15 אלבומים לקחת הביתה מ-2010

1. Surfer Blood – Astro Coast
אלבום בכורה ללהקת אינדי-גיטרות אמריקאית, כמוהם ראינו רבבות. אלבומים כאלה נמדדים על פי פרמטר אחד בלבד – השירים. האלבום הזה מלא בלהיטים חמים תחת. לדוגמה:

2. Sleigh Bells – Treats
עוד אלבום בכורה, שהפעם גובל במניפולציה מוזיקלית מכוונת. מעשה (משוערך) שהיה כך היה: גיטריסט הארדקור מואס בריחוק מהקהל הרחב ומחליט לצרף אליו איזו כוסית עם קול נעים שתשיר את להיטי הפופ שחולפים בראשו. הלחנים הכי קליטים והסאונד אגרסיבי ורקיד. היו לי הרבה דברים נגד הדיסק הזה אבל בסוף הוא הזיז לי את התחתון ימינה, כמו שאומרים.

3. Carolina Chocolate Drops – Genuine Negro Jig
הנה דיסק שהוא לא חובה בשום צורה ואופן, ומצד שני רק ערלי לב מוחלטים לא יהנו ממנו להפליא. מדובר בשלושה ניגרז עם מיתרים שמנגנים שלל סטנדרטים עם ים נשמה והרבה ריח של בצל מטוגן.

4. Avey Tare – Down There
אייבי טר הוא חצי מאנימל קולקטיב וציפיתי ממנו ליותר. אחרי שתי שמיעות הייתי מאוכזב מהאלבום הזה כי ציפיתי ממנו להעיף אותי והוא בקושי סטר לי קלות. אחרי התעמקות נוספת ניתן לקבוע – מותק של ריליס, סאונד חמוד, שירים יפים, אבל לא משהו שיזכר לנצח.

5. Sufjan Stevens – The Age of Adz
לו היו מצמידים אקדח לרקתי ומכריחים אותי בכל זאת לבחור אלבום שנה, הסופיאן סטיבנס הזה היה כנראה מתמודד חזק. לא אלבום מושלם כמו אילנוי, ועדיין איזה מלך סופיאן. הפעם הוא פונה לאלקטרוניקה ומוציא את הדיסק של הפוסטל סרביס שתמיד חיכינו לו.

6. Abe Vigoda – Crush
יש תענוג נחבא בלעקוב אחרי להקות קטנות ולא מוכרות ולראות אותן צומחות מוזיקלית, גם אם לא פופולארית. אייב ויגודה שבתחילת דרכם היו מרביצים ללא רחם בגיטרות קופצניות חותכים בתקופה האחרונה חזק לתוך שירי יחסים עם סינטיסייזר כמיטב מסורת הדארק אייטיז. הייתי בטוח שאני אשנא את זה אבל זה מעולהההה

7. Swans – My Father Will Guide Me Up A Rope To The Sky
הלוואי שמיhקל גירה היה אבא שלי, מה אני אגיד לכם. סוואנס חוזרים לפעילות אחרי שנים ארוכות של הדממה (במהלכן הקליט גירה תחת השם דה אנג'לס אוף לייט סדרה של אלבומים מעולים) וזה נשמע טרי כמו חלה ממאפיית וויז'ניץ שבתהליך האפיה הגניבו לתוכה סכיני גילוח, כדי להוסיף איזשהו אלמנט הפתעה. אליל.

8. The Dillinger Escape Plan – Option Paralysis
אחת מלהקות המטאל/הארדקור/מטאלקור הטובות בכל הזמנים חוזרת באלבום טוב. לא טוב כמו מיס מאשין אבל טוב. לחובבי הז'אנר

9. Wavves – King of the Beach
הקודם של וייבס לא ריגש אותי. הפעם הבחורצ'יק חזר עם להקת הליווי של ג'יי ריטארד מנוחתו עדן, והשירים הקטנים והחמודים שהוא יודע לייצר מקבלים גיבוי עם הרבה גרוב וליכלוך. אלבום השנה במשקל קל.

10. Crystal Castles – II
ע"ע סליי בלז, רק באלקטרו במקום בגיטרות

11. LCD Soundsystem – This is happening
עוד מתחרה חזק לאלבום השנה. רובכם כבר אמורים להכיר את השם כך שלא אכביר מילים – אלבום פופ מושלם. אין רגע דל.
הוא כבר עשיר

12. Joanna Newsom – Have One On Me
האם ג'ואנה ניוסם קפצה מעל הפופיק כשניסתה להוציא אלבום משולש? כנראה שכן. האם זה עדיין מהמם? בהחלט. אבל מי שלא שמע אותה אף פעם, זה לא האלבום להתחיל איתו. זה אולי המקום לציין שההופעה שהיא נתנה פה רצחה אותי נפש. חזרתי הביתה אבק אדם עם חיוך שרק מפגרים בתפקוד נמוך יכולים לייצר.

13. Xiu Xiu – Dear God I Hate Myself
מי לא שונא את עצמו לפעמים? אני יכול להגיד לכם מי שונא את עצמו תמיד – ג'יימי משיו שיו. הוא גם מפחד מאנשים. הוא גם עושה מוזיקה מבריקה. אני מוכן לשים כסף שהוא לא הולך לחיות עד גיל חמישים

14. Liars – Sisterworld
עוד אלבום מעולה מלהקה שמוציאה רק אלבומים מעולים. הגיטרות אכזריות, השירה אכזרית אקסטרה, לאיירז זה מה שמגניב היום. תראו את הפאקינג קליפ הזה. רק שלא ירצחו אתכם בטעות

15. Gonjasufi – A Sufi and a Killer
אז מיהו אותו סומאק אקס? סופי? רוצח? לאחר עיון מעמיק, ניתן לטעון שהוא ניגר סטלן עם קול מעושן ומגניב שכותב שירים פשוטים, עליהם באים מפיקים אדירים (בעיקר גאסלאמפ קילר) שמחברים את הקול שלו לסימפולים מגניבים. דיסק כיפי לאלל-אללה.

ויה

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

One thought on “15 אלבומים לקחת הביתה מ-2010

  1. מתי אלון הגיב:

    תודה על ההשקעה

השאר תגובה