ראש השנה הוא חג יהודי המתקיים מדי שנה בשני הימים הראשונים של חודש תשרי ומסמל את תחילת השנה העברית החדשה. על פי המסורת היהודית לחג שני תפקידים עיקריים: המלכת האלוהים על העולם, ויום דין לכל הבריות בו. עיצומו של היום והמצווה העיקרית בו היא התקיעה בשופר שמהווה סמל חשוב בתיאולוגיה היהודית. על אף שמדובר ביום חשבון נפש וקביעת גורלות מהווה היום חג ושמחה, עבור הזרמים האורתודוכסיים. בזרמים שאינם אורתודוכסיים, מהווה ראש השנה בעיקר יום של חשבון נפש פנימי, שבו ניתן הדגש על יחסים שבין אדם לחברו עם דגש על אידאל המחילה והמצפון.
שמות החג
ראש השנה מכונה בכמה שמות:
- ראש השנה – משום שהוא היום הראשון בשנה העברית שמתחילה מתשרי
- יום הדין – מפני שביום הזה נדון האדם וגזר דינו נכתב
- יום הכסה – החג היחיד בלוח השנה שחל בראש חודש, כשהירח מכוסה
- יום תרועה – יום שבו תוקעים בשופר ומריעים
- יום הזיכרון – יום שבו עם ישראל מתייחד עם אלוהים, וזוכר שהוא אלוהיו
משמעות החג
שני מאורעות מכוננים בקוסמולוגיה העולמית נערכו ביום זה, על פי המסורת היהודית:
- האדם הראשון נברא
- נערכה עקדת יצחק
שני מאורעות אלה במשמעותן הקוסמולוגית מסמלים את הקשר בין האלוהים לבין האדם. וזו מטרת החג:
- לציין את נאמנותו של עם ישראל למילוי שליחותו האלוהית, קידוש שם ה’ בעולם
- לציין את בריאת העולם, מתוך תקווה להגשים את תכליתו – ביאת המשיח
- להזכיר את בחירת עם ישראל כשליחי האל לביצוע משימת קידוש שמו
- לציין את שלמות הבריאה, ולקרוא לחזרה בתשובה כדי להשיב את העולם למצב זה
השופר, אם כן, מסמל כמה דברים:
- שופרו של המשיח שייתקע עם בואו
- השופר מקרנו של האייל שהוקרב במקומו של יצחק
- השופר שנתקע ביום קבלת התורה
- שופרות שנתקעים בימי חג מלכותיים
מקור החג
הציווי על החג מהתורה, שם מצווה אלוהים על “שבתון זיכרון תרועה מקרא קדש” שיתקיים ב”ראשון לחודש השביעי”, שאותו צריך לעשות “יום תרועה”. ע”פ המסורת האורתודוכסית ישנם שני לוחות עבריים:
- לוח השנה מיציאת מצרים שמתחיל בחודש ניסן, והחודש השביעי מניסן הוא תשרי.
- לוח השנה “לשנים, לשמיטין, ליובלות, לנטיעה ולירקות” שמתחיל בחודש תשרי.
עובדת היותו של ראש השנה שחל בתשרי, לא סותרת את זה שהוא יכול להיות גם בחודש השביעי – מה שנותן משנה תוקף לכך שהחיץ הזה בין תחילת שנה ליציאת שנה הוא הזמן הנכון לחזור בתשובה לקראת העמידה לדין. עם זאת, התורה לא מציינת במפורש את הקשר בין החג לבין יום הדין ומסתבר שבעיקרו הוא מסורת שעברה בעל פה.
תאריך החג
חג ראש השנה כאמור הוא היחיד שמצוין בראש חודש ולכן קריטי לציין אותו דווקא ביום א’ בחודש. קיומו של יום מסוים כ-א’ בחודש או כ-ל’ בחודש הקודם, נקבע בזמן קיומה של הסנהדרין, על ידי ראיית הלבנה. אם שליחי הסנהדרין היו מעידים שראו את הירח עד לצהרים, היום היה מתקדש ומוגדר כ-א’ בחודש. אם היו מגיעים מאוחר מזמן מסוים שנקבע, היום היה נקבע כ-ל’ בחודש הקודם וראש החודש היה מוכרז יום לאחריו. על מנת לא “לפספס” את יום א’ תשרי בשום אופן, למקרה שהיה אי דיוק בקידוש החודש, החליטו חכמים מטעם הספק לקבוע את החג למשך יומיים. כלומר, אם החג יצוין במשך יומיים, לא יקרה מצב בו בראש החודש “האמיתי”, עם ישראל לא ינהג ביום בקדושה.
מנהגי החג
- תקיעה בשופר – המצווה החשובה ביותר בחג, כל יהודי מצווה לשמוע את קול השופר בראש השנה. ישנם 3 סוגי תקיעות: תקיעה, שברים ותרועה. על פי המסורת, תוקעים 100 תקיעות בסך הכל. לתקיעת השופר משמעות סמלית רבה, ומקפידים מאוד לקיים את המצווה הזאת על בוריה. אם חל ראש השנה בשבת, לא תוקעים בשופר, אלא ביום השני של החג.
- אכילת “סימנים” – אכילת מאכלים סמליים ששמם דומה לברכות שישראל מבקשים שיבואו עליהם, ולעונשים שהם מבקשים שלא יבואו עליהם וכן יבואו על שונאיהם. מן המאכלים המסורתיים: דלעת, תמרים, סלק, תפוח בדבש, דגים וכו’.
