Culture Agent

מזה 15 שנה מתקיים פסטיבל סונאר בברצלונה. לעומת עשרות הפסטיבלים המתקיימים בעולם לאורך השנה, סונאר הוא אחד האירועים הוותיקים, המצליחים והחשובים ביותר שעולם המוזיקה יודע. ברצלונה מספקת לסונאר את התפאורה המושלמת לאירוע בסדר גודל כזה: השילוב של עיר הנמל הססגונית הזו עם הפסטיבל, נראה מושלם עד כדי כך שלא ניתן לדמיין את הפסטיבל מתרחש במקום אחר על הפלנטה. (הרוויו הופיע במקור בבלוג. כולל התמונות, שם תוכלו לראות אותן בגודל אמיתי. או אם תלחצו על התמונות בגלריה כאן)

:: . ::

למה סונאר?
למה דווקא סונאר, אתם שואלים? אם חשבתם שראיתם, שמעתם או חוויתם כבר הכול בחיים הקלאבריים שלכם, סונאר מציב רף חדש בחדשנות, רמת הארגון הפנומנאלית, במגוון הז’אנרים המוזיקליים שאי פעם יצא לכם לשמוע וללא שום צל של ספק הוא הפסטיבל הבא שאתם חייבים להיות בו.

:: . ::

חיפה/ברצלונה – מצאו את ההבדלים
30 מעלות חום לצד לחות, שלעתים נדמה שאפשר פשוט לגעת בה ולמשש אותה באוויר. רכס הרים בגובה לא רב למרגלות העיר, נמל רחב ידיים, רצועת חוף מרשימה ונוף מרהיב הנשקף אל הים התיכון מאחד הרכבלים בעיר. לא, לא מצאתי את עצמי בעוד טיול למרגלות הר הכרמל בחיפה. זוהי ברצלונה, רבותיי, מלכת קטאלוניה הנצחית. בעוד שבחודש יוני, רוב בירות אירופה נמצאות בשלב ההפשרה, ברצלונה מספקת למבקריה חום של יולי- אוגוסט שאופייני לישראל ואוירה של שיא הקיץ, הרבה בזכות פסטיבל סונאר.

:: . ::

“uno chico y una chica”
אם אתם שולטים בצורה מרשימה באנגלית אז תשאירו אותה בבית לפני הטיסה, למורה לאנגלית שלכם בתיכון. בספרד, המקומיים כמעט ולא יבינו אתכם ויתעקשו לתקשר איתכם בשפת האם שלהם גם כשהם יקלטו שאתם תיירים מבנגלדש או ממונגוליה. במסעדה מקומית, המלצרים יציגו בפניכם בתמימות את מיני העופות במצב הטרום מבושל או המטוגן שלהם וזאת על מנת שתבינו מה קיים בתפריט וישביע את הקיבה הרעבה שלכם. כל מה שנשאר זה שימוש יצירתי בשפת הסימנים או שימוש אינטנסיבי בתירגומון של גוגל, אלא אם אתם צופים אדוקים של טלנובלות דרום אמריקאיות והספרדית שלכם מספיקה בשביל שפת רחוב. שיחה ראשונה כזו מפגישה אותנו עם ספרדי צעיר שמשכיר לנו את אחד החדרים בדירתו הצנועה שבדרום העיר. תמורת 100 יורו, אדון פרננדז מעדיף לישון במשך כמה ימים בסלון ומאכלס את האורחים מישראל, “אונו צ’יקו ואונו צ’יקה”, בדירתו.

השכונות בדרום ברצלונה דומות מבחינה חיצונית לשכונות טיפוסיות בדרום אמריקה ; אותן חצרות צבעוניות שמאכלסות זקנות רכלניות והקשקוש שלהן הופך לפס קול שלנו במשך אותן השעות המועטות בהן אנו מנסים להשלים מעט שעות שינה. כל מה שנותר לנו זה להתנחם בעובדה שלא בשביל לישון מגיעים לברצלונה בימי הפסטיבל.

