גן עדן הוא ערש התרבות האנושית, ולו מפני שהוא משקף את הארכיטיפים המרכזיים ביותר ב”תת מודע קולקטיבי” של הפסיכואנליזה. כל אחד רואה בעיני רוחו את העולם המתוקן, את גן העדן עלי אדמות. כל אחד היה שואף למצות את שאיפותיו בימי חייו ולהגיע אל המנוחה ואל הנחלה בגן העדן.

גן עדן הוא האוטופיה, משהו שעשוי להיות טוב, אם רק יהיה… אוטופיה הרי אינה מציאותית, זה מה שהופך את גן העדן לכזה. זו הטרגדיה הגדולה, כי בכל רגע שהוא הולך ומתהווה, מתברר כמה שהוא לא אפשרי – לפחות לא בסדרי העולם הקיימים. אלה מהווים מכשול בפני הפיכתו של העולם, שבמצבו הטבעי היה בהוויה של גן עדן, בחזרה למצב כזה. אלה הם “החטא הקדמון”, וכדי לכפר עליו יש לשנות אותם.

השאלה היא רק מהו אותו החטא, ואיך בדיוק יכופר. בנקודה הזאת כולנו חלוקים. האם סדרי העולם הם הטבע החייתי של האדם? התאווה שלו למין, לכסף, לכח ושליטה? האם סדרי העולם הקלוקלים הם דווקא הסדר החברתי הקיים – של חוק, כללים ומצוות? או שמא של הפקרות ואנרכיה? לכל אחד התשובה שלו, ודעתו. על הסוגיה הזו מתו אנשים, פרצו מלחמות, נפלו משטרים, סדרי עולם אכן שונו ועולם כמנהגו נוהג. זהו טבעו של העולם, שאכן נובע כולו ממיתוס גן העדן, שמכונן אותו ונותן לו את ההשראה.

“סכוליון” הוא מרכז למחקר רב תחומי בלימודי היהדות באוניברסיטה העברית, שהקדיש את השנים תשס”ה לתשס”ח לחקר המיתוס הזה, מסורותיו בישראל ובעמים, וההקשרים הדתיים, והתרבותיים הרחבים שלו. “גן בעדן מקדם”, שמופיע כעת בהוצאת מאגנס, הוא ספר עיון שמוקדש לביטויים השונים שלו בסדר דברי הימים, מהעת העתיקה, מיתולוגיות העמים והמקרא, דרך התפתחות הדתות המונותאיסטיות ועד לימינו אנו, והביטויים האמנותיים ואף השיווקיים של המיתוס הזה בחיי היום-יום.

(הופיע במקור: ישראל היום, 14.11)