אמרו את זה קודם, לפניהם

אמרו את זה קודם, לפניהם בעין הדג פורסם סקר בנושא הרגלי שיתוף הקבצים של משתתפי האתר. וכדרכו של עין הדג, הדיון בתגובות התפתח עד מהרה לקרב רב בנושא המוסריות והחוקיות של הורדת מדיה מהאינטרנט. נכון שמדובר באחד הויכוחים עתיקי היומין והנדושים ברשת, אך בכל זאת משתתפי הדיון הצליחו לתת כמה זויות רעננות לנושא (לדוגמא כאלו שנוגעות ביכולת של מורידי הקבצים ליצור ריחוק נפשי מה"נפגעים" של שיתוף הקבצים).

ואם מתחשק לכם להמשיך ולהתווכח כאילו זה 1999 – בעקבות איומים על משתפי קבצים בבריטניה העלה מגזין המוזיקה Drowned In Sound כתבה מפי מוזיקאי ששילש את תפוצת המוזיקה שלו בעקבות העלאה עצמית של חומריו לרשתות שיתוף הקבצים.

  • אמרו את זה קודם, לפניהם
  • אמרו את זה קודם, לפניהם
  • אמרו את זה קודם, לפניהם
  • אמרו את זה קודם, לפניהם

7 thoughts on “אמרו את זה קודם, לפניהם

  1. אבי לבקוביץ הגיב:

    כמו שזה ויכוח נדוש, גם הויכוח על גזר דין מוות, הפלות וזכויות הומוסקסואליים הוא נדוש. אבל עדיין קיים (לפחות בארה"ב – המגרש האמיתי). הויכוח הזה על קניין רוחני נשאר תמיד איפה שהוא אקטואלי, ולכן תמיד יש לתת היבטים נוספים בו. טוב שהשיח הזה מתקיים, הוא עוזר לנו להבין מה טוב ומה לא, ובתכל'ס לשפר את החיים שלנו. למרות שדי ברור שגם אם הדיון ימשיך אף צד לא ישתכנע, ומי שכן – הרי הוא רק מצדיק את מה שהוא חשב. זה לשכנע את המשוכנעים, אלה שחושבים שאין הצדקה לחיוב על צריכת מוצרים שאינם פיזיים.

    וזה, האמת, גם מה שאני חושב. מעבר לכך שלא אצפה שעכשו יחייבו אותי גם על האזנה ברדיו, או על זמזום של שיר, כי אני גונב את זכויותיו של כותב השיר – אני חושב שברור לכולם שאני לא עושה שימוש מסחרי בשירים האלה, ושאם זה היה תלוי בי – א. לא הייתי מוציא כסף מיותר על מוסיקה פיזית, ולכן ממעט בצריכה שלה, מכיר פחות, ויודע פחות ; ב. העובדה שאני מכיר יותר מוסיקה חוזרת אלי בהפוכה, אני מוציא יותר כסף על מוסיקה בדרכים שונות. כך שההוצאה שלי על מוסיקה נשארה כפי שהיתה, אז הוצאתי X כסף על מוסיקה פיזית, היום אני מוציא על סלולר, הופעות, מרצ'נדייז וכו'. אבל גם הטענות האלה מוכרות מאוד.

    והטענה הכי מוכרת היא שחיוב צריכת מוסיקה בכסף היא פרוטקשן. תן לנו כסף, ואם לא – פשוט לא תוכל לשמוע מוסיקה. זה לא הוגן, זה סוג של טרור. זה משהו שמגיע לך, אבל לא תקבל אותו כי לא נתת לנו כסף. זה כמו בריונים בשכונה שלוקחים לעצמם את השירותים החינמיים שהעיריה נותנת, ומי שרוצה אותם צריך לשלם להם דמי חסות. ואם הוא לא משלם, ובכל זאת משתמש – ישרפו לו את הבית, כי הוא "גונב". טוב, לא אמשיך למשול. אני חושב שההשוואה הובנה. חברות התקליטים בריוניות על הצרכנים בשם הזכות המקודשת לקניין רוחני. כשזה קשור לתחומים אפורים, הרי הן יודעות טוב מאוד לעשוק את האמנים שלהם בדיוק מגיעים התמלוגים האלה.

  2. נמרוד הגיב:

    מה הופך את זכותך למוזיקה ליותר גדולה מזכותך על לחם? בשני המקרים מדובר על מוצרים שאנשים השקיעו בהם כסף ומצפים למכור בכסף.

