Culture Agent

הנסיון להתחקות אחר זהותו של אלוהים בתנ"ך נמשך ; שוע לא היה אל, כנראה. לפחות לא כזה שידוע עליו מבין אלי הפנתאון הכנעני או משהו דומה במזרח הקרוב. וגם לא שבע או שמע, שהיו שמות תואר אולי לאל, אבל לא שמותיו הוא. הספר Dictionary of Deities and Demons in the Bible 2d ed. ed. Karel A. van der Toorn (Brill 1999), אינו מזכיר את האלים הנ"ל, כך נודע לי לאחר ששאלתי אנשי אקדמיה. ראיות ארכיאולוגיות לא נמצאו לקיומם של אלים בשם זה. אבל מה אם בכל זאת אנסה להתחכם ולשאול: מהו שוע? למה כל כך הרבה שמות תנ"כיים שאינם מוגדרים תיאופוריים, מכילים מילים אלה?

:: . ::

אז מה זה בעצם שוע? בעברית מקראית "שוע" הוא משהו גדול ומכובד. "שועי עולם" הם גדולי עולם, "ולא ניכר שוע לפני דל" וכו'. "גדול" וגם "מלך" הם כינויי תואר לאל, כך שהמילים האלה התגלגלו אטימולוגית לשפת הדיבור כדי לתאר את הנשגב, את המורם בהיררכיה. יש לנו גם את הדוגמא של "עליון", שכידוע לנו היה אחד משמותיו של האל "אל". יש את האל "מלכום", ששמו מצלצל כמו "מלך". מדוע בעצם "שוע" אינו גם שם של אל כלשהוא? במידה ואכן "שוע" הוא שם של אל, השם מלכישוע לדוגמה הוא תיאופורי פר אקסלנס, אפילו פעמיים. 

מתוך כפילות שמותיה של בת שבע, הלא היא בת שוע, ברור כי יש קשר בין המילה שוע והמילה שבע, האות ו' התכווצה והפכה ל-ב' משום היותה עיצור שפתי. כמו "חבירו" ו"חורי". וכעת נשאל, מה משמעות השמות הבאים: באר שבע, יהושע, בת שבע, אבישוע, מלכישוע, אלישבע, שבע בן בכרי? האם יש קשר בין המילה שמעון למילה באר שבע? האם האותיות ב' ו-מ' מתחלפות גם הן כאותיות בומ"פ שפתיות? ואם כך בעצם האם אפשר גם לומר שכל המילים עם "שמע" הן תיאופוריות? כמו: שמעון, שמעי, אלישמע, שמעא, משמע וכו'

מרכיבי שמות תיאופוריים הם בדרך כלל בצורה של שם ותואר, כלומר חצי מהמילה הוא כינוי לאל וחצי אחר הוא התואר שלו. שמות עם שני מרכיבים תיאופוריים הם נדירים. ועדיין קיימים כאלה, כמו אליהו. שם תאופורי כפול, לטענת ישראל קנוהל (בספרו "מאין באנו"), מנסה לזהות בין שני אלים, או שתי התגלויות של אותו אל.

אם אכן שוע, שבע ושמע הם כינויים לאל, הרי שישנם שמות רבים כאלה: אלישמע, ישמעאל, אלישבע, יהושע וכו'. אפילו רעואל הוא שם כזה, שהרי רע הוא אל מצרי. אליהו הוא שם תיאופורי כפול, במידה ושוע הוא אכן אל, גם יהושע הוא שם בעל מרכיבים דומים, ואפילו אלישע (או שמואל). המשותף לכל אלה הוא היותם נביאי ה' שנלחמו בעבודת האלילים, ובדואליות בין ה' לבעל (שוב. טענתו של קנוהל). הנביאים האלה נלחמו בפוליתאיזם, ובשמם הם התעקשו: אל הוא יה, אל הוא שוע, אל הוא שמע, יה הוא שוע וכו'.

הערה: בהנחה שגם "אב" הוא תואר לאל, או למורם ב"היררכיה", הרי ששמות כגון אביה, יואב, אבישוע, אליאב וכו' גם הם תיאופוריים כפולים. כשאומרים "אבינו מלכנו" פונים אל אלוהים, שהוא אבי אבות האלים.

:: . ::

נחזור להנחה הראשונית: אין אל ידוע בשם שוע, ובאופן כללי – וכך גם "דעת מקרא" מתרצים את כל הקושיות האלה – כל רמז פוליתיאיסטי במקורות התנ"כיים, כל יסוד זר בפולחן ה', ניתן לפתור באמצעים פילולוגיים שיתנו למרכיבי האל-לכאורה כינויי תואר ושבח. גם את דמיון השמות בין בני החורי, לבין יהודה ובנימין ניתן לפתור צורה זו, כמו לדוגמה: חור בן כלב ואפרת, או אשחור אבי תקוע נקראו כך אכן משום שררה אך אין קשר לאלוהים. לא משום שהיו קשורים באיזו שהיא דרך לאל בשם "חור". גם את דמיון השמות בין המדייניים ובני שמעון ניתן לתרץ כך. גם את הכל. הם היו עממים שנבדלו אתנית, אין סיבה לקשר ביניהם.

כנראה שלעולם נוותר עם פתח לדמיון.