יש משהו רומנטי בעטיפות אלבומים. הראשוניות, ההתהוות, האותנטיות, החד-פעמיות, הצבעוניות, החופש. הדבר שלא יחזור כנראה לעולם להיות הוא במשמעותו המקורית. משהו שכמעט ואבד, או בעצם, אבד לגמרי. פיטר סאוויל, אחד מהמעצבים החשובים ביותר בתרבות הפופ ומי שאחראי על יצירות מופת כעטיפות אלבומיהם של ג'וי דוויז'ן, רוקסי מיוזיק, פיטר גבריאל ופאלפ – הגדיר לאחרונה את המדיה הזאת כמתה. וכנראה שהוא יודע את מה הוא מספיד. את ההיסטוריה שהוא היה חלק מהותי ממנה.
בעולם הדיגיטלי, חסר הצורה והחומר, אין למעטפת משמעות. המדיה כבר אינה פיזית, ולכן לא צריכה ייצוג פיזי. אין בשביל מה לשים אותה על המדף, וגם כשיש, מדובר בדבר סינטטי וחסר משמעות. הימים שבהם אנשים ערכו את הטקס של קניית אלבום, פתיחת הצלופן, הוצאת התקליט מהקרטון הנלווה אליו, ההתבוננות והמישוש, העיון והחקירה – הימים אלה עברו מהעולם. זוהי תרבות נשכחת ומרוחקת, תרבות שאינה קיימת, בטח שלא בשיא כוחה.
אכן, האובייקט הזה – עטיפת האלבום, היה עולם מלא, עולם בפני עצמו. מסביב לעטיפות התפתחה תרבות שלמה, בעלת כל המאפיינים הרלוונטיים – טקסים, סמלים, ערכים, נורמות, אסתטיקה. תרבות עד לרזולוציות הנמוכות ביותר. LP Cover Lover הוא אתר המתרפק על הזכרונות מהתרבות "הרחוקה" הזאת, תרבות שידעה ימים יפים. באותם הימים היפים, תור הזהב של עטיפות האלבומים, מתרכז האתר. פיסת נוסטלגיה נעימה לימים שהיו ואינם, לתקופה יפה של זכרונות ויופי טהור.
Culture Agent 
להשאיר תגובה