    קל לראות מה ההבדל בין הורדה של מוזיקה לבין זמזום שיר או האזנה ברדיו. אם כולם יזמזמו שירים, יקשיבו להם ברדיו או אפילו יסמפלו אותם עד חוסר הכרה, זה עדיין לא יפגע בתעשיית המוזיקה. לעומת זאת, אם כולם יאמצו את הגישה שלך (אין צורך במוזיקה פיזית מצד אחד, ומה שלא פיזי לא שווה תשלום) – מוזיקה מוקלטת תאבד את הערך הכספי שלה (מלבד פרומו להופעות) ואמנים רבים פשוט יפסיקו ליצור מוזיקה מוקלטת (ואז יהיה לכולם פחות ופחות מה להוריד). אין ספק שתעשיית המוזיקה צריכה להערך לעידן החדש, אבל ההרגשה שלי שכל הפילוסופיות שנבנו מסביב לשיתוף הקבצים הם הצדקות בדיעבד. הרי אם הטכנולוגיה הייתה מאפשרת להתגנב לפארק הירקון להופעה של פול מקרטני מבלי לשלם ומבלי סיכון להיתפס, פתאום היו מופיעים אלפי אידיאולוגים של חופש התנועה על הדשא.

    והתירוץ של חברות התקליטים שעושקות את האמנים לא ממש תופס. האם מוזיקה של אמן בחברת אינדי שמקבל 50 אחוז מהרווחים מותר להוריד? האם את המוזיקה של ג'ון פרושיאנטה (בהוצאה עצמית) מותר להוריד? ואם לא, האם מותר להוריד את זאת של רד הוט צ'ילי פפרז (מפלצת רוקנרול מסואבת) שההכנסות שלה מממנות את המוזיקה של פרושיאנטה?

    בכלל, בשוק חופשי קשה מאוד להיות "עושק" – אם חברת מוזיקה אחת הייתה עושה רווחים חזיריים על גב האמנים שלה, חברה אחרת הייתה באה ולוקחת את האמנים אליה תמורת רווחים קצת פחות חזיריים (ועדיין אדירים). האמת היא תמיד איפה שהוא באמצע – חברות התקליטים הן בהחלט לא מסכנות, אבל כמו כל עסק צריכות להתקיים בשוק תחרותי ולא תמיד פשוט.

  3. אבי לבקוביץ הגיב:

    זה פשטני מאוד לחשוב שאם אתה שומע מוסיקה של מישהו בחינם אתה גונב אותו. לזמר יש אינטרס שיכירו אותו, אם אתה משתמש בשירו בכדי להרוויח כסף זה אכן לא ראוי – גניבה מוסיקלית, סימפולים וכו'. אבל להאזין? אתה מרוויח כסף כאן? האזנה למוסיקה היא לא גניבה, גם לא גישה חופשית למוסיקה. המהפכה של האינטרנט היא הגישה הזאת להמונים, משהו שפעם כמעט היה בלתי אפשרי. רק דרך מתווכים – רדיו, בעיקר. היום אתה יכול להכיר בכוחות עצמך, לדעת, האם למישהו יש מונופול על הידע? דרך אגב, זה מזכיר לי את אלה שלא הרשו לצלם את מגדל האופרה כי זו הפרה של זכויות יוצרים. לצלם, לא לעשות כלום עם זה. לצלם כי זה יפה ורוצים לזכור.

    בכל אופן, אני טוען שמוסיקה באשר היא מוסיקה צריכה להיות בחינם – בין אם מייג'ור ובין אם אינדי. נכון, הצדקתי משהו שתמיד רציתי ובעקבות האינטרנט ראיתי שזה אפשרי. דרך אגב, אם אתה מדבר על חופש התנועה ועל הופעות בחינם, אתה בטוח מכיר את הפסטיבלים חינם ובעיקר את המסיבות חינם (טקניבל, ולהבדיל פסטיבל בשקל) – זו הפילוסופיה גם מאחורי זה, הם מתנגדים לתשלום, כל מי שמשלם עושה את זה מרצונו הטוב, מבחירתו וכתרומה כנה. ונחזור לטענה: אין סיבה לקחת כסף על מוסיקה, מוסיקה היא בשורה וכולם צריכים לגשת אליה במידה שווה. זה אינטרס של המוסיקאי, שכולם ישמעו את דברו, הבשורה שלו.

