Culture Agent

ה"חלון ליקום חדש" בסוף שנות השמונים עורר גל של הפקות east meet west, טרנד של הפקות מערביות לחומרים מזרחים, או לחלופין "התכה" של מוטיבים מזרחיים (או לכל כיוון אחר של הגלובוס) במוסיקה מערבית עדכנית, שנכון לאותה תקופה היא אלקטרונית. זה היה דבר מיוחד ואקזוטי, אבל בעיקר בעל אמירה אוטופית/גלובלית חזקה, שביקשה להפוך את המוסיקה שעד אז היתה מנת חלקם של בודדים בעלי שיוך אתני מסוים, לנגישה גם לאחרים, שעשויים לשכלל וליפות אותה, וכך גם למעשה לחזק אותה.

נוסראת פאתח עלי חאן הוא אחד מהזמרים החשובים ביותר שידעה פקיסטן, שבדיוק בתקופה הזאת, בעידודו הנרחב של פיטר גבריאל (שהקים את real world, חברת תקליטים שהתמקדה בין השאר בגלובאל פיוז'ן הנ"ל), החל למשוך לכיוון השוק העולמי, וכך קיבל גם הכרה בעולם המערבי כטרובדור הבלתי מעורער של המוזיקה האסייתית, וזו בעלת הניחוח ההודי בפרט.

הוא שר בסגנון הנקרא Qawwali, שהיה על פי אמונת הזרם הסוּפי ההינדי באיסלם, כלי רוחני לפולחן והלל לאללה, בסגנון מלא להט, תשוקה ורגש, בסלסולים המדגישים את המדהים שבקולו, ובהמון מקרים בסוג של ג'יבריש, שבקוואלי נקרא "טראנה", שפעם שימש קוד להעברת מסרים רוחניים בפרסית.

את האלבום הפיק הגיטריסט מייקל ברוק, שהוסיף אל הקול הפייטני של נוסראת פן אוורירי של מקצבים אתניים, שכבות סינתיסייזר ופריטת גיטרה (כמו גם פן פאנקי לעתים, כמו בשיר הנושא), שאמנם באיזה שהוא מקום פגמו בעוצמה של הקָוואלי כשהחלישו אותו על מנת שיהיה נגיש לאוזן המערבית (וזו דעת האופוזיציה), אבל בעיקר חיזקו אותו כשהשתמשו בכל השכלולים של אומנות האולפן על מנת להעשיר ולמקצע אותו לרמות שלא היה מסוגל להגיע אליהן בצורה הלא-מהוקצעת שלו, עד כדי הנחת היסודות לז'אנרים כגון טריפ-הופ, אתנו-טכנו וכן הלאה (הרמיקס של מאסיב אטאק ל-"Mustt Mustt", שסוגר את האלבום, הפך לאבן דרך בגלובאל פיוז'ן הניינטיזי, בעצם היותו להיט גדול בעולם המועדונים הבין-לאומי) – זו החשיבות האמיתית של האלבום, המשמעות העל-זמנית של היצירה, הרבה יותר מהדינמיות והפוריות שהקָוואלי של נוסראת קיבל בדיאלוג הבין-תרבותי הזה.