האל שוע

הנסיון להתחקות אחר זהותו של אלוהים בתנ"ך נמשך ; שוע לא היה אל, כנראה. לפחות לא כזה שידוע עליו מבין אלי הפנתאון הכנעני או משהו דומה במזרח הקרוב. וגם לא שבע או שמע, שהיו שמות תואר אולי לאל, אבל לא שמותיו הוא. הספר Dictionary of Deities and Demons in the Bible 2d ed. ed. Karel A. van der Toorn (Brill 1999), אינו מזכיר את האלים הנ"ל, כך נודע לי לאחר ששאלתי אנשי אקדמיה. ראיות ארכיאולוגיות לא נמצאו לקיומם של אלים בשם זה. אבל מה אם בכל זאת אנסה להתחכם ולשאול: מהו שוע? ולמה יש קשר פונולוגי ואטימולוגי בינו לבין שבע ושמע? ולמה כל כך הרבה שמות תנ"כיים שאינם מוגדרים תיאופוריים, מכילים מילים אלה?

:: . ::

אז מה זה בעצם שוע? בעברית מקראית "שוע" הוא משהו גדול ומכובד. שועי עולם הם גדולי עולם, "ולא ניכר שוע לפני דל" וכו'. גדול וגם מלך הם כינויי תואר לאל. האם הם גם כינויים שלו עצמו? עליון, כבר ידוע לנו, הוא אחד משמותיו של אל, מדוע לא גם גדול ומלך? במידה ואכן הם שמותיו, השם מלכישוע לדוגמה הוא תיאופורי פר אקסלנס, אפילו פעמיים. המלך הוא גדול.

מתוך כפילות שמותיה של בת שבע, הלא היא בת שוע, ברור כי יש קשר בין המילה שוע והמילה שבע, האות ו' התכווצה והפכה ל-ב' משום היותה עיצור שפתי. כמו חבירו וחורי. וכעת נשאל, מה משמעות השמות הבאים: באר שבע, יהושע, בת שבע, אבישוע, מלכישוע, אלישבע, שבע בן בכרי? האם יש קשר בין המילה שמעון למילה באר שבע? האם האותיות ב' ו-מ' מתחלפות גם הן כאותיות שפתיות? ואם כך בעצם האם אפשר גם לומר שכל המילים עם "שמע" הן תיאופוריות? כמו: שמעון, שמעי, אלישמע, שמעא, משמע וכו'

מרכיבי שמות תיאופוריים הם בדרך כלל בצורה של שם ותואר, כלומר חצי מהמילה הוא כינוי לאל וחצי אחר הוא התואר שלו. שמות עם שני מרכיבים תיאופוריים הם נדירים. ועדיין קיימים כאלה, כמו אליהו. אם אכן שוע, שבע ושמע הם כינויים לאל, הרי שישנם שמות רבים כאלה: אלישמע, ישמעאל, אלישבע, יהושע וכו'. אפילו רעואל הוא שם כזה, שהרי רע הוא אל מצרי. אליהו הוא שם תיאופורי כפול, במידה ושוע הוא אכן אל, גם יהושע הוא שם בעל מרכיבים דומים, ואפילו אלישע (או שמואל). המשותף לכל אלה הוא היותם נביאי ה' שנלחמו בעבודת האלילים, ובדואליות בין ה' לבעל. הנביאים האלה נלחמו בפוליתאיזם, ועל פי הסברו של פרופ' קנוהל בספרו "מאין באנו" ניתן לתרץ את הכפילות בשמם של הנביאים: השם רומז על הזהות בין שני האלים – אל הוא יה, אל הוא שוע (או שמע), ויה הוא גם כן שוע. מדובר באל אחד ולא בשניים או ביותר.

הערה: בהנחה שגם אב הוא תואר לאל, שמות כגון אביה, יואב, אבישוע, אליאב וכו' הם תיאופוריים. אבל אם עליון, גדול ומלך הם שמותיו של אלוהים, הלא גם אב עשוי להיות שמו. אבינו מלכנו הוא פניה אל אלוהים, שהוא אבי אבות האלים. במידה ואכן אב הוא שם לאל, שוב מדובר בשמות בעלי כפילות תיאופורית. יש להזכיר את חילופי ל' ו-מ' השוטפות ואת חילופי ב' ו-מ' השפתיות, כך ש-ל' עשויה להגיע אל ב'. ואל יתחליף עם אב (או אם).

:: . ::

נחזור להנחה הראשונית: אין אל ידוע בשם שוע, ובאופן כללי – וכך גם "דעת מקרא" מתרצים את כל הקושיות האלה – כל רמז פוליתיאיסטי במקורות התנ"כיים, כל יסוד זר בפולחן ה', ניתן לפתור באמצעים פילולוגיים שיתנו למרכיבי האל-לכאורה כינויי תואר ושבח. גם את דמיון השמות בין בני החורי, לבין יהודה ובנימין ניתן לפתור צורה זו (כמו לדוגמה: בן יהודה, חור או אשחור אבי תקוע ובן חצרון, נקראו כך אכן משום שררה אך אין קשר לאלוהים). גם את דמיון השמות בין המדייניים ובני שמעון ניתן לתרץ כך. גם את הכל. הם היו עממים שנבדלו אתנית, אין סיבה לקשר ביניהם.

כנראה שלעולם נוותר עם פתח לדמיון. באופן כללי ברור כי גם אם יש לתנ"ך משמעות היסטורית, היא זניחה לעומת המשמעות התיאולוגית שלו. ברור גם כי קשה עד בלתי-אפשרי לשחזר את המציאות ההיסטורית של ימים עברו. התמונה המלאה כנראה לא תהיה מושלמת, וכל הרכבת מציאות אסתטית תהיה תמיד ברת-הפרכה (או מופרכת מלכתחילה). קביעות לגבי הרקע האתני של ישראל הן סנסציוניות בדיוק בגלל הסיבה הזאת: איכשהוא התנ"ך המשוכתב הצליח למצב את עצמו כאמת הבלעדית, זהו יסוד כל הדתות ששואבות ממנו את קיומן. וכזה יישאר התנ"ך – בעל שבעים פנים.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

השאר תגובה