    ועכשיו אני מצטט או משהו כזה מהספר "עולם ללא סודות", של פרופ' ניב אחיטוב. נכון, הוא דיבר בעיקר על מידע חופשי בעסקים ולא על מוסיקה חופשית. אבל הרעיון דומה, והוא טוען את זה דווקא מכיוון הפוך: כמה אפשר להמשיך ולהיאבק? אתם שמים הגנות ומבזבזים כסף, אתם משקיעים מאמצים וזיעה במרדף בלתי פוסק אחרי פיראטים, במקום לבוא לקראתם. אתם משניאים את עצמכם וגם מבזבזים כסף. זה מיותר, במקום לעשות בחכמה. להאהיב את עצמכם ולעורר סימפטיה, לעורר את הצרכנים לבוא אליכם מעצמם. הברירה האחרת היא פשוט להגיש את כל המוסיקה בחינם, על מגש של כסף ולבנות על רווחים ממקום אחר – וממש לא חסרים.

    זה משהו שהתחילו לעשות ואני בטוח שימשיכו, בסוף כל העולם יעשה כמו רדיוהד וניין אינץ' ניילס. ניין אינץ' ניילס מרוויחים יפה מהופעות וניו מדיה, הם לא צריכים את הרווחים על המוסיקה הפיזית. אף אחד לא צריך באמת היום מוסיקה פיזית. המחירים של המוסיקה הפיזית עשויים רק לעלות בשל ההתייקרות בחומרי הגלם, זה פלסטיק ונייר אז זה בכל מקרה לא "ידידותי לסביבה". כל הסיבות לכך שממש לא יצטרכו את זה בעתיד. אז מה במקום? אפשר למכור את זה באייטיונס ואז תרוויחו כסף, אבל תאכלו את הלב על זה שבבלוגים ובתוכנות השיתוף זה רץ באופן לא חוקי. או אחת משתי ברירות: או להציע את זה בחינם, או להציע את זה בסטרימינג, שזה גם ככה משהו שקיים כיום, את רוב הסינגלים שיוצאים אפשר לשמוע בסטרימינג גם מטעם האמנים עצמם. אבל מה ההבדל בין סטרימינג שאפשר ללכוד לבין הורדה חופשית שבסך הכל מאפשרת להטעין את זה על המחשב מבלי לגשת כל הזמן לאתר, וגם להעמיס על עצמך? זה מה שבעצם מכשיר את הקרקע למוסיקה חינמית.

    הדיון חוזר לשאלה המהותית – האם האזנה לא מורשית למוסיקה היא גניבה או לא? האם האזנה כהאזנה דורשת תשלום? ברגע שהם יבינו את זה, הם יבינו שהם רודפי בצע. או שיאמרו את זה בגאון, אנחנו רוצים כסף כי אנחנו מנכסים לעצמנו את המוסיקה ולא מעוניינים שתשיגו אותה. או שוב, המשל והנמשל על הבריונים בשכונה. הטרור והפרוטקשן. רוצים משהו שיכולתם להשיג בחינם? שלמו כסף, או שנתבע אתכם.

  4. נמרוד הגיב:

    ניין אינצ' ניילס – אתה מתכוון ללהקה שמכרה אלף חתיכות פיזיות מאלבומה החדש בשבע מאות חמישים דולר היחידה? רדיוהד שהכניסה מאלבומה האחרון יותר מכל אלבום לפניו? וההכנסות מניו מדיה הוא מניו מדיה בתשלום – ואתה אמרת שמה שלא פיזי לא שווה כסף.

    נכון, למוזיקאים יש מקורות הכנסה אחרים (לא לכולם – יש כאלו שלא מופיעים, ויש גם תמלילנים/מלחינים שהם לא מבצעים ומסתמכים על תמלוגים בלבד), ועל כך שמוזיקה ניתן להקליט יחסית בזול. אבל מה עם שוק הקולנוע בו עלות המוצר אדירה, וגם אותו ניתן לשכפל לכל דורש ובחינם? הרי אין הבדל עקרוני בין קולנוע למוזיקה – ואם כולם יצרכו קולנוע בחינם, לא יהיה טעם להפיק כלום חוץ מסרטוני יוטיוב.

