סוכן תרבות

“עמדת כל היום. חבל על רגליך. שב!”

28/04/2012 – 08:55

אוצר. בלוג מפיות הוינטג’ הישראליות של תמר מושקוביץ’, רובן מהאוסף של אמא שלה

מאת אבי לבקוביץ | הופיע בקצרצרים | תגובות (0)

אנחנו במפה

20/03/2012 – 16:14

3xNuR אנחנו במפה בסוף שנות התשעים, בזמן שישראל ידעה יציבות בטחונית והראתה סימנים של יציאה מהמיתון הכלכלי, סצינת המועדונים הישראלית החלה לפרוח במה שהתפתח לקלאב-לאנד מרשים. אנשים חושבים שההאדרה של התקופה ההיא היא בגדר הגזמה, אבל ברצינות – באמת קרה משהו בישראל באותה התקופה. Global Underground, סדרת האוספים הבריטית, נניח, החלה את דרכה עם הוצאת סט של טוני דה ויט בתקלוט שלו בתל אביב. גם ה-BBC לא נשאר אדיש והפיק תכנית דקומנטרית על הסצינה הישראלית. ליתר דיוק, סדרה שבה הם סקרו סצינות מועדונים של ערים שונות בעולם, וגם את תל אביב (וירושלים, האומן 17). הסדרה נקרה “World Clubbing”, של BBC Choice ואת הפרק שמסקר את ישראל הנחתה סיסטר בליס (איילה בן-טובים, בתעודת הזהות). הוא כולל תמונה מרגשת של הסצינה המקומית, שניה לפני שהיא גוועה בגלל האינתיפדה השניה. הבלוג “אומרים שהיה פה שמח” איתר בעזרת קוראיו ביוטיוב את הפרק, ומציע אותו לצפיה במלואו כאן.

מאת אבי לבקוביץ | הופיע בכתבות ומאמרים | תגובות (0)

רם אבל עדיין בגובה העיניים

09/12/2011 – 00:15

tanach ram neviim rishonim(1) רם אבל עדיין בגובה העיניים מה המוטיבציה לתרגם את התנ”ך מעברית מקראית לעברית בת זמננו אנחנו כבר יודעים. השפה העברית שמדוברת כיום אינה אותה השפה שדוברה אז, ולכן התנ”ך צריך איזשהוא ייפוי והבהרה שתהפוך אותו לחד משמעי יותר, מזמין יותר, פחות מרוחק בשפה ובטון. זהו צורך חינוכי ותרבותי, ברוב השפות התנ”ך הוא היצירה הכתובה הראשונה שמתורגמת או לפחות מודפסת. כך הטקסט מפושט בעבור דוברי השפה שאליה מתרגמים, שלא מבין את השפה המיתרגמת, וכך גם בני אותה השפה יכולים לגשת אליו מבלי שיצטרכו להיעזר במתווך בר-סמכא. במקרה של העברית המודרנית, הקוראים מרגישים שהם צריכים עדיין את אותו בר הסמכא, ורובם לא מבין את השפה הפואטית והרב-משמעית. למעשה, עובדת היותו של התנ”ך מזמינה פרשנויות רבות והסמכות שמפרשת אותו נוטה להיות מפוזרת, סותרת את עצמה לעיתים, מתואמת לגישות שונות ותקופות שונות וכו’. ‘תנ”ך רם’ מנסה לפתור את הבעיות האלה אבל נכנס גם למלכודת. א. בעניין הסמכות, הדתיים טוענים שאין סמכות מבלעדי הפרשנות המקובלת, והתרגומים הידועים הם היחידים שמחזיקים בה. תרגומים חדשים יכולים לכל היותר להסתמך עליהם, בשום אופן לא לגלות פנים בטקסט. הגישה העכשווית לתרגום לא תטה חסד עם הפרשנות המוכרת, ורק תתגרה, כביכול ; ב. אם היא תנסה להתחמק מהבעייתיות הזו שיש לה ערך דתי, ותסתמך על המובן מאליו, מה ערך יש לתרגום הזה, בעיקר כשלעיתים הפרשנות המקובלת סוטה מהתרגום המדויק של המילה? וגם אם היא נאמנת אליו, אם היא הולכת על פי הקווים שהתוו פרשני הדת, מה הופך את התרגום הזה לתרגום מודרני, שנועד לקרב את הציבור החילוני אל התנ”ך כפי שיועד אליו מלכתחילה? זהו לא תרגום חילוני, זהו תרגום מאת הדת שמהחילוני נדרש לציית לסמכותה! אוקיי, לא משנה. עד לצאתו של ‘תנ”ך רם’ היו רק פראפרזות על סיפורי התנ”ך ובמקרה הטוב לקטים בלשון ימינו בסגנון מאיר שלו. כעת יש תרגום ראשון מלא ושיטתי לכל הטקסט, פשטני, לא מאיים, לא מתחכם וכתוב בגובה העיניים (לא בטוח עם זאת שהוא יכול לשמש כספר קריאה לפני השינה, הוא כבד מדי). כרך התורה יצאה בשנה שעברה, כעת רואה אור כרך הנביאים הראשונים, ועוד היד נטויה לשאר חלקי התנ”ך.