בסוף שנות התשעים, בזמן שישראל ידעה יציבות בטחונית והראתה סימנים של יציאה מהמיתון הכלכלי, סצינת המועדונים הישראלית החלה לפרוח במה שהתפתח לקלאב-לאנד מרשים. אנשים חושבים שההאדרה של התקופה ההיא היא בגדר הגזמה, אבל ברצינות – באמת קרה משהו בישראל באותה התקופה. Global Underground, סדרת האוספים הבריטית, נניח, החלה את דרכה עם הוצאת סט של טוני דה ויט בתקלוט שלו בתל אביב. גם ה-BBC לא נשאר אדיש והפיק תכנית דקומנטרית על הסצינה הישראלית. ליתר דיוק, סדרה שבה הם סקרו סצינות מועדונים של ערים שונות בעולם, וגם את תל אביב (וירושלים, האומן 17). הסדרה נקרה “World Clubbing”, של BBC Choice ואת הפרק שמסקר את ישראל הנחתה סיסטר בליס (איילה בן-טובים, בתעודת הזהות). הוא כולל תמונה מרגשת של הסצינה המקומית, שניה לפני שהיא גוועה בגלל האינתיפדה השניה. הבלוג “אומרים שהיה פה שמח” איתר בעזרת קוראיו ביוטיוב את הפרק, ומציע אותו לצפיה במלואו כאן.

באפריל 2006 נפוץ כאש בשדה קוצים קטע שהועלה בפורום טלוויזיה.נט, המתעד אירוח (משעשע למדי, בגלל הסקרררץ’ עם השלט) של אילן בן שחר ותקליטן חובב שנקרא ד”ר שרמן בתוכנית “בין הכסאות” עם עמוס ארבל. ארבל, מתייחס אל מקצוע הדיג’יי באוריינטליזם שכזה, מדובר בתחום אקזוטי ונלוז מבחינת ערוץ 1, שכמו אף אחד בארץ עדיין לא יודע להעריך באמת. ניסן שור, בבלוג המשותף שלנו בזמנו, חוקנ’רול, ניצל את ההזדמנות כדי לכתוב מסה קטנטנה שתקדים את מה שיהיה כעבור שנתיים וחצי לערך ספר הביכורים שלו. הערב, כשנה לאחר צאת ספרו, יוקרן אחד הפרקים מסדרת טלוויזיה תיעודית שנעשתה על פי הספר בהקרנה-מסיבה במועדון התיאטרון ביחד עם תקלוט של החבר הנוסף בחוקנ’רול, אחי רז. התוכנית עצמה (שהועלתה בבכורה בפסטיבל הסרטים בירושלים) תעלה לשידור בסופשבוע הבא, ה-3 לדצמבר, בערוץ 8. ראו זאת כהזמנה לצפיה, והמלצה נוספת על הספר עב הכרס והמשובח שיצא כאמור בסוף 2008.

ולהלן מה שניסו כתב על הסרטון, לצורך כך ביקשתי מוובלוגס לשחזר את הפוסט באופן חד פעמי כדי שאוכל לעשות קופי פייסט: “קטע הוידאו הזה מסעיר לנו את המוח בימים האחרונים, למי שפספס בימים האחרונים. מה הדבר מוכיח? שאילן בן שחר הוא מלך בן מלך. אבל זה באמת קומן נולדג’. ובכל זאת, חשוב להזכיר זאת מדי פעם, תמיד צריך לתת כבוד למי שמגיע כבוד. לפעמים נדמה שתרבות המועדונים והדי.ג’ייז צנחה על ישראל יש מאין, כמו חללית. אבל יש לה אבות ואימהות. אילן בן שחר הוא אחד מהם. וזו לא עובדה היסטורית מובנת מאליה ; היום, כשאנחנו מתענגים על קטע הוידאו הזה, בואו ונזכור את כל אותם היואב קוטנרים של העיתונות והתקשורת הישראלית ה”רצינית” והגל”צית, שהחמיצו פנים ולעגו במשך שנים לאנשי פופ מובהקים כמו בן שחר וניסו, די בהצלחה, לדחוק אותם הצידה מממעמדם כסוכני תרבות משמעותיים ובעלי בשורה ; אבל בעולם הזה יש צדק. עכשיו, אנחנו רוקדים בשמחה את ניצחון החזון העתידני של אילן בן שחר. הוא היה שם הרבה לפני כולם, חייך וחגג. מקטרגיו – פחחחח. על החמי רודנריזם שלהם משלמת התרבות הישראלית, בבינוניות העצומה ובשיעמום הלא מעניין שאופף את עיתונות המוזיקה העלובה, הרדיו וחברות התקליטים”.