חופשי ומאושר

אורי קליאן כבר היה במשחק הזה של החופש, כסולן להקה בשם זה, אבל רק עכשיו הוא יכול לומר לעצמו שהוא חופשי באמת. אחרי 15 שנה פלוס של פעילות להקתית הוא עושה את זה ואומר חלאס, הגיע הזמן לפנות לקריירת סולו. "הגורל כיוון אותי להבין שאני ולהקות זה לא דבר שהולך ביחד", הוא מסביר, כמי ששותף ללהקות קצרות מועד שהכל הלך בהן יפה (פלייליסט, הופעות וכו') חוץ מזה שהן היו קצרות מועד.

קליאן התחיל כגיטריסט בלהקת הרוקסן ג'וני הכבאי (סולן: שי נובלמן), המשיך כבסיסט ההרכב שהיה אחראי לאלבום הבכורה של להקת הפאנק "השפן הנכון" ב-1995, שותף ללהקת "רוך" הרוחנית בעידן טרום שבע ושוטי הנבואה, והנהיג כאמור את להקת "חופש" שהניבה את הלהיט "לילה ויום". אל תנסו לחפש תככים, לא היו כאלה וחברי הלהקות האלה בסך הכל תורמים את חלקם גם בקריירת הסולו של קליאן. הסיבה היחידה לפרישתו היא הצורך הזה של להיות לבד.

"החומרים שכתבתי עם הזמן הפכו אישיים יותר יותר, עד שלמצב שכבר לא היה צידוק לבצע אותם בפורמט להקתי", הוא מסביר, "יש משהו באנרגיה של להקה שלא תמיד מאפשר לך להיות עדין או להגיד דברים שרק אתה עומד מאחוריהם. כשאתה להקה יש לך יותר סטייל ופאן, בסולו אתה יכול ללכת לפינות נדחות בכתיבה, באישיות שלך. כשאתה במסגרת להקה ההחלטות מתקבלות על ידי כולם, בסולו אתה היחיד שצריך להסכים עם עצמך שנכון לך לשיר".

במשך הקריירה שלך עבר מקיצון לקיצון מוסיקלי, מצאת את עצמך עכשיו?
"חיפשתי את עצמי מוסיקלית והלכתי לאיפה שאפשר למצוא, השפן הנכון ורוך הם באמת הניגודים האלה. רציתי להיות מושפע מכמה שיותר דברים ורציתי לראות איפה זה מתלבש הכי טוב, אתה כותב טקסטים ולא תמיד יודע למה הם מתאימים. כאדם צעיר אתה צריך לטעום כמה שיותר. בסופו של דבר זה נשמע והרגיש הכי טוב בצורה הבסיסית והקלאסית ביותר של הרוק".

איפה האלבום הזה נמצא בהשוואה לדברים אחרים שעשית?
"האלבום הזה מהודק יותר, אחיד מבחינת סטייל, פחות מפוזר. הייתי אומר שזה האלבום הבוגר הראשון שאני עושה וממש עומד מאחוריו ב-100%. האמת שאני מקבל כאן אובר-קרדיט, היה משהו כיפי בחוויה של יציאה מלהקה, אמרתי לעצמי שאם עכשיו אני לבד אז בוא ואעשה את זה לגמרי עד הסוף – הלחנים, המילים, ההקלטה, הנגינה, המיקס – כמעט הכל עשיתי בעצמי, חופשי זה לגמרי לבד, כמו שאומרים, אפרופו חופש"

אלבום הסולו הראשון של קליאן כולל 13 שירים, בהם קטע המסמפל את דייויד בואי ("צמא לאהבה" את השיר "1984", באישורו האישי), גרסת כיסוי לשירה של יהודית רביץ "עכשיו הכל בסדר" (שמבוצע עכשיו מנקודת מבט גברית) ודואט עם אבי בללי, סולן נקמת הטרקטור. "אנחנו הפכים", מספר קליאן על בללי, "הוא הרבה יותר בסי ממני, וזה נשמע כמו דואט של אבא ובן. אני חושב שבללי מוערך אולי כיוצר ופורץ דרך אבל פחות כזמר, בעיני הוא מדהים, וזו הסיבה שהזמנתי אותו לשיר איתי. החברות בינינו נוצרה במקור דרך אביב ברק שחבר אלי עוד בג'וני הכבאי ושימשכמתופף גם בנקמת הטרקטור, זה התחיל על הבמות ונמשך גם מחוץ אליהן"

