אני שואל את המושג שעידו הרטוגזון אימץ למיסטיקה של הטכנולוגיה / המטאפיזיקה של הסייברספייס / הפילוסופיה של התרבות הדיגיטלית – תחום שמשום מה מצאתי את עצמי נשאב אליו אפילו יותר, עם הקמתו של הבלוג הזה. נשאב עד כדי כך שהחלטתי ללמוד אותו באופן רציני. ואת הסיכום הזה שרבטתי כדי להסביר בקצרה מי ומה, על מה מדובר ולמה לדעתי זה תחום בר-מחקר. ומסתבר בהחלט שזה תחום בר-מחקר (הד”ר אמר!). ומי יודע, אולי כשאגיע לשלב התזה אכתוב עליו גם בשפה אקדמית. בכל אופן, הנה התמצית של התמצית בראשי פרקים. (more…)

“רשת ג’ צריכה להיות בהווייתה יותר תל-אביבית“, אומר נועם גיל-אור, המנהל החדש של רשת ג’ החל מהחודש הבא. זה לא צחוק, נועם גיל-אור מסמל בערך כמו שוש עטרי, גם היא הגישה את מגזין הפופ הרשמי של הארץ, את תרבות הפופ, הלועזי והעדכני, היפה והטוב, משהו שאנחנו מדברים עליו לא מעט בזמן האחרון, שכדאי שיחזור. ואולי עכשיו? “חשוב שרשת ג’ תהיה קשורה לתל-אביביות”, הוא אומר בראיון למעריב, “האווירה בתל אביב היא יותר של מועדונים וחיי לילה. צריך לצאת מהיכל השן של ירושלים ולהתחבר למה שקורה באמת”.

זהו רמז עבה, אבל עבה ממנו מגיע בציטוט הבא: “יכול להיות שתהיה יותר פתיחות ברשת ג’ בתקופתי, כאדם פתוח מתל אביב”. האם זה אומר שתהיה מוסיקה לועזית? גיל-אור מסרב להודות בכך, מה שהוא מקפיד לומר זה שהוא לא יוותר על המוסיקה הישראלית, “לא אוותר על הישראלי. זו תהיה רשת ישראלית”. אבל מהו ישראלי?

בואו נשאל בעצם מהי פתיחות. אני די חושב שברור מהי פתיחות. פתיחות היא משהו שתל אביב מסמלת, ההפך ממה שירושלים מסמלת, וזו השמרנות. פתיחות היא גישה ליברלית, גם בעריכה מוסיקלית, ליברליזם שעומד בין השירים, מסרים חד-משמעיים: שוויון, פלורליזם. כל אחד ראוי להשמעה, כל דעה, כל סגנון, כנראה שגם כל שפה. כל שיר באשר הוא שיר ומוסיקה. גיל-אור אומר את זה בעצמו, “רוב הז’אנרים הפופולריים צריכים לבוא לידי ביטוי”. הדיאלקטיקה שלו היא ברורה, הוא טוען שהליברליות איכותית יותר מן השמרנות, בדיוק כמונו. “העידן הנוכחי מסמן חזרה לאיכות, ליציבות”, הוא אומר, “רשת ג’ צריכה לשמש אלטרנטיבה לנישת הפלייליסט של גלגל”צ, ולחזור לתוכן. יש לנו עורכים מעולים שיכולים לעשות יותר תוכן עומק, יותר מגזינים, יותר מסגרות בשעות הפריים טיים”. (more…)