The Beat Spirit

למה מוסיקה אלקטרונית? ומה זה בעצם רייב? ולמה אנשים אוהבים לקחת סמים במסיבות טבע? ולמה בכלל בטבע? ואיך כל זה קשור לג'ואי ראמון ולמדע בדיוני? חלק ב' של המאמר "תנו למהפכה להתחיל" עוסק במוטיבים פוטוריסטיים, אוטופיים ואנרכיסטיים בתרבות המועדונים וההקבלה למרחב הסייבר

:: . ::

מהם מרכיביה ותכונותיה של המוסיקה האלקטרונית? כפי שכבר תיארנו, הכלים הנמצאים בשימוש ברובם אלקטרונים, הנגינה היא בעיקרה טכנית, גם מבנה השיר הוא אבסטרקטי, מינימליסטי ורפטטיבי. מה כל אלה אמורים להביע? מסתבר שמאחורי כל אחד מהם עומד ביטוי לאידאולוגיה הכוללת.

הרפטטיביות שבמוסיקה האלקטרונית באה כדי להדגים את מחזור החיים וחוסר הבחירה של האדם, עליו דיברנו קודם: "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת", "מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שייעשה ואין כל חדש תחת השמש", "יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא, כבר היה לעולמים אשר היה מלפנינו". כמובן שהבחירה דווקא במוסיקה האלקטרונית היתה גם מסיבות אחרות, חברתיות וביולוגיות. לרפטטיביות, מסתבר, יש אפקט פסיכדלי שמשפיע על מצבים נוירולוגים במוח, אופי הצלילים האלה מה שגורם להעדפה שלה על פני ז'אנרים אחרים.

טרנס מקנה, הכהן הגדול של הקהיליה הפסיכדלית, ניסח זאת כך במאמרו Re:Evolution, שהפך מאוחר יותר גם לקטע טראנס מכונן של אחד מהאדווקטים הגדולים ביותר של אידאולוגיית המועדונים, להקת השיימן: "תבנית הקצב במוסיקת ההאוס, הולמת את הדגש הקיים בה על המימד הפסיכולוגי. זוהי בעצם תגלית מחודשת של אמנות הקסם הטבעי עם הצליל. מובן היטב שהצליל הזה, במיוחד צליל של כלי הקשה, הוא בעל השפעות נוירולוגיות. וכשמדובר בקבוצות גדולות של אנשים האפקט רק מתעצם, נוצרת קהילה שבה חיבור טלפתי, שחזק מספיק כדי לשאת את החזון עצמו אל תוך ליבה של החברה".

:: . ::

בבל ובתולין ; אחד מהאלמנטים הכי מובלטים באידאולוגיה הפוטוריסטית-אוטופית הוא "הרומנטיזציה של הישות הפרימיטבית" (future-primitive ideal). מדובר כמובן ברעיון שאינו רק מנת חלקה של המוסיקה האלקטרונית, אלא בסך הכל רכיבה על נטיה אנושית טבעית להתייחס אל התמים כטהור. תחומים רבים משתמשים ברעיון הזה, ולפעמים בצורה צינית: החל מהדמגוגיה הפוליטית, דרך תאוריות בפסיכולוגיה ועד לשיטות בפרסומאות.

הפרימיטיביות והטוהר על סוגיהם מתבטאים בכל האגפים האלקטרוניים, בין אם מדובר משימוש בסינתיסייזרים אנלוגיים ישנים בקטעי ניאו-אלקטרו, דרך מקצבים שבטיים בטראנס ועד לז'אנר שלם שמערב השפעות אתניות ונקרא אתנו-טכנו, אמביינט-דאב ובגרסה הקצת יותר עממית שלו – ניו אייג'.

הביטוי הזה של הפרימיטיביות גדול עוד יותר בנטיה של תרבות המועדונים לייחס לכינוסים האלה פן שנראה יותר כמו פולחן שבטי עתיק, ויש לו היבטים פוטוריסטיים ואוטופיים כאחד. מההיבט הפוטוריסטי, הרי שהתכנסות גדולה של קהל אנשים שכַּנוע כולו למקור אחד היא הצורה האידאלית של יחסי שולט-נשלט. מההיבט האוטופי, זהו רעיון אנרכיסטי וניהיליסטי, ועל פיו ככל שהזמן עובר העולם מתרחק מהמציאות האוטופית של ימי קדם, הימים של ראשית תפוצת העמים, לפני מגדל בבל. בבל (babylon) היא המילה שמבטאת משמעות שלילית בהקשר הזה, מפני שבה נפוצו העמים, ובה העניש אלוהים את בני האדם במידה כנגד מידה, הם רצו להלחם בו והם נדונו להלחם אחד בשני.