- תפילת מוסף עם 9 ברכות – בראש השנה מרבים בתפילות. המוסף הוא עיצומה של תפילת היום ומחלקים את הברכה האמצעית בה ל-3 לציון מטרות היום – מלכויות, זכרונות, שופרות. המוסף כולל פיוטים שונים, שהמפורסם בהם הוא “ונתנה תוקף” המיוחס לרבי אמנון ממגנצא שנהרג על קידוש ה’. קידוש ה’ הוא המצווה החשובה ביותר ביהדות, וראש השנה קשור אליה.
- התרת נדרים – לפי התורה אדם מחויב לקיים את נדריו. עם מותו של האדם, על פי המסורת, הוא נותן דין וחשבון על נדרים שנדר ולא קיים. מאחר שראש השנה הוא יום דין בפני עצמו, ומזכיר את יום הדין של האדם לאחר מותו, מתירים את נדריו מתוך הנחה שיש נדרים שנדר ללא ידיעתו.ההתרה נעשית על ידי נוסח שאדם אומר בפני 3 אנשים שמהווים בית דין. יש הטוענים שמקור המנהג להתיר נדרים הוא בשל “שבועת היהודים” שנאלצו יהודים להשבע בעת משפט.
- תשליך – ישנו פסוק בתנ”ך ובו תפילה שכל החטאים יושלכו למצולות ים. על מנת לציין את התפילה הזו נוהגים ללכת אל מקור מים ולהתפלל לידם על מירוק העוונות. אם אין מקור מים סמוך, נוהגים לפנות לפחות לכיוון הים.
המשמעות התיאולוגית של ראש השנה
- תקיעה בשופר היתה נהוגה בזמן טקסים מדיניים שמציינים שררת המלך על עמו, ויום חגו. ראש השנה מצוין בתרועה משום שביום זה נברא האדם, שמהווה את פסגת הבריאה ותכליתה. זוהי העלאה על נס של יכולותיו של האל, והכרת תודה והלל אליו. השופר במקרה הזה מסמל את יום חגו והמלכתו של האלוהים.
- המלכת האל היא קידוש שמו בעולם. יום ביאת המשיח הוא היום בו ה’ יהיה אחד ושמו אחד, ומלך על כל הארץ (זכריה י”ד). יהיה זה תיקון העולם. ראש השנה הוא יום שבו בני ישראל חוזרים ומצהירים את נאמנותם לאל, ונכונותם למילוי השליחות שלו. השופר במקרה הזה מסמל את אותו השופר שנתקע ביום מתם תורה, וייתקע ביום ביאת המשיח. שופרו של משיח על פי המסורת נעשה מקרני האיל שהקריב אברהם במקום יצחק.
- בריאת האדם נועדה בכדי שצאצאיו ונבחריו של האל יקדשו את שמו בעולם. מאחר שעם ישראל הוא נבחר על ידי האל לביצוע המשימה, יש לבקש ממנו שיזכור את שליחותם זו ויחון אותם על מנת שימשיכו לקיים אותה ולהמליך אותו על ידי כך. השופר במקרה הזה נועד לשבור את קטרוגו של השטן בפני האלוהים על שישראל נטשו את שליחותם, ובקשת הזדמנות נוספת למלא אותה.
- עקידת יצחק נועדה לכמה מטרות שהמשותף לכולן הוא, על פי היהדות, בחירת עם ישראל כמי שיבצע את משימת קידוש שם ה’ בעולם. השופר במקרה הזה מסמל את קרניו של האייל הלכוד בסבך איתן, אותו אייל שהקריב אברהם במקומו של יצחק. מטרות עקדת יצחק הן:
o המרת קרבן האדם שמסמל עבודת אלילים, בתקיעה בשופר
o קריאת זרעו של אברהם, בחיר האלוהים, ביצחק והטלת השליחות על זרעו
o שיא מבחן האמונה של אברהם אבינו, והוכחה לנאמנותו שלו ושל זרעו לאלוהיו.
- בזכות החסד הגדול של האל בעצם בריאת האדם, ובזכות נכונותם של האבות להקריב את היקר להם למען האל, מבקשים בני ישראל זכות חנינה ביום הדין. השופר במקרה הזה נועד “להזכיר” לה’ את זכויות אלה.
- לאחר בריאת האדם הגיע הבריאה אל שלמותה, החטאים פוגמים בשלמות הבריאה. השופר אמור לעורר את נפש האדם לחזור בתשובה ולתקן את פגימת הבריאה. על ידי התשובה ישוב העולם אל תיקונו ושוב תזדרז הגאולה. משמע: החזרה בתשובה משרתת את קידוש שם ה’ בעולם.
ב-2006 הופיע ספרו מעורר המחלוקת של ריצ’רד דוקינס “האשליה של אלוהים” שטען על פי ראיות האבולוציה שניתן להוכיח שאין אלוהים. כלומר, שאלת קיומו של אלוהים ניתנת לבחינה מדעית, על פי ממצאי האבולוציה התהליך הוא עיוור, הוא היה מסתדר ללא אלוהים והרי ההוכחה שאלוהים אינו. לא עוד, אלא שהטוענים שאלוהים ישנו מבססים את טענתם על עיוות מוסרי ולוגי. ב-2008 תורגם הספר לעברית תחת השם “יש אלוהים?” בהוצאת ספרי עליית הגג.
