אנטי מונוגמי

הנורמה של המונוגמיה נועדה לזרוע פירוד, לא לאחד בין בני הזוג אלא להפריד אותם משאר העולם. קנאה הדדית היא חשדנות בכוונות הטובות של הזולת, אדם לא ישלים עם אהבתו של האחר לזוגתו, מפני שהוא יחשוש מבגידה. הדיאלקטיקה הזאת של בגידה ונאמנות סותרת את רעיון האמון כמכשיר לאהבה. לא אהבה מבקשת להביא המונוגמיה, אלא איבה בין אדם לחברו. זוהי מהות האיסור "לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ" – אל תתן לו הזדמנות לשנוא אותך, נסה לעכב את הרגע שבו זה יקרה כי זה עניין של זמן. לא חסרות לו סיבות להתחיל לעשות את זה. אם זו לא אשת רעך, זה ביתו, שורו וחמורו וכל אשר לרעך.

רעיון המונוגמיה הדתי בעיקרו נועד לקדש בין בני הזוג, ולהבדיל אותם משאר בני מיניהם. מדובר ברעיון ההפרדה בין הקודש לחול, הקודש מוגן בתוך ה"בית" שהוקם, ואסור על כל מה שמחוץ אליו. ברגע שמתקיים קשר מחוץ לנישואין, גדרות הבית נפרצות. הדת פוסלת את עניין עירוב הרשויות בין קודש לחול, על מנת להותיר את הריבוי על כנו. ברגע של אחדות, הטוב והרע יהיו מאוחדים. האבחנה בין הטוב והרע, היא מנת חלקו של האדם הראשון החוטא ואוכל מעץ הדעת, שכל מאוויו מופנים אל עבר שיבה למחוז חפצו, גן עדן. ומכאן: קומונה פוליגמית שבה כולם נשואים לכולם (או שמא: חילופי זוגות) היא המפתח לגאולה. מה עוד, שבטבע רק מינים בודדים של ציפורים מקיימים את הנוהג המונוגמי. המונוגמיה נהוגה בשל היררכיה מעמדית, שבעצמה גורמת לפירוד ואי-שוויון בין הפרטים. שוויון מלא הוא חברה שלא מנכסת לאף אחד, אף אחד אחר.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.