מעט בצורה קוסמטית כמו שעשה חומייני המשכיל, אשר הבין שלבעול קטינים זה דבר לא ממש מוסרי אבל מה לעשות כשהנביא האהוב עשה זאת לאיישה בת ה-9? כך נאלצים אותם אנשי הדת לצאת בפומבי בהצהרות בסגנון “לבעול קטין מותר אבל בזהירות!”. ואם יש כאלה שיוצאים בפומבי נגד אותם פראי אדם אז כמובן שאפשר לתת גזר דין מוות שלא בפניו לכאלה אנשים כמו העיתונאית המהוללת אריאנה פילצ’י.

ללא שום ספק, קיים מאבק נגד מנהג המילה של נשים; אסיפות וקונגרסים שונים בהשתתפות אנשי רוח אשר מביאים את מורת רוחם. במצרים יצא חוק האוסר על מילת נשים ב-1997 אמנם הנתונים שבתרשים מראים שהחוק האוסר רחוק מהמציאות העגומה. הרי איך תאסור על אנשים לעשות את מה שהם עשו מזה אלפי שנה ומה שלפי דעתם “מסייע לשמר את הצניעות הטוהר והמוסריות”. ההבדל טמון אך ורק במעבר הדרגתי מבתי חולים סטריליים, פחות או יותר, אל הדודות והסבתות חסרות כל השכלה עם מספריים מזוהמות.

via @ rusanalit.livejournal