new, rare, super quality

חוזה גונזלס ; התמונות

sellout חוזה גונזלס ; התמונותזה לא צחוק, כשאתה ממלא את הבארבי בהופעה ראשונה שאתה מפיק, והצוות של המועדון מצוטט כאומר שזו הטעות המסחרית הראשונה שאתה עושה – לא להוסיף הופעה שניה. אבל בעצם, הקהל אשם שוב, מאיפה לנו לדעת שכך יהיה? הוא אשם מפני שהוא עדיין לא הפנים את ערכי תרבות ההופעות, שמחנכים לרכוש כרטיסים מבעוד מועד ולא לחכות לרגע האחרון. כמובן, הם מחנכים להגיע להופעות, אלה שאוהבים ולעיתים אלה שגם לא אוהבים, כי להגיע להופעות זה לתמוך – בכוונה ובדבר עצמו, ההופעה, הריטואל הזה של זמר כלשהוא בא ומופיע, מבצע את המוסיקה שלו על הבמה וראוי להערכה, וגם הקהל ראוי להערכה על זה שהוא בא להוקיר את המופיע, וכדי להוקיר את הקהל אנחנו הופכים להיות חלק ממנו, כי אם לא נהיה, קיים סיכוי שהזמר לא ירצה להופיע שוב והקהל לא יוכל שוב להנות. זו הפילוסופיה של המופע, ולזה מונוקרייב מחנכים. והקהל, שלא נובן לא נכון, תודה רבה שהוא הגיע, הוא מדהים וכולנו אוהבים אותו, ובכל זאת, הגיע רק בדקה התשעים, וחלקו נותר ללא כרטיס ביד וללא החוויה הזאת, והתאכזב, וזה חבל. המופע היה סל-אאוט יומיים לפני שהוא התקיים. שוב, כבוד גדול. זה כח הרצון הטוב שמאפיין את המפיקים של הערב וכולנו מאחלים להם להמשיך להצליח. אנחנו גם מודים להם על ערב מהנה, על החוויה העילאית הזאת של 700 איש מריעים לשבדי מזוקן וביישן שיושב על הבמה עם קסם בעיניים ומבצע בסך הכל גרסאות כיסוי לשירים של מוסיקה אלקטרונית. שזה גם מעורר השראה, למה אנחנו מריעים, לגרסאות כיסוי? (כנראה שכן, האסתטיקה שלנו שונה). היה כיף, היה מדהים, וצילמנו לכם את הערב לתזכורת (טקסט: אבי לבקוביץ. תמונות: גוני ריסקין) (more…)

אם לא עכשיו, אימתי?

now אם לא עכשיו, אימתי?שנות התשעים היו שירת הברבור של אוסף הלהיטים. הפורמט המצליח, שהמציא מחדש את מוסיקת הפופ בשני העשורים שקדמו לו, כבר לא היה מוצדק. כשאנשים צורכים את השירים שלהם בנפרד ובכוחות עצמם (ובחינם), אין הצדקה לאלבומי אמן וקל וחומר שלא לאוספי להיטים שבהם בכלל אין מסגרת. גרוע מזה – למוסיקה פיזית אין הצדקה, אז בשביל מה להמשיך ולהריץ סדרות הלאה, ועוד להרחיב אותן אל טריטוריות חדשות? התשובה המיידית היא: מסתבר שזה עובד, בניגוד לכל הציפיות, ועושה בקלות אלבומי זהב – ועם הצלחה לא מתווכחים. התשובה האחרת היא, כנראה שגם ההסבר להצלחה: בעידן שיתוף הקבצים, אוסף הלהיטים מקבל לראשונה בתולדותיו את המשמעות האמיתית שלשמה נוצר: תו תקן. שיר שנכלל באוסף הוא להיט ודאי, שיר שלא נכלל – כנראה שיישכח. אוסף טוב ומצליח הוא אוסף מדויק ואמין, אוסף פחות טוב הוא חלטורה, ולא חסרות דוגמאות. סדרת אוספים כמו Now מצליחה כיום לעשות זהב מכל אוסף שכולל את השירים הפופולריים ביותר בתוכנות השיתוף דווקא בגלל המוניטין שלה, היכולת לקבוע את הקלאסיקות של המחר. קחו את הטרקליסט של האוספים האלה, תוכלו להיות בטוחים, או להניח בסבירות גבוהה מאוד, שאף אחד מהשירים בהם לא יישכח, ואחוז גבוה מאוד מתוכם אכן יוגדר כקלאסיקה. למה? כי העורכים של Now החליטו. ואיזו סמכות יש להם? טוב שאתם לא יודעים מה הולך במרתפים האפלים של חברות התקליטים. או: ברוכים הבאים לעולם התככים והפוליטיקה של תעשיית המוסיקה. (more…)

monocrave – יריית פתיחה

monocrave monocrave   יריית פתיחהמונוקרייב היא חברת הפקות מוזיקלית ששמה לעצמה למטרה להביא אמני אינדי להופעות בארץ מחד, ולסייע ליוצרים ישראליים להפיץ את המוזיקה שלהם בחו”ל מאידך. החברה פועלת בשלושה מוקדים שונים – תל אביב, לונדון ושטוקהולם (בהתאמה: רנן סולצ’ינר מסיטימיול, שחר ברטשטיין – גילוי נאות: תורם ל”סוכן תרבות”, וקייסה קורטן, חברתו של רועי סברוב). אלה מן הסתם יהיו גם המרכזים מהם ואליהם תצא הבשורה.

לצוות מניפסט ברור מאוד: הופעה בינלאומית צריכה להיות הדבר הכי אינטואטיבי והכי ידידותי לקהל, ישראל צריכה להרגיש שייכת לסצינה העולמית ולהכלל בסיבוב הופעות של כל להקה שחורשת את אירופה, וגם הפוך: להקות ישראליות צריכות להיות אלה שחורשות את אירופה ומרגישות שייכות לסצינה העולמית.
(more…)

Facebook

Get the Facebook Likebox Slider Pro for WordPress