בעבר הלא רחוק, העיר לא הייתה שונה בהרבה ממדינת עולם שלישי ; תשתיות עלובות, מחסור בחשמל ומים בחלקיה הרבים של העיר, נמל גוסס ותיירות שמצבה רחוק שנות אור מזה של היום. האולימפיאדה בשנת 1992 בברצלונה שינתה את פני העיר כליל. טונות של חול שהובא במיוחד ממצרים ועצי הדקל שהוזמנו מהוואי הן רק דוגמאות אחדות לשינוי שחל בעיר בתחילת שנות ה-90 בזכות האולימפיאדה. ברצלונה פתחה את שערי הנמל שלה, השקיעה בתיירות והתוצאות לא איחרו לבוא ; פסטיבל סונאר הראשון התקיים ב-1993 והיווה חלק מהאג’נדה החדשה של שלטונות העיר אשר עמדו בפני מטרה ראשית – להפוך את ברצלונה לעיר הכי צבעונית ואטרקטיבית של ספרד.

כיום, סונאר הוא פסטיבל נושא הדגל של עולם המוזיקה האלקטרונית ונחשב לאירוע שפותח את הקיץ בתחומי המוזיקה והמולטימדיה. במשך שלושה ימים ושלושה לילות של הופעות, הרצאות, סדנאות, מייצגים של מולטימדיה-ארט, גאדג’טים, וחידושים טכנולוגיים בתחום המוזיקלי, סונאר מושך אליו רבבות של קלאברים, פריקים, רייברים, ומהווה מאין מסוף לסיור מוחות של מוזיקאים, אומנים ולייבלים מכל רחבי העולם, לצד הבמה הכול כך מבוקשת כיום שניתנת לאומנים צעירים המחכים לפריצתם בעולם המוזיקה האלקטרונית, כגון בבמת Red Bull academy.

כמו כן, העיר עמוסה במסיבות הלא רשמיות של הפסטיבל המתקיימות במועדונים הגדולים של העיר או לנגד באוויר הפתוח, באזורים הפחות מרכזיים ובחופיה המרהיבים של ברצלונה; בירת קטאלוניה תוססת וגועשת למרות שתושבי ברצלונה אוהבים למחות על כל דבר, כולל מחאה בגין אירוע מוזיקלי חשוב כמו סונאר – שלטים נזעמים של תושבים המתגוררים בסמוך לאירוע בגנות סונאר ניתן לראות מדי פעם אבל כל זה לא מפריע לפסטיבל להתקיים גם השנה.

:: . ::

Sonar by Day – ברוכים הבאים לקרנבל אלקטרוני
אירועי היום של פסטיבל סונאר מתקיימים ב Museu d’Art Contemporani de Barcelona -ובקיצור ב- MACBA . בניגוד לאסוציאציות שראשיהתיבות של המקום מעוררות אצלנו הישראלים, בנייני האומה של בירת ספרד ממוקמים במרכז העיר ומרכיבים מבוך אינסופי של אולמות, מדשאות ומשטחים המשתרעים על פני דונמים לא מעטים. עשרות אלפי צעירים נוהרים אל המקום ומקבלים מנה גדושה של אלקטרוניקה המוזרקת היישר אל הורידים שלהם כשרבים מהם משוטטים, רוקדים, נשכבים על מדשאות הענק ותופסים את השמש היוקדת, כבר משעות הבוקר המאוחרות. הליין אפ המגוון מכיל הרכבים ואומנים המציגות את משנתם המוזיקלית בכל סגנון אפשרי. מקום מכובד תופסים הסגנונות היותר אינטליגנטים במוזיקה אלקטרונית; אותם ז’אנרים הסובבים סביב הגרעין הנוקשה של IDM ונגזרות הז’אנר שלא תמיד קלות לעיכול.

