המרחב כחומת אש

שני אנשים שנמצאים באותו החדר מסוגלים לתקשר ביניהם. אם הם נמצאים קרוב אחד לשני, הם מסוגלים לתקשר ביתר בהירות. אם הם נמצאים קרובים אבל קיר חוצץ ביניהם, הם מתקשים לתקשר (ולעיתים לא מצליחים כי הקיר אוטם). אם הם נמצאים באותו החדר, אך רחוק אחד מהשני, התקשורת תהיה לקויה. אם הם נמצאים רחוק מדי במרחב הפתוח הם לא יצליחו לתקשר בכלל, אלא אם יתקרבו. המרחק, אם כך, הוא מכשול בדרך לתקשורת. תארו לעצמכם מה היה קורה אם היה נוסף פרמטר בפייסבוק שרק אם אתם ב"מרחק" מסוים תוכלו לתקשר, ואם לא אז תתקשו. כך למעשה בונים סביבה וירטואלית שיש בה מימד נוסף של מרחב. מי שנמצא ב"מרחק" קטן מספיק ובאותו "חדר" מבלי שחוצצים בינו לבין הפרטנר שלו "קירות" (או שמא, חומות אש), מסוגל לתקשר בלי בעיות, אחרת המסר יעבור או בצורה רועשת ולא ברורה, או שבכלל לא יגיע. מעניין, אולי גם העולם שלנו הוא עולם וירטואלי עם אשליית מרחב, שבסך הכל נועדה כדי למנוע מאיתנו לתקשר באופן בהיר?

אם כן, התחבורה היא אחת מהדרכים להתגבר על זה, בכך שהיא מסייעת לעבור מרחקים בקלות ובזמן קצר. התקשורת החוטית והאלחוטית פותרת ככלל את הבעיה, כי היא מאפשרת לתקשר גם דרך חציצות. ומכאן: התקשורת האלקטרונית, היא מכשיר שגובר על המרחב, ומסייע להעברה ושיתוף של מידע בין אנשים שקודם לכן "העולם הפיזי" מנע מהם לעשות זאת ביעילות. סביר שככל שהתקשורת תשתכלל כך לאנשים יהיה קל יותר להעביר מידע. כשאדם יוכל לתקשר 24/7, כל המוחות יהיו שכל-על אחד שמתקשר למעשה עם עצמו. ואם ההרשאות של המידע הזה יהיו כולן ציבוריות, למעשה כולם ידעו את הכל, והשכל יחשוב את עצמו.

למה המרחב נוצר אם כך? א. כדי למנוע מהאנשים לתקשר האחד עם השני, ולעכב את העברת המידע ביניהם ; ב. כדי לדרבן את האנשים לפתח דרכי תקשורת יעילות ; ג. כדי לאפשר ליצור "איים תקשורתיים" בדרכים אינטואטיביות (כלומר, בלי הצורך לחלק הרשאות, ובעזרה של התבודדות גאוגרפית בלבד)

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

השאר תגובה