:: . ::

אוטופיה ואקסטזי ; על פי חוקי העולם המעמדי, יוקרתם של אנשים נקבעת לפי קריטריונים של דת, כסף וכבוד, ומתוך נאמנות לערכים האלה המעמד השולט מבסס את מעמדו העליון ופוגע במעמדות הנמוכים. בין אם מדובר בדת, בהצדקה שלה "לתרבת" ציוויליזציות באמצעות המרת דתם, ובהיותה הגורם המרכזי למלחמות בעולם. ובין אם מדובר בכסף, בתסכול שנגרם באמצעותו למעמדות הנמוכים, ובהיותו כלי בידי בעלי ההון לחולל את אותם המעמדות, במסווה של מירוץ אחר הטכנולוגיה והמודרנה.

שלילת הערכים האלה על ידי יצירת מרחב לא-מעמדי, ועל ידי הפגנה בעלת אופי פגאני ופרימיטיבי מבטאת באופן קיצוני את הבוז של תרבות המועדונים לנותני הטון בחברה הקיימת. המטרה בהתכנסויות האלה היא לתת להן פן כמה שיותר מיסטי, כדי להידמות לשאמאנים, שהיו מגיעים לטראנס בעת פולחנים דתיים. העזר הוא כמובן סמים.

ההקשרים הנרקוטיים של תרבות המועדונים הגיעו מכמה סיבות, שכולן קשורות לאותו מקור: הסם שימש זרז להגיע לשיא הרגש, על כן הסם הנפוץ נקרא אקסטזי ולא סתם MDMA, כי הוא הביא לאקסטזה. מההיבט הפוטוריסטי הוא משמש לזירוז השגתו של מצב האידאלי ביחסי תקליטן-קהל, שבו יש הדדיות בין השולט (תקליטן – מנגן את המוסיקה) שהוא הנשלט (זקוק לאנרגיות של הקהל, לפידבק) לבין הנשלט (קהל – רוקד את המוסיקה) שהוא השולט (נותן את הפידבק לתקליטן בשביל להמשיך את המעגל הזה). מהיבט האוטופי, הוא משמש לזירוז השגתן של רמות תודעה אחרות, של רוממות רוח, בדומה למצבים אליהם הגיעו השאמאנים בתרבויות הפגאניות.

שאמאנים. זה אגב מקור השם, Shamen, אחד מההרכבים שהטיפו כאמור הכי חזק את האידאולוגיה הזו, במיוחד באלבום "Boss drum", שבו המוטיבים האלה חוזרים בכל מילה, בכל צליל, בכל טון. במאמר מוסגר, קביעה: יש אנשים שלא זקוקים לאקסטזי בשביל להגיע לאקסטזה.

:: . ::

סייברפאנק וטכנולוגיה ; על פי המוטיבים הניהיליסטיים שצוינו, ניתן להבחין בהשפעות ברורות אצל תנועת הרייב מתנועה שקמה בערך עשור לפניה, אבל צעדה על אותם קווים אנרכיסטיים וראוותניים – תנועת הפאנק, שדגלה בהתפרקות מכל משמעת סגנונית. אם אנחנו מרשים לעצמנו לעשות את ההקבלות בין פאנק ובין תרבות המועדונים, והקשנו בין תרבות המועדונים לבין הסייברספייס, הרי שאנחנו גם יכולים להקביל את שוכני מרחב הסייבר לפאנקיסטים, ולכן נרחיב את המושג לסייבר-פאנקיזם, שבמקרה הזה שאול ממדע בדיוני.

סייברפאנק הוא ז'אנר ספרותי אפוקליפטי שהתפתח במהלך שנות ה-80'. יסודו בספר "Neuromancer" של וויליאם גיבסון שעסק בהאקרים וקראקרים שמחזיקים באג'נדה פאנקיסטית סדורה כנגד כוחות האופל והתאגידים העתידניים המרושעים. הז'אנר עצמו שאב הרבה גם מהסרט העתידני "Bladerunner", שהתאפיין בזמנו בפסקול אלקטרוני מאת ואנגליס, אב-הטיפוס של פסקולי סרטי המדע הבדיוני הבאים שרבים מהם נשאו אופי סייברפאנקיסטי, כמו ה"מטריקס" ו-"ג'וני נמוניק".

באופן כללי, סייברפאנקיסטים מאמינים בעוצמה, במרחב התמרון ובחופש הפעולה של ישות וירטואלית, כל עוד היא חפה ממאפיינים חומרניים. מאפיינים כאלה הם כל הקשור לתכונות אנושיות שנכפות על הישות בעולם המציאותי, ב"משכן" החומרי שלה בתוך הגוף של הבן-אדם, שזה אומר יכולות מוגבלות ובעיקר שיפוט ע"י הערכה: עושר, יופי, כבוד וכו'. סייברפאנקיסטים נאמנים לפוטוריזם מפני שיש הקבלה בין ישות וירטואלית לבין מכונה, וכן לעקרון האוטופיה, למציאות התאורטית שבה כולם שווים ללא הבדלי דת, גזע, מין ומעמד, כל עוד מדברים על מרחב וירטואלי שבו רק ה-"spirit" קיים, ולא ה-"body". אבל כל זה רלוונטי כשמתעלמים, כאמור, מיכולת ההערכה האנושית.

:: . ::

למיטיבי לכת: האזנה הכרחית

:: . ::

בחזרה לעמוד המאמר ; לחלק הבא

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

השאר תגובה