הקשר ההומוסקסואלי של הרנסנס

ד"ר אבנר בן זקן מהקריה האקדמית אונו טען בספרו "לקרוא בחי אבן יקטן" מ-2010 שרוב חברי האקדמיה האפלטונית בפירנצה במאה ה-15 היו הומואים בארון ופיתחו חיבה לגברים, או יותר נכון לגברברים נעריים כמו הפסל דוד של מיכאלאנג'לו.

הצ'ילבה של מיכאלאנג'לו, לאונרדו דה וינצ'י, (שאגב היה רווק עד יום מותו כמו ניוטון שטענו עליו שהיה הומו, וכמו פרנסיס בייקון שבעצמו כתב משפט סתום על "אהבת גבר" ב"אטלנטיס החדשה") הואשם ב-1476 במעשה סדום בנער בן 17. אנג'לו פוליציאני כתב מחזה בשם "אורפאוס" שעוסק באהבה הומוארוטית ובעצמו עמד לדין ב-1492 על מעשה סדום, וב-1494 נער נוסף האשים אותו באונס. בן זקן מכנה את הנערים הללו, ששירתו את ההומניסטים הללו, "הנערים של לורנצו דה מדיצ'י".

הצייר סנדרו בוטיצ'לי הוא עוד אחד מבני חסותו של מדיצ'י שהועמד לדין על מעשי סדום ב-1502. על בוטיצ'לי מסופר שנסע לחצרו של המלך ההונגרי מתיאש הוניאדי אל חוגו של יאנוש ויטז כדי ליצור פרסקו באסטרגום. בין בני חוגו של ויטז ידועים שני מתמטיקאים: גאורג פון פויירבך שעליו מסופר שכתב שירי אהבה למאהבו שהתאבד, ויוהנס רגיומונטנוס שחוקרים טוענים שהיה מאהבו של פויירבך.

מרסיליו פיצ'ינו, אמנם כומר, אבל מי שטבע את המונח אהבה אפלטונית שלמעשה הכשירו את הקרקע לאהבת גבר. אהבה אפלטונית הוגדרה על ידיו כ"חיבה לפי אישיותו וחוכמתו של אדם ולא לתכונותיו הפיזיות", מה שאפשר יחסים הומואירוטיים תחת ההגדרה של האהבה אותה אפלטון הילל. הדברים ששם אפלטון בפיו של אחד מנערי סוקרטס לא משאירה מקום לספק "כיון שדימיתי בנפשי שהוא מחזר אחר חן- נעורי ראיתי בכך מציאה ומזל נפלא".

ג'ובאני פיקו, גדול ההומניסטים בפירנצה, כתב ב-1486 ביקורות המהללות את היחסים של סורקטס עם נערי אתונה, וכשיצא כנגד האסטרולוגיה כתב מאמר לגופו של אדם בשם גיראלמו מנפרדי שיצא כנגד יחסים הומוסקסואליים. עיקר המאמר שלו היה כנגד הרעיון שהאישיות נקבעת על פי הכוכבים. הוא הביא כדוגמה חבר שלו (וגם זה אומר דרשני) שסיפר לו על פטיש מיני שלו, הוא לא מסוגל להגיע לסיפוק מיני אם לא חובטים בו בחוזקה במוט עם סחבות הטבולות בחומץ. רק אם החומץ צורב את הפצעים החשופים על עורו הוא מסופק. כששאל אותו למה, ענה החבר: כך התעללו בי ובחברי בנערותנו. ומכאן הסיק: החוויות הן אלה שאחראיות על עיצוב האישיות.

גם האדם שהביא את ספרו של קופרניקוס לדפוס, רטיקוס, הואשם באונס קטין ונאלץ לצאת לגלות בשל כך. ואגב קופרניקוס והקשר ההומואי שלו. הוא עצמו שהה בפירנצה במאה ה-15 ובן זקן טוען שכתביו של פיקו נגד האסטרולוגיה עמדו אל מול עיניו עת החל להתעניין באסטרונומיה. יכול להיות שהקשרים הענפים האלה של המתמטיקה, האמנות והמדע סבבו סביב אהבת הגבר?

אסור לשכוח שהאשמה בהומוסקסואליות כמוה כהאשמה בכישוף היתה האשמה בכפירה. זה היה הנשק של הכנסיה כנגד כל מי שלא חפצה ביקרו. הכנסיה רדפה הרי את פיקו בשל 900 התזות ובסופו של דבר אף התפטרה ממנו על ידי הרעלתו. סיכוי סביר שלורנצו דה מדיצ'י בקשריו הפוליטיים, כמו גם יאנוש ויטז, הגנו על אנשי הרנסנס וגם סידרו להם עבודות עם הכנסיה כדי שייצרו קשרים אישיים שישמשו אותם להגנתם כמו לדוגמה העיצוב של הקפלה הסיסטינית של מיכאלאנג'לו. לעת צרה.

לא ברור אם הם היו הומואים או שהכנסיה טפלה את זה עליהם. מה שכן ברור הוא שאילולא קשרים אלה הרנסנס כלל לא היה מתרחש. לא כל שכן המהפכה המדעית. גם את גלילאו ניסו להפליל והוא ניצל בשל קשריו עם האפיפיור, חבר ילדות שלו. את ג'ורדנו ברונו אכן הפלילו והעלו על המוקד.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.