רוקחת הרפואות

"רוקחת הרפואות מסיילם" (הוצאה משותפת של מטר ושל כנרת) הוא ספר שעוסק, בגדול, במשפט המכשפות מסיילם בסוף המאה ה-17. קתרין האו, שכתבה אותו, היא צאצאית של נאשמות אמיתיות מהמשפט, אחת שמתה ואחת שזוכתה. אך למרות שהעובדה הזאת, זהו אינו מסע שורשים. האו לא כותבת על בנות המשפחה שלה בכלל, אחת מאמהותיה מוזכרת בצורה מעורפלת אבל […]

הקסם שנשאר

"מתכונים מכושפים", הוא ספר המספר על שתי אחיות שחיות בעיירה בצפון קרוליינה ועל המסורת המשפחתית שלהן. הן מוזרות, לכל אחת יש חוש שישי אחר, כשרון אחר. לספר קוראים "מתכונים" כי אחת מהאחיות, קלייר שמה, מנהלת קייטרינג מצליח. היא מכינה בן מאכלים מפרחי הצמחים גדלים לה בגינה. לכל פרח יש יכולת אחרת, לוע הארי לדוגמא מסלק […]

התור למוות

"תור הברזל" הוא ספר שחורק את הנשימה. הכוח והמאמץ בכל שאיפת אוויר, המאבק להחדיר את פרודות החמצן כדי להמשיך את הולם הלב, ההיאחזות של תאי המוח בזרימה, ההתרחבות וההתכווצות של הוורידים והעורקים, מצמית את הקורא לקשב הפיסיות של תקתוק הזמן כדי כך שלשעות ארוכות המציאות מסביב נודמת, נאלמת ורק בתוככי הגוף – מרקם בשר, עצמות, […]

עירוי של טלטלה מופתית

הייתי בטוחה כי עומדת אני להישאב למחוזות רחוקים, קסומים, כמעט היוליים. וכי מה מחזק יותר הבטחה שכזו אם לא ביקור בכפריה השלווים של צרפת? אלא, שכבר למן המשפט הראשון נעורתי. החביקה של 'ניקול ופייר' אינה מהפנטת ואינה משכרת, ואפילו לא יכולתי להתנחם בהזרה לכאורה שביקשה לויט ליצור לסיפור. הלא, לא ניתן באמת ובממש להניף יד כמו הייתה […]

תואנת שווא היא המרירות

במוזיאון ההיסטורי לאמנות בווינה, באולם בורדון, אל ספסל מרופד, יושב רגר ונועץ את מבטו בתמונת 'האיש עם הזקן לבן' של טינטורטו. אטצבאכר, קיבל מרגר זימון מיוחד לשעת הצהריים, והוא אינו מבין את פשרו. אירזיגלר, שומר המוזיאון, טורח ודואג לשריין לרגר ישיבה על הספסל לבדו באולם. על אף שזהו מוזיאון ציבור, שומר השומר לוודא שרגר לא יופרע בידי […]