by Negus of Pop

Culture Agent

אתיופיקס

הרחק מעיניו של העולם המערבי, והרחק אל מעבר לתמונות הרעב והדם, היתה גם אתיופיה שונה. אתיופיה של פריחה תרבותית, סצינת מוסיקה פוריה ומשובחת של יצירתיות מתפרצת, שהתפתחה במהלך שנות השבעים בקיסרות החבשית, בהתחלה בדרך מחתרתית, בנסיון להתחמק מהשלטון אליו היו שייכות כל ההקלטות על פי חוק, ומאוחר יותר בעידודו ובטיפוחו של הקיסר היילה סילאסי; זאת לפחות עד לנפילת שלטונו, בדרך אל תחילת עידן של בצורת ודיכוי, תחת כתרו של הקיסר מנגיסטו, תקופה שארכה עד לנפילתו ב-1991.

ביוזמת פרנסיס פלסטו (Falceto) וחברת התקליטים הצרפתית Buda Musique, שמתמקדת במוסיקת עולם עם דגש על מוסיקה אפריקאית, לוקטו מספר אוספים – נכון לעכשיו מדובר על 11 כאלה – שמתעדים את מבחר ההקלטות בנות אותה תקופה, 1969-1978, ומציגים את מה שנראה כאחד מהרגעים הנפלאים המוחמצים ביותר בהסטוריה המערבית.

קשה לסמן במדויק את הדבר האמיתי המושך כל כך במוסיקה הזאת; אם מפני שמצד אחד מדובר על תצוגת קאלט נדירה ועליזה מאין כמוה, או אולי מפני שמדובר בתופעה מבריקה, כל כך מיוחדת שלא נתקלים בה בתדירות גבוהה; הצירוף הנפלא בין הנגינה המהפנטת של הפאנק/רוק'נ'רול האפריקאי לבין ביצועים ווקאליים נדירים של זמרים בעלי קול זמיר ו-ויברציות טבעיות ביותר, לצד הטקסטים החרמנים ו/או השנונים.

האוסף השמיני בסדרה מלקט את הקטעים היותר גרוביים והיותר רעננים של התקופה, בין השאר עם ביצועים של מחמוד אחמד, זמר ותיק מהיותר אהובים באתיופיה, והיחיד שגם פרץ לתודעה המערבית בבהלה למוסיקת עולם בסוף שנות השמונים (ב-86' באירופה), ושל אלמייהו אשתה, שפלסטו מכנה אותו "ג'יימס בראון של אפריקה". לשני אלה לבדם, אגב, הוקדשו שלושה אוספים בסדרה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: