מעכשיו אל תאמרו חילונים, אלא מסורתיים-חילונים

מקובל לחשוב, או לפחות מתחיל להיות מקובל לחשוב, שהחוויה הרוחנית עוברת תהליך דיאלקטי. בראשית היא היתה תיאוצנטרית, כלומר אלוהים היה במרכז, וכולנו חיינו את חיינו יחסית אליו. לאחר מכן, ברנסנס והלאה, חיינו הפכו אנתרופוצנטריים, האדם היה במרכז ואלוהים הלך ויצא מהתמונה. כיום, אלוהים שב לתמונה אבל הגדרת האלוהים ונוכחותו מתאפיינת במונחים ארציים יותר, כך ששוב אין סיבה להדיר אותו מחיינו. על פי הפילוסופיה הדיאלקטית, הסינתזה מתפתחת מתוך איחוד הניגודים בין התזה לאנטיתזה, על ידי יישוב ה"בקיעה" של התזה מתוך האנטיתזה. ספרו החדש של דוד ביאל, "לא בשמיים" (הוצאה משותפת של הוצאת כתר ומכון שלום הרטמן) מנסה להדגים איך התזה שבמקרה שלנו היא החוויה התיאוצנטרית, בוקעת מתוך האנטיתזה שבמקרה שלנו היא החוויה האנתרופוצנטרית, באופן עקבי אצל רבים מההוגים החילוניים בעת החדשה ואף לפניה, לכדי סינתזה בדמות חילונות שמתייחסת לכל המונחים הדתיים כאילו היתה מסורתית. כלומר, החילונות שנבנתה במשך השנים לא הדירה את המונחים הדתיים – אלוהים, תורה, ישראל, לשון הקודש וכו' – מהדיון אלא הפיחה בהם משמעות אחרת, אם נרצה להשתמש בלשון חיובית, או פשוט רוקנה אותם מהמשמעות המסורתית, אם נרצה להשתמש בלשון שלילית. על פי ביאל יסודות החשיבה החילונית נמצאים במחשבה הקלאסית, ולכן בעצם החילונות לא חידשה דבר אלא רק הוציאה אל הפועל יסודות שאולי לא לקרוא להם "רדומים" אלא יותר נכון לומר "לא מטופחים" (שהופיעו בגמרא, בקבלה, אצל הרמב"ם וכו'). אלוהים והטבע, החוק והמוסר, כוחה של העברית וייחודו של עם ישראל – בכולם עסקו קדמונים ועוסקים גם הוגים בני זמננו, משפינוזה ועד ביאליק, מפרויד ועד בן גוריון. הספר נקרא "לא בשמיים" על שם אמרת חז"ל שביקשה לפסול התערבות שמיימית בחקיקה, כאילו כדי להכריז לעצמם אי תלות באלוהים ולתת לעצמם אוטונומיה בפסיקה שנמצאת בניגוד למה שצוו במקור (במקרה שלנו, איסור ההטיה אחרי הרבים). הודאתו של אלוהים, "נצחוני בני", מהווה כאילו גושפנקה לכך שהאוטונומיה הזו מקובלת עליו, כאילו שהוא בעצמו מסכים עם הדרתו בחזרה אל העולם שבחוץ (טרנסצנדציה) והותרת המרחב הארצי בידי האדם. הוא יודע שהפנמה שלו (אימננציה ) תהיה השלב הבא, והוא יחזור מהדלת האחורית, בה האדם אדון לעצמו אמנם (חילוני) אבל יחד עם זה מכיר בריבונותו (שואב מן המסורת).

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

השאר תגובה