new, rare, super quality

רם אבל עדיין בגובה העיניים

tanach ram neviim rishonim(1) רם אבל עדיין בגובה העינייםמה המוטיבציה לתרגם את התנ”ך מעברית מקראית לעברית בת זמננו אנחנו כבר יודעים. השפה העברית שמדוברת כיום אינה אותה השפה שדוברה אז, ולכן התנ”ך צריך איזשהוא ייפוי והבהרה שתהפוך אותו לחד משמעי יותר, מזמין יותר, פחות מרוחק בשפה ובטון. זהו צורך חינוכי ותרבותי, ברוב השפות התנ”ך הוא היצירה הכתובה הראשונה שמתורגמת או לפחות מודפסת. כך הטקסט מפושט בעבור דוברי השפה שאליה מתרגמים, שלא מבין את השפה המיתרגמת, וכך גם בני אותה השפה יכולים לגשת אליו מבלי שיצטרכו להיעזר במתווך בר-סמכא. במקרה של העברית המודרנית, הקוראים מרגישים שהם צריכים עדיין את אותו בר הסמכא, ורובם לא מבין את השפה הפואטית והרב-משמעית. למעשה, עובדת היותו של התנ”ך מזמינה פרשנויות רבות והסמכות שמפרשת אותו נוטה להיות מפוזרת, סותרת את עצמה לעיתים, מתואמת לגישות שונות ותקופות שונות וכו’. ‘תנ”ך רם’ מנסה לפתור את הבעיות האלה אבל נכנס גם למלכודת. א. בעניין הסמכות, הדתיים טוענים שאין סמכות מבלעדי הפרשנות המקובלת, והתרגומים הידועים הם היחידים שמחזיקים בה. תרגומים חדשים יכולים לכל היותר להסתמך עליהם, בשום אופן לא לגלות פנים בטקסט. הגישה העכשווית לתרגום לא תטה חסד עם הפרשנות המוכרת, ורק תתגרה, כביכול ; ב. אם היא תנסה להתחמק מהבעייתיות הזו שיש לה ערך דתי, ותסתמך על המובן מאליו, מה ערך יש לתרגום הזה, בעיקר כשלעיתים הפרשנות המקובלת סוטה מהתרגום המדויק של המילה? וגם אם היא נאמנת אליו, אם היא הולכת על פי הקווים שהתוו פרשני הדת, מה הופך את התרגום הזה לתרגום מודרני, שנועד לקרב את הציבור החילוני אל התנ”ך כפי שיועד אליו מלכתחילה? זהו לא תרגום חילוני, זהו תרגום מאת הדת שמהחילוני נדרש לציית לסמכותה! אוקיי, לא משנה. עד לצאתו של ‘תנ”ך רם’ היו רק פראפרזות על סיפורי התנ”ך ובמקרה הטוב לקטים בלשון ימינו בסגנון מאיר שלו. כעת יש תרגום ראשון מלא ושיטתי לכל הטקסט, פשטני, לא מאיים, לא מתחכם וכתוב בגובה העיניים (לא בטוח עם זאת שהוא יכול לשמש כספר קריאה לפני השינה, הוא כבד מדי). כרך התורה יצאה בשנה שעברה, כעת רואה אור כרך הנביאים הראשונים, ועוד היד נטויה לשאר חלקי התנ”ך.

מגילות ים המלח עלו לרשת

“מגילות ים המלח – הפרויקט הדיגיטאלי”, הוא פרוייקט משותףשל מוזיאון ישראל וגוגל. הפרוייקט מאפשר לגולשים לבחון ולחקור את המגילות באיכות גבוהה (1200 מגה פיסקל) ובטעינה מהירה – כולל אפשרות חיפוש ושיתוף, וקטעי וידאו וטקסט המספקים הסברים מלווים לכתבי היד הללו ולהיסטוריה שלהם. חמש מגילות שלמות הועלו לרשת בשלב זה וניתן להגיע אליהן בכתובת זו.
(more…)

צליחה של 2500 שנה

pic efer1(2) צליחה של 2500 שנה“אפר על ראשה”, הוא ספרה החדש של חוה עציוני-הלוי, פרופ’ אמריטוס מאונ’ בר אילן שלאחר פרישתה הקדישה זמנה בכתיבת רומנים על נשים מהתנ”ך. זהו לה הרומן התנ”כי השני, לאחר “אשת לפידות” שהופיע בשנה שעברה ועסק בדבורה הנביאה. הפעם היא עוסקת בתמר בת דוד, שנאנסה על ידי אחיה אמנון, אשר נרצח כתוצאה מכך על ידי אבשלום כנקמה. הספר מדבר על סיפור האהבה בינה לבין עילי האחוחי, שהתפתח בעקבות כך שהוא הציל אותה. לאחר שנאנסה, יצאה תמר ובכתה בכל רחבי ירושלים על האונס, בסוף כמין צעד נואש היא אף חתכה לעצמה את הורידים וניסתה להתאבד. עילי האחוחי מצא אותה, אסף אותה אל ביתו והביא לה מרפאה. סיפור ההצלה הזה הוא פרי דמיונה של המחברת וסותר את הכתובים, שם הקרדיט מוענק לאבשלום. עילי האחוחי נזכר אמנם בתנ”ך אבל ללא שום קשר לסיפור, הוא מוזכר כאחד מגיבורי דוד.

כבר מהרגע שקוראים את הספר, מהמילים הראשונות, הוא סוחף ומכניס את הקורא לתוך עולמו, התנ”כי. בחלקים גדולים מהספר, כמעט רובו, לא מרגישים שזו תקופה מקראית בכלל. האנשים, העלילה, הסיטואציות, יכולות לקרות גם היום. הסופרת מצליחה לקחת תקופה שבשבילנו היא ברמה מיתולוגית, על גבול האגדה, ולתת לנו להרגיש כאילו שאנחנו קוראים על אנשים שהם בדיוק כמונו. זה מסייע לקורא להבלע בתוך הסיפור ולהסחף אליו. מה שהופך את הספר לטוב הוא הצליחה על הפער של 2500 שנה, היא עושה את זה בקלילות כאילו שהוא לא קיים באמת. נדמה את זה לזמרת אופרה ששרה, והקול יוצא לה כאילו ללא מאמץ. ברור הרי שהזמרת עובדת שנים על הקול שלה, על מנת שיישמע כך, אבל הקלילות שבה נראה כאילו שזה יוצא כעת, מרשימה. כך אמנות צריכה להיראות. וכמו הזמרת, הסופרת. כך רומן תנ”כי ורומן בכלל צריך להיראות. גם הספר הזה עוסק בנשים חזקות, וסביר שגם עובדת היותו של ספר זה “ספר נשים” מעצים אותו.

Facebook

Get the Facebook Likebox Slider Pro for WordPress