:: . ::

צפייה במופעים אחדים, מחד, זוהי חוויה בלתי רגילה, ומאידך, אותם אומנים אחדים נשמעים במרחק של שנות אור מהרמה הוויזואלית של מופעם. דוגמה בולטת לכך היא הופעתו של הרכב בנות העונה לשם The Duloks. בין קיפוצים מוזרים של הסולנית לבין זחילתה אל הצופים במטרה לשאוף עוד ועוד מהג’ויינט שהושט אליה מהקהל, המוזיקה הייתה מורכבת מבליל צעקות רעשניות וניגון אינפנטילי עד כדיי אומלל; קלידים שמוכוונים על אקורד כנסייתי ומונוטוני, תיפוף ברמה של נער מתבגר שזה עתה קיבל מערכת תופים חדשה לידיו וסולנית שניסתה לשכנע את קהל המאזינים באמינותן של מילות שיריה.

עוד מופע לא שיגרתי שתפס את אוזנינו היה מבית היוצר של להקת Electrotoylets. למרות השם הלא כל כך מבטיח, השלישייה מג’רונה שבספרד, לבושים כמו גמדים, סיפקו מופע משעשע, הרבה בזכות הכלים הלא שגרתיים עליהם הם ניגנו; חמושים בארסנל כלי נגינה עממיים, גיטרות מיניאטוריות וגאדג’טים אלקטרוניים, החבר’ה שילהיבו את הקהל בפולקלור אלקטרוני מטריף ופרוע, המלווה בצמד רקדנים מבדר לא פחות.

Bogulta מיפן הטיפו לצופים מטאל ופאנק אלקטרוני פסיכי לחלוטין וכשהיינו בטוחים שראינו כבר הכול בחיים, מגיעה לה בשיאו של המופע הסצנה הבאה: מתופף הלהקה, הלובש אך ורק תחתוני בוקסר צבעוניים, מטפס בשיא האקסטזה על מערכת התופים ומנענע את האגן שלו כאילו היה רקדנית בטן מצרית. ברגע שהוא מבין את גודל הפאדיחה, הבחור ממהר להתנצל בפני הקהל בקידה יפנית אופיינית המלווה בחיוך ביישני. אי-שפיות תוצרת יפן במיטבה.

:: . ::

COH plays Cosey מנגן באחד מאלומות היותר גדולים שקיימים ב-MACBA ואוגד סביבו המון קהל סקרן. קוך הלא הוא איוון פאבלוב, רוסי המתגורר בשוודיה, נותן את אחת ההופעות היותר מעניינות בסונאר. לבוש בגלימה כתומה וראש מגולח, אה-לה נזיר בודהיסטי, שרוי בצורה טוטאלית בלפטופ שלו, הוא מפזר אל חלל האולם את נקודת מבטו המוזיקלית בז’אנר האקספרמנטל טכנו; ביט נוקשה, גבוה, נטול כל מלודיה ויותר מכל מדבר בצורה פורמאלית עם המוח שלנו במשך כשעה וחצי. כפינאלה ללייב שלו, פאבלוב זורק אל הקהל טראק המשלב בתוכו ווקאל נשי שהופך בהדרגה לצרחות וצווחות המלוות באותו ביט גבוה וקשה של טכנו ברזלים. בשיאה של החוויה האקפרמנטלית, הקהל לא נשאר אדיש ומחזיר פידבק חיובי ונלהב לאומן שעל הבמה.

