ב-2006 הופיע ספרו מעורר המחלוקת של ריצ’רד דוקינס “האשליה של אלוהים” שטען על פי ראיות האבולוציה שניתן להוכיח שאין אלוהים. כלומר, שאלת קיומו של אלוהים ניתנת לבחינה מדעית, על פי ממצאי האבולוציה התהליך הוא עיוור, הוא היה מסתדר ללא אלוהים והרי ההוכחה שאלוהים אינו. לא עוד, אלא שהטוענים שאלוהים ישנו מבססים את טענתם על עיוות מוסרי ולוגי. ב-2008 תורגם הספר לעברית תחת השם “יש אלוהים?” בהוצאת ספרי עליית הגג.

הספר של דוקינס עסק בנושא רגיש דווקא יותר בארה”ב, שם ניטש ויכוח מתמשך בין התומכים באבולוציה לבין מתנגדיה שתומכים בטיעון התכנון התבוני – ויכוח שרלוונטי לשאלת ההפרדה בין דת ומדינה, ואינה רלוונטית ביותר לישראל. לכן גם רוב הספרים שנכתבו עד היום, שהיו מן הסתם מצדם של נוצרים ברקעם, היו מהצד הלועזי. בשפה העברית טרם נכתב ספר, וכל שכן לא על ידי יהודי, מה שהותיר את ישראל נעדרת תשובה הולמת לדוקינס, ועל המציאה הזאת קופץ ד”ר מיכאל אברהם בספרו החדש “אלוהים משחק בקוביות” (ידיעות ספרים).

הבעיה הגדולה עוד יותר של הקורא הישראלי היא שבישראל גם ככה לא נפתח הפתח להשמעת טענה המתעמתת עם דוקינס, וכאן האשמה מופנית לא מעט כלפי ההגמוניה החילונית של השיח האינטלקטואלי. רבים מהמדענים שמצדדים בטענת התכנון התבוני נאלצים להשאר בארון משום שקיימת בארץ אווירה של טרור שקט ובריונות מהצד האתאיסטי, כך הטענה. רק עולם מדעי כשל ארה”ב הגדולה (במימדיה) יכול להכיל גם טענות שכנגד בשביל לקיים דיון ראוי. ולא עוד, החליט ד”ר אברהם לעשות מעשה ולכתוב על כך למען המונינו.

הגישה של מתנגדיו של דוקינס היא ההפרכה. הם מנסים לעמוד על רקעו כמדען וחוסר נסיונו כפילוסוף, בכך שהוא לא מצליח להמנע מכשלים לוגים אלמנטריים כמו אד-הומינם והנחת המבוקש. זאת עוד יותר מכך שהטון של דוקינס קנאי כשל מטיף דתי, ונקודת המוצא שלו היא הייטינג. אי אפשר להסתמך על טיעונים שכאלה משום שכל כולם מבוססים על בלבול ודמגוגיה. כל מה שדוקינס מנסה הוא לרומם את הנפש האתאיסטית הנדכאת שלא יכולה להרים ראש, לטענתו. ומתוקף ייעודו נכתב ספרו מתוך מטרה פוליטית ברורה, ומשתמש באותם שטיקים של הלהטת היצרים מבלי שהם יכולים להוות הוכחות ניצחות באמת כפי ייעודו. הרי בסופו של דבר, האגנוסטיות היא בלתי נמנעת והטיעונים שלו אם יכולים להוות הוכחה כלשהיא, יכולים לפעול רק לטובת הטענות התאיסטיות.

הגישה הזאת מאפיינת את הפוסט-מודרניסטים הדתיים שטוענים שדווקא חוסר היכולת לענות על שאלה כלשהיא והעדר האמת החד משמעית נותנים לגיטימציה לשתי האפשרויות. כלומר, הערך המוסף של האמונה באלוהים הוא הסיבה לכך שההנחה שהוא קיים היא לגיטימית, וזהו יתרונה של הגישה הדתית. ד”ר אברהם טוען שעל ידי הסינתזה בין שתי הגישות הסותרות של האבולוציה והבריאתנות, ניתן להוסיף תוכן לחוויה המדעית ובשל כך הטענה שיש אלוהים היא הסבירה ביותר (התוכן שנוסף הוא הטענה שהשען העיוור הוא-הוא האלוהים)