    אין ספק שהמצב יותר מסובך מכפי שאני מציג אותו. אני בעד שימוש הוגן, ובעד היכולת לנסות לפני שקונים, ובעד סטרימינג – וגם לא מנסה לטעון שמי שמוריד איזה טורנט הוא פיראט איום. אבל בסופו של דבר, מי שלא משלם על מוזיקה/קולנוע/ספרים נהנה מפירותיהם של מי שכן משלם. וכשכולם יפסיקו לשלם פחות אנשים יטרחו להקליט אלבומים כמו שצריך, ובטח ובטח שלא יפיקו סרטים מהסוג שדורש גם כלכלי אמיתי (לא רק בלוקבאסטרים אלא גם כל מה שחורג מההיקף של סרט סטודנטים דל).

    לא שאני חושב שהעידן הדיגטלי יחריב את התרבות המודרנית. להיפך – אני חושב ששני הצדדים יצטרכו להתפשר – חברות המדיה שיאלצו להפסיק לרדוף אחרי הצרכנים שלהם וליצור הגנות לא יעילות שמסרסות את המוצר שלהם, והצרכנים, שיבינו שהאמנים שהם אוהבים ראויים לתשלום על שיאפשר להם להמשיך וליצור את התרבות שהם יוצרים.

  5. אבי לבקוביץ הגיב:

    לך לספר לבמאים שעושים ביוטיוב הפקות ויראליות בחינם, בכדי להתפרסם. אז כשזה באורח מלא, זה לא בסדר וכשזה סרטונים קצרים זה כן, כי זה לא עולה כסף? האם זה באמת לא עולה כסף?(סמוך עלי, זה עולה המון) והאולפנים לא מתחילים להעלות סרטים בחינם בגלל המאבק המיותר בפיראטים, או ההבנה שהם לא באמת מפסידים?

    הפקות קטנות עולות X, הפקות גדולות עולות באופן פרופורציונלי. או באופן לא פרופורציונלי ואז זה א. מיותר, ב. לא מיותר אבל בדיוק על הדברים האלה מרוויחים, שוב – ניו מדיה. מרצ'נדייז, אפילו הזכות לראות את הסרט לפני כולם, לתפוס את המקום הכי טוב בקולנוע, יש אנשים שעדיין מעדיפים את האפשרות הזאת ומשלמים ברוחב לב ובכסף מלא, נותנים תמורה על השכרת המקום, על הציוד המשוכלל והטכנולוגיה המשוכללת (תלת מימדי וכו' – אין בקולנוע ביתי), וקצת ככה בשביל התודה.

    ראוי לציין: ניו מדיה זה לא רק טרוטונים ופאנטונים. בכלל לא, ואם היה קל להוריד כאלה דברים אני בטוח שאנשים היו פורצים ומורידם (או שכבר עשו). ניו מדיה שאי אפשר לגנוב, ניו מדיה בכלל זה קרוס-מרקטינג, קרוס-מדיה, פרסומות, פסי קול, בונוס פיצ'רס, ובמילה אחת: יצירתיות. מי שלא יצירתי מפסיד, מי שלא יצירתי אוכל אותה, מי שלא יצירתי מתגרה בפילוסופיה. אבל יש מי שמסוגל לנצח אותה. האמת, לא יודע אם זה נצחון – הפילוסופיה הזאת טוענת שבסופו של דבר אנחנו חיים בחברה חוזית שבה אתה מקבל את מה שאתה נותן, ואם אתה מקבל יותר ממה שאתה נותן, קיבלת את זה ברוחב לב. אם קיבלת את זה בעורמה, זה לא טוב. זה אומר: אסור לגנוב, מותר לקבל מתנות.

    אני ממש לא חושב שהעידן הדיגיטלי יחריב את תעשיית המדיה. אני חושב שבדיוק להפך, הוא רק ישכלל אותה, יפרה אותה, ובסופו של דבר יביא לעולם מתוקן – אנשים לא יבזבזו את הכסף שלהם על סתם, אנשים לא יעשקו אנשים אחרים, אנשים ירוויחו כסף כי הם יצירתיים. ולא חסרה יצירתיות, אף פעם. אנשים יעשו אמנות לשם אמנות, אנשים יאהבו אמנות ויעריכו אותה בדיוק כמו שהיא שווה.