גולת הכותרת של היום האחרון בפסטיבל sonar by day הייתה הופעתו של ההרכב Matmos. הצמד האמריקאי הוא בין חלוצי ה-IDM בארה”ב ומופע הלייב שלהם הוא חוויה בלתי רגילה לאוזניים, לעיניים וגם הרגליים שלנו לא נשארות אדישות כאשרMatmos לוקחים אותנו אל תוך המסע המוזיקלי שלהם; אלקטרוניקה מהפנטת המתפרקת לרסיסים של צלילים קסומים, לעתים פסיכדליים ולעתים מלנכוליים ונמוכים. בתוך מעטפת מופע הלייב ,אם.סי. שמידט ודריו דניאל יוצרים פיסות אלקטרוניות ואימפרוביזציה קסומה בהן הוויז’ואל המלווה כל פיסה כזו תופס תפקיד משמעותי מאוד בשואו. סאונד אנלוגי לצד סימפולים דיגיטליים המופקים מתוך מצבור מרשים של מכשירי אפקטים על הבמה, צלילים מלוכלכים ומתכתיים לצד נגיעות עדינות ורכות כמשי של אלקטרוניקה במיטבה. הקהל, אשר הצביע ברגליים בצורה מרשימה במופע המדובר, הגיב בהתאם והיה נדמה שאף נשאב אל תוך המסע הקסום; אנשים הניעו את גופם ונדמה היה שחלקם אף ממש ריחפו והיו כבני ערובה של מקצבי המוזיקה השבורים, המלוכלכים והמטריפים של הצמד הגאוני, באולם ה-Macba.

שחוקים ותשושים אך מאוד מרוצים מהסיאסטה האלקטרונית בה פיזזנו, הסתובבנו, תיעדנו, וחווינו במשך מספר שעות לא מבוטל, אנו חוזרים אל מעוזו הקט של אדון פרננדז שלנו, על מנת להתרענן ובעיקר לאגור מעט כוחות לקראת הלילה שמציע לנו פסטיבל סונאר.

:: . ::

Sonar by night – מתקפה איראנית
Sonar by night תופס את מקומו הטבעי באולמות ה-FIRA, המרוחקים מעט ממרכז העיר. נהירה המונית של אנשים מכל כיוון, כולל אוטובוסים המאורגנים ע”י הפסטיבל שמאספים את האנשים מרחבי העיר ומביאם עד פתח האירוע, מרמזים לנו על מה שצפוי לנו באותו לילה; מגה-רייב רב עוצמה, המכיל בתוכו ליין-אפ נוצץ של תקליטנים והרכבים. לאחר כניסה מסודרת ומהירה (מה שדרך אגב התאפיין לכל אורך הפסטיבל ובכל האירועים שמסביב) מצאנו את עצמנו בחללים אדירים המצוידים במערכות סאונד מרשימות, אינסוף דוכנים שספק אם ישאירו אותנו רעבים ואפילו מתקן של מכוניות מתנגשות למי שלא הספיקו לו כאלה בילדותו.

:: . ::

Soulwax בשואו מרשים ואנרגטי, הופיעו עם שלל להיטיהם לעיניי כמה אלפים נלהבים. חמישה במספר, לבושים בחליפות לבנות, ההרכב המדובר עושה לא מעט בלאגן חיובי והקהל מגיב בהתאם. הבלגים, אשר ריליס אחרון שלהם שוחרר רק ב-2005 , ניערו לא מעט אבק מעל ההפקות שלהם והזכירו לנו שהם עדיין שם והם רלוונטיים מתמיד. גם אם אלקטרו כבר מזמן לא מדבר אל רובנו, הסגנון של Soulwax מצליח לגעת בסאונד ייחודי משלהם, במיוחד כשמדובר במופע חי על הבמה, תפאורה וויז’ואל מעניין שליווה את הופעתם. מגוון של סינטסייזרים שהבלגים מפיקים מהם צלילים מחשמלים, מקצבים בועטים ושירה מלהיבה של סולן ההרכב; כל אלה מצליחים ליצוק מופע תוסס, זוהר, עמוס באנרגיות ומזרים חשמל בגלים עוצמתיים היישר אל הקהל.

