אורטל אופק אולי לא תצליח להשתחרר כל כך מהר מהצל הכבד הזה עידן רייכל, אבל העובדה שכבר היום היא עומדת בפני עצמה בלי הצורך להיתלות בו, מספיקה לה. חודשיים אחרי צאת סינגל הבכורה שלה, "בשדות של המושב", וכבר היא מוכתרת בתור ההבטחה הגדולה הבאה, עם פלייליסט מיידי באמתחתה ועם הרבה כוונות טובות. "התחושה שדבר כזה שעשיתי לבד מתקבל כל כך, היא הכי מתוקה שאפשר", היא מתארת את האופוריה, "זו התרגשות מטורפת, איזה שהוא ביעבוע לא מוסבר. זה נותן מענה לרעב מסוים שיש לי כאמן, שעושה, יוצר וזקוק לחיבוק. לדעת שהאמנות שלי נגעה במישהו, המענה הזה שאני מקבלת, זה כמו לחם לנשמה הרעבה שלי".
והנשמה שלה היתה באמת רעבה, "זו היתה אותה הבחירה שלי אם להמשיך עם הפרוייקט של עידן רייכל או לפרוש לדרך עצמאית", היא מספרת על 'מדברים בשקט', השיר שהוציא אותה אל האור לפני ארבע שנים כסולנית, ועל הברירה שעמדה בפניה. "זו בחירה לא קלה. הרי הפרוייקט הצליח מאוד, והמשך היה דבר מתבקש. אבל היה לי חלום אינדיווידואלי ופרטי. אנחנו רודפים אחרי החלומות האלה כל החיים. דווקא ההצלחה של השיר עזרה לי להחליט שאין זמן יותר טוב בשבילי כדי להתחיל מאשר אז. זה הגיע ממקום מאוד חזק, אמרתי שאאזור אומץ ואנסה להמשיך את החלום".
החלום של לשיר ולבצע, התחיל אצלה מגיל צעיר מאוד. כבר בגיל 5 עלתה על הבמה בתפקיד במחזמר "גוליבר בארץ הגמדים" ב"תיאטרון מארץ עוץ" של אברהם לוריא, בגיל 12 התקבלה ללהקת צעירי תל אביב (שבדרך כלל מרכזת נערים בני 16-17), היא סיימה בהצלחה-יתירה כיתת מצטיינים בתיכון וזומנה ל"תלפיות", אבל החליטה ללכת עם החלומות והרצונות שלה עד הסוף – אל הלהקה הצבאית של חיל הים.
שם גם היה המפגש עם עידן רייכל, "הוא שמע אותי כחיילת, ניגש והחמיא לי על גוון הקול שלי. הוא בא ממקום כן מאוד, והזמין אותי לשיר איתו מהמקום הכי תמים של אהבה למוסיקה ויצירה. יש לו את הגדולה הזו של ללכת צעד אחורה ולתת לי לעשות את מה שאני יודעת הכי טוב. הוא הולך אחריך, שם נמצא הקסם. כך נולד השיר 'מדברים בשקט' שהפך לתחנה נצחית שלי, הפעם הראשונה שקיבלתי הכרה כמבצעת. ההצלחה עשתה לי דגדוגים קשים ועצבניים בבטן, והותירה אצלי את הצורך להחליט מה אני רוצה לעשות עם עצמי והאם אני הולכת לעשות עם יכולות היצירה שלי משהו".
הברירה היתה מובנת, היא נשאבה אל תוך היצירה והאופי האינדיווידואלי שלה יצא את הקרקע ליצירה עצמיאת לגמרי, במסגרתה היא לא רק כותבת, מלחינה ומבצעת את הכל, אלא גם מעבדת, מפיקה, אפילו מקליטה. "מצאתי עצמי בודקת איך חומרים משקפים אותי, בודקת מה צריך לשנות כדי שיתאים לי יותר, ופתאום מרגישה שבוער לי להקליט את זה, ולשפץ את איך שזה נשמע. גיליתי שאני רוכשת פתאום ציוד מתאים, לומדת תוכנות, בוחנת איך אני 'מלבישה' את השירים בצורה מתאימה יותר, מודדת המון כובעים שלא תכננתי מלכתחילה לקחת. זה היה אתגר"
איך את מסבירה את זה?
"כנראה שלא היה לי את הצורך של לחפש תשובות בחוץ, נברתי בתהליך הזה יותר פנימה. ריתק אותי לראות מה קורה אם אני חפה מאילוצים זרים, כשאתה עובד לבד זה הכי טבעי וחופשי, חף מאגו וגינונים. זה פשוט לגשת לשיר ולראות רק מה הוא מבקש, בלי שיכתיבו לי"
וזה מה שהשיר ביקש, סלסולים – לאשכנזיה שכמוך?
"כנראה שכן. לא יודעת איך להסביר את זה, יש לי המון אפשרויות ויכולות הגשה. בגלל שלא היה לי מי שהורה איך לשיר, יכולתי להרשות לעצמי להקשיב לשיר ולתת לו לצאת דרך הנשמה והגרון, כל שיר בדרך שלו".
עד כמה האינדיווידואליות תופסת אצלך מקום בחיים?
"זה מונח חזק אצלי בחיים – חלק מן הקונפליקט מול הרצון להיות שייך, אני חושבת שזה משותף לכל בני האדם. אנחנו יצורים של ביחד, אדם לא יכול להיות לבדו. במהלך הנסיון להיות חלק ממשהו יש אצלי תשוקה להיות אני, לא להטמע. זה נושא עמוק שמעסיק אותי מאוד, בלתי נפרד מחיי ומחיי כל אחד".
עד כמה הרצון לאותנטיות מתבטא בשיר הזה ובאלבום בכלל?
"בצורה מאוד חזקה. בהרבה מהמקרים העדפתי שהמוסיקה לא תהיה מעובדת ועשויה, שזה יישמע כמו משהו שיוצא מהבטן והלב, השארתי את הדברים כמו שהם. משהו בטבעיות ובזרימה מאוד מסקרן אותי, זה גם מה שמסביר את החיבור שלי לטבע ולמושב, הקונספט שלו מאוד מדבר אלי, השילוב של משהו לא מתועש ומעובד, כל התהליך הזה של צמיחה והבשלה נוגע לי מאוד גם מבחינה אמנותית וגם מבחינה אישית. השיר מושפע מהזכרונות שלי מהילדות, את השדות והפרדסים של רמת השרון שהייתי מטיילת בהם להנאתי, זה זכרון עמוק שמלווה אותי בחיי הבוגרים ביותר. גם הקליפ צולם שם".
הקליפ המדובר הופיע בשבוע שעבר, וכאן תוכלו לצפות בו. "ניגשנו לצלם אותו עם תמונה ברורה שראיתי בעיני רוחי", היא אומרת, "רציתי להנציח יום באווירת השיר, טיול בשדות של המושב. המקום הכי טבעי, זורם ולא עשוי. רצף שלם של אימפרוביזציות, נסיון להדגים את האהבה לטבע, אני חושבת שזה די עבר".
http://mediaservices.myspace.com/services/media/embed.aspx/m=24279159,t=1,mt=video
Culture Agent 
להשאיר תגובה