    קטנה אחרונה: אנשים ירוויחו כסף בעתיד, יהיה מקובל ששכר הטרחה של האדם יהיה סכום כסף מסוים. המחיר יהיה קרן, כמה שזה עלה לך, ועוד קצת כדרישה סבירה על כמה שטרחת, טיפ. יצאת מהבית, לבשת בגדים במיוחד, פתחת דוכן, היית נחמד – תקבל על זה כסף. קצת התרחקנו מהדיון, אבל זו תשובה לשאלה שהיתה יכולה להשאל – אם אתה משלם בדיוק על מה שלקחת, איפה יהיו כאן רווחים? ושוב אני אומר: תהיה נחמד, תאמין לי שאנשים ירצו לתגמל אותך רק על הנחמדות. וכשאנשים מתגמלים אותך על הנחמדות, הם הפכו למין חברים שלך. בלה בלה בלה. חברות שווה לא פחות, אנשים מחייכים, כיף לסחור, כיף להחליף חוויות, כיף לצרוך מוסיקה, כיף ליצור מוסיקה. כיף לחיות.

  6. נמרוד הגיב:

    אבי – כל התיאור שלך קצת מעורפל בעיני, חוץ ממשפט אחד – כל מה שנוגע למרצ'נדייז ופרסומות. זה כרגע מקור ההכנסה החלופי היחידי שיש ליוצרים.

    אין לי בעיה עם תאגידים, ואני גם שותה קוקה קולה. אבל אני מעדיף שקוקה קולה יעשו מים עם סוכר ולא מוזיקה. וכשאמנים יתחילו לחפש את מקורות ההכנסה שלהם אצל התאגידים, נקבל מוזיקה עם טעם של קוקה קולה.

    זה למה שהטלויזיה המסחרית היא ברובה זבל – כי הלקוחות שלה הם לא קהל הצופים אלא המפרסמים. על מה שאתה מקבל בחינם אתה בסופו של דבר משלם ביוקר – כיוון שזה שנתן לך בחינם מכר אותך לזה שמוכן לשלם לו. אני מעדיף עולם שבו אמנים משתכרים ישירות מידי הקהל ולא מידי ספונסרים שמנסים למכור משהו שהוא לא האומנות עצמה.

    ובנוגע לנחמדות – מאיפה הדרישה להיות נחמד לפתע? לא שנחמדות היא לא כלי חשוב לצורך שיווק עצמי – אבל למה מהשף שמכין לך ארוחה אתה לא דורש להיות נחמד כדי להתפרנס? בכלל, למה שאמן יצטרך לשווק את עצמו בצורה יצירתית בשביל להרוויח? למה שאומנות טובה לא תוביל בצורה ישירה לפרנסה טובה?

    שיווק טוב וגישה עסקית תמיד היו חשובים להצלחה בכל תחום. אבל תמיד הם נזקקו למוצר טוב מאחוריהם כדי להצליח – והקהל שילם על המוצר ולא על השיווק. הצורה שבה אתה מציג את זה הופכת את היוצרות – למוצר עצמו, טוב ככל שיהיה, אין ערך – הערך הוא של השיווק שנבנה סביבו.

  7. אבי לבקוביץ הגיב:

    שמתי לב שזה קצת מעורפל. בעיה. אבל אבהיר, ניסיתי לומר כמה דברים:
    א. קולנוע הוא כמו מוסיקה, אמור להיות בחינם. אלא אם יש בו ערך מוסף – בקולנוע: אפקטים, במוסיקה: בונוסים, ארטוורק וכו'. אפשר לבנות על זה תילי תילים, ובכל מקרה נגיע למסקנה אחת: תמיד יהיה איך לפרנס את האמנים ולדרבן אותם להמשיך ליצור. הצרכן לא מעוניין לשתק את ספק התרבות שלו, הוא רוצה לעודד אותו. אבל בתנאי שיהיה הוגן.
    ב. הנורמה שתהיה מקובלת בחברת המידע החינמי: אין גניבות. יש מתנות חינם, אבל המתנות האלה ניתנות מבחירה חופשית. וגם הן לא לגמרי מתנות, יש בהן אינטרס כלשהוא. האינטרס הזה הוא בעיקר אמון שיתקבל. זהו טיפ לכל דבר, הבעת אמון – לעיתים כספית, לעיתים חברית. דרך אגב, אני נחמד מתוך עקרון שגם הוא אינטרסנטי. כך אשיג חברים, אקבל אמון. מצפה בהחלט מהשף שיהיה נחמד, אווירה טובה היא אווירה טובה. לא המקום להכנס להתפלספויות – כולם אמורים להיות נחמדים. אני מעריך אנשים נחמדים יותר מאשר אנשים לא נחמדים.
    ג. וכאן אני נכנס כבר לתשובה. אין מה לעשות, אנחנו נכנסים לעידן חדש של שיווק. אם אתה לא יצירתי, אם אתה שמרן, תשאר מאחורה. אתה רואה את זה בשיווק הויראלי, בטכנולוגיה, בעיתונות, במוסיקה. בהכל.