:: . ::

ברחבה שבאוויר הפתוח, מנגן עלי דאבפייר חציו של הרכב דיפ דיש. אם חשבתם שמארגני הפסטיבל נפלו על הראש, בכך שהזמינו לנגן אומן שהפקותיו בשנים האחרונות כיכבו בעיקר במצעדי אם.טי.וי, אז האיראני הפריך לגמרי את ציפיותיהם של רבים וסתם את הפה לכל המבקרים המלגלגים אשר הספיקו להספיד את דאבפייר. טכנו עדכני, סוחף, בועט ועוצמתי לאורך כל אורכו של הסט, ריסק את הרחבה שהייתה עמוסה בקהל די המום אפשר לומר, כולל אותנו. במגמתיות ברורה של עלייה בבי פי אם ובעוצמתם של הקטעים, דאבפייר הרים את האווירה לגבהים חדשים. את הוייב ששרר במקום ניתן היה לחוש בכל פינה ולראות על פרצופם של כל הנוכחים במקום. זו הייתה הצהרת כוונות מאוד ברורה של האיראני, שהתבטאה בורסטיליות של הבחור ואיתות כוונות ברור לגבי המשך דרכו. מי אנחנו שנתווכח עם אדון ריצ’י האוטין אשר הספיק להחתים לא מזמן את אחד מהקטעים של דאבפייר בלייבל המיינוס שלו.

קשה היה באמת לחשוב על אומן טוב יותר שיהיה אחראי על הסגירה המוזיקלית של האירוע, אחת מדמויות המפתח של הסצנה העולמית ואולי הכי מדוברת כיום; על משבצת סיום הלילה המטריף היה אחראי אדון ריקארדו ויאלובוס, כדובדבן שבקצפת. ויאלובוס, כהרגלו, הצליח לשאוב אל הרחבה בה הוא ניגן כמות אדירה של קהל שכלל לא מעט מעריצים נלהבים.

בעולם של היום, בו קשה לחדש או להפתיע עם הפקה מוזיקלית מיוחדת במינה, ריאקארדו שובר לא מעט מוסכמות ומצליח לשגע את עולם המוזיקה כל פעם מחדש. את הלהט והתשוקה בכל צליל ביצירותיו ובסטים הבלתי צפויים והפנומנאליים שהצ’יליאני מפזר בכל רחבי העולם באינספור גיגים, לא ניתן לקחת. בין אם זה קטע האוס או בין אם זה טכנו, אותם הפלסטיקים שריקארדו לא מוותר עליהם, לעומת רוב חבריו למקצוע, עוברים תחת ידיו וסופגים מגע שונה, בתזמון נדיר, שילוב של אינספור עקיצות, קלאסיקות, בוטלגים אקספרימנטאליים, הזיות ומוטציות מבית היוצר של המשוגע מצ’ילה. אצל ריקארדו ויאלובוס המוזיקה נשמעת פשוט אחרת.

שריקות, ידיים באוויר, וצרחות של חמישה אלף קלאברים שהגיעו לשמוע את מושא הערצתם, התחננו לעוד טראק של ריקארדו בזריחה. כשהשעון הראה 6 בבוקר וילון ענק פשוט כיסה את במת האירוע ובישר לכולנו שההצגה נגמרה. נפנופי ידיים לכל עבר, שכל כך אופייניים לריקארדו, היוו פוטו פינש מתקתק לסיום האירוע האדיר הזה, שהציב מבחינתי רף חדש בכל תחום ובכל אספקט, בסטנדרטים בלתי רגילים ובכל רמת ההנאה שכולנו כל כך מייחלים לעצמנו באירועים מן הסוג הזה.

:: . ::

כך הסתיים לו האירוע המרהיב הזה מבחינתנו אך הספירה לאחור לקראת סונאר 2009 כבר בעיצומה, אצלי ועוד אצל אלפי אנשים שפוקדים את האירוע שנה אחר שנה ובכך מתחילים את עונת הקיץ שלהם כך כמו שרק ניתן לדמיין.

:: . ::

All photos by my lovely
Yulka