במחשבה שניה

בשנים האחרונות יש אינפלציה לספרי מבוא לפילוסופיה, וזה טוב, כי כשאני ביקשתי ללמוד את התחום הזה לא היה לי מבחר של ספרים שבהם אני יכול ללמוד את התחום בצורה מרוכזת. הספר הפופולרי שאני זוכר היה זה של יובל שטייניץ, שיצא ב-1987 ונשאר משום מה פופולרי גם מאוחר יותר (למרות ארכאיותו המסויימת, בכתיבה ובסיקור), כנראה בגלל היח"צ שעשה לו מחברו שהפך להיות שר בממשלה ובדרך גם עשה פניה של 180 מעלות בדעותיו. היו כמובן מבואות מקיפים. מבחר הוצאות, מובילות וקטנות, הוציאו מבואות עם טוויסטים – הומריסטיים, אנציקלופדיים, אישיים, קצרים מאוד וכו'. אבל לפני האינפלציה היה מבחר דל. הפופולריים ביותר, הלוקים בחסר או שהם פשוט ברירת המחדל (ולכן אין מבחר), והטובים יותר שלא תמיד זמינים במהדורות רבות עותקים, יקרים במיוחד, או פשוט כבדים מדי (לדוגמה הספרים של ברגמן, ביאליק).

כעת, אחרי האינפלציה, המצב השתפר. הגענו למצב בו מי שרוצה לצעוד את הצעדים הראשונים בתחום כבר לא צריך להתאמץ, ואולי מה שנותר לו זה רק לבחור באיזו צורה הוא רוצה שיגישו לו את זה, ובעיקר את מי הוא רוצה לשמוע (שזו החלטה למתקדמים כבר) מפני שחלק מהכותבים מייצגים עמדות שונות בתחומים שונים. מסתבר שחלק גדול מהספר הוא מי שכותב אותו, כולם אמנם מחויבים לניטרליות מפני שכשהם כותבים מבוא הם לא באים לצדד בעמדה כלשהיא, אבל עדיין כל כותב תורם איכשהוא את הפן האישי שלו – כך שהשאלה היא פן אישי של מי אתם רוצים לקרוא.

הוצאת "ספרי עליית הגג" השתתפה כבר פעמיים בחינגה הזאת והוציאה מבואות פופולריים לפילוסופיה. הפעם הראשונה היתה של בריאן מגי שהוא מין יובל שטייניץ לעשירים, בספרו "הפילוסופים הגדולים", שנערך בצורה של 15 שיחות עם פילוסופים על דמויות שונות בהיסטוריה של הפילוסופיה – סוג אחד של מבוא, קולח אמנם אבל בצורת דו-שיח ומסווג את הפילוסופיה להוגים ולא לתחומים. הספר השני היה לפני 3 שנים, של תומאס נייגל שהוא אמנם אחד מהפילוסופים החשובים של זמננו, ובעל דעה מוצקה בתחום הפילוסופיה הפוליטית הליברלית, אך אם כבר מדברים על יובל שטייניץ, הוא יצא במקור ב-1987, בעברית בפעם הראשונה ב-1997, והגרסה הזו היתה בסך הכל הדפסה מחודשת. ועדיין – סוג שני של מבוא, מסווג על פי נושאים כלליים, מבוא קצר מאוד, ונכתב על ידי הוגה בעל שם שבפני עצמו עושה את הספר.

כעת מופיע המבוא השלישי ש"מתקן" את מה שלא היה להוצאה להציע קודם לכן: ספר מבוא קצר מאוד, קולח ועממי, כתוב על ידי פילוסוף ידוע-שם, בעל דעה מוצקה בתחומו (אתיקה) ובעיקר מסווג על פי נושאים כלליים, מקיף וקולע. סיימון בלקבורן במקרה הזה, מי שעומד מאחורי הגישה הקוואזי-ריאליסטית באתיקה, הוא לא רק הוגה מקורי אלא בעיקר מי שערך את מילון אוקספורד לפילוסופיה המפורסם (בריאן מגי לפניו הוציא את "הפילוסופים הגדולים" שהיה גם הוא של ספריית אוקספורד), הישג מכובד בפני עצמו, שהופך את המוניטין של הספר לגדול עוד יותר. האם ספרי עליית הגג היו צריכים לעקוף את המשוכות של הספרים הקודמים? אני לא בטוח, למרות שהספר החדש בהחלט מצוין, לדעתי כמעט ברמה של קורס אוניברסיטאי. נדמה לי יותר שהשם והמומנטום היו חשובים הפעם.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

השאר תגובה