    אצא מהסעיף. אין לאמן ברירה, כבר כיום הנורמה היא, שאם אתה נמצא "בתוך התעשיה", ומנסה לעשות ג'ובות מהמוסיקה שלך, אתה בעולם של העסקים והמוסיקה מתמסחרת. לא מבחינת איכות, אלא מבחינת שיווק. המוסיקה היא מסחרה, ביזנס. יחסי ציבור, תדמית, בניית מותג, מוצרים נלווים, כדאיות, הזדמנות. בעסקים צריך יצירתיות, גם אמן כדי להצליח יצטרך יצירתיות. מי שמואס בשיווק, יידון לאחד מהשניים: כליה מסחרית או גורל אמנותי מסוים – הוא יעשה אמנות בשביל הנשמה ולא בשביל הכסף. זו אמנות טהורה, אני מכיר כל כך הרבה חברים מוסיקאים שהבינו שמהתחביב שלהם לא יגיע להם כסף.

    זה קצת מריר ועצוב, אבל זו המציאות. רוצה כסף גדול? צריך מרפקים ובעיקר מח מבריק. אמנות טובה לא תוביל אף אחד לפרנסה טובה. כי זאת עובדה, לא כל אחד מקבל כמה שהוא באמת שווה. אמנות גרועה עשויה להביא בהחלט פרנסה טובה, לפעמים אנשים יכולים להפוך זבל לזהב. חפש באירופה, מסתובב שם מלא טראש. מה עושים כנגד זה? אני לא יודע. בהחלט, שיווק חשוב לפחות כמו איכות וטכנולוגיית ייצור. אחד מחפה על השני, ברוב המקרים.

    עוד משהו – אני חושב שנגעת בנקודה מאוד חשובה: מי נמצא במרכז, הצרכן או היצרן? התפיסה המסורתית טוענת שהיצרן הוא במרכז, התפיסה המתקדמת טוענת שהצרכן הוא במרכז. ומכאן נגזר כל מה שאמרתי – הצרכן צריך להנות, היצרן צריך לרצות אותו, לתת לו מתנות ולמצוא חן בעיניו, להיות נחמד, להתאמץ, להיות יצירתי. וכו'. לא אכנס לזה שהמדיה השלטת כיום, לפחות בארץ, היא עדיין מסורתית – היצרן הוא החשוב ולכן רוב התכנים הם פרסומיים, הטלוויזיה שהיא יצרן צריכה להתפרנס וגם המפרסמים צריכים להזריק רעל לצופים. כך יש פחות מדי תוכן עצמאי נרכש, יותר מדי תכנים מסחריים בוטים, ובעיקר אי נוחות ומרמור של הצרכנים. שוב, אפסיק בשלב זה כי אפשר לשפוך בקלות עוד 1000 מילה בנושא. לציין בלבד שזו עוד נקודת מחלוקת, אחת מבין רבות – מי עומד במרכז?

    לסיכום: איך שהוא יוצא שוב ושוב – הפילוסופיה הפוליטית של האינטרנט היא אנרכו-קפיטליסטית. יכול להיות שהאינטרנט היה יכול להיות אחרת, למרות שלא נראה לי. אני סובר שמעצם הוויתו, המציאות נוצרה כך שפילוסופיה כזו בלבד תוכל להתקיים בו. הוא מרחב אוטונומי – אוטופי, שוויוני… פיראטי, אין מה לומר. סליחה על הטון הדידקטי שגם לי נראה כאילו נוטף מההודעות שלי, אני לא שוכח שעדיין מדובר בדיון. זוהי הבעת דעה, החלטית אבל עדיין דעה. נתון לדיון, מקבל קביעה נגדית 🙂

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.