קליאן שחורש את הארץ בשנה וחצי האחרונות, מופיע בימים אלה 7 פעמים בחודש. ביום שישי הקרוב יחבור לטריפל פיצ'ר עם רפי פרסקי ויובל גורביץ', במה שיהווה מפגש בין שלושה דורות של יוצרים. "מדובר בחיבור אסטרטגי ורעיוני. זהו איחוד קהלים, שייצור מרקם אחד גדול של אוהדי רוק. מצד שני, כמי שגדל על המוסיקה שלהם, תווצר המשכיות ואולי איזו מחווה. כל אחד מאיתנו יופיע 40 דקות ויבצע משירי אלבומיו, אני וגורביץ' מהאלבומים החדשים שלנו, נבצע גם שיר משותף כל השלושה, ונארח את שרון קרלן בשני שירים".
Continue reading

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

אגדות, יהדות ופוליטיקה

מירי בן ארי הולכת בגדול. לבצע עם קניה ווסט? וויקלף ז'אן? הצחקתם אותה. היום אין מה לדבר על פחות מסטיבי וונדר וקווינסי ג'ונס. סתם, לא הצחקתם, וברור שהיא נותן פול ריספקט למי שסלל את דרכה בעולם הפופ האמריקאי, ועדיין: הסטנדרטים שעליהם היא מדברת כיום הם הרבה מעבר לכוכבים עכשווים, מדובר באגדות-אמת. רק בחודשיים האחרונים היא הופיעה בשני קונצרטים ענקיים לצד שמות כאלה. ב-"Dream Concert" לזכרו של מרטין לות'ר קינג, היא הופיעה לצד סטיבי וונדר, ארת'ה פאנקלין וקרלוס סנטנה מחד, בקונצרט "Save The Music" של VH1 היא היתה אחת מארבעה אמנים ייצוגיים, לצד רוג'ר ווטרס, ג'ון מאייר ובון ג'ובי. מיותר לציין שדיאלוג מוסיקלי עם קווינסי ג'ונס היה מה שעיכב את אישורה להופיע בקונצרט השלום "One Voice" וזו הסיבה שהוא הגיע בנפרד משאר המוכרזים.

אז קונצרט השלום בסופו של דבר לא התקיים, אבל כדי לסדר את הלו"ז הבאמת-עמוס שלה, היא כבר סידרה מראש את זה, כך שההקלטות המשותפות עם אחיה בארץ יתקיימו במקביל. האח הוא אוהד בן-ארי, המפיק הצמוד שמלווה אותה לכל אורך דרכה, והצטרף לאחרונה לצוות בונא-מיוזיק. באולפנים שלהם הקליטה בשלושת השבועות האחרונים סקיצות לאלבומה השני.

"בשונה מהאלבום הקודם שלי, שכולו היה ווקאלי באירוחים של זמרים וראפרים שונים, הפעם אשאף לעשות אותו כמה שיותר אינסטרומנטלי", מספרת בן-ארי, "אני מאמינה במוסיקה אינסטורמנטלית, אני חושבת שהסטנדרט שכל שירי המצעדים הם ווקאלים הוא משהו שהתעשיה הרגילה אליו, זה קטע מומצא. אני רוצה להחזיר את הכח שיש למוסיקה בלי מילים, דבר כזה היה קיים בעידן הג'ז והמוסיקה הקלאסית. כיום מוסיקה אינסטרומנטלית היא נישתית מאוד, לדוגמה באלקטרוניקה, היא לא פופולרית למדי בעולם הפופ. לכך אני חותרת ומהבחינה הזו האלבום צפוי להיות ראשון מסוגו. יהיו כמובן כמה קטעים ווקאלים ובהם אארח אגדות, אחת מהם למעשה אני כבר מארחת – מרטין לות'ר קינג"

המדובר הוא בסינגל הראשון שיצא ממנו, "A Symphony Of Brotherhood", המסמפל את קינג, מה שמסביר את השתתפותה של בן ארי, ב-"Dream Concert", שליווה גם את הפרסומת אליו שקיבלה חשיפה גדולה כלל-אמריקאית. הסינגל הגיע אל המקום השני במצעד ה-R&B האמריקאי, והיה לקטע האינסטרומנטלי הראשון אי פעם להכנס לעשרת הגדולים בו. בימים אלה נמשכות ההכנות לקראת הסינגל השני, שלאחריו יגיע האלבום.

"אני לא ממהרת להוציא את האלבום", היא מבהירה, "התעשיה משתנה מאוד כיום, עד כדי כך שמונחים של לפני שנים-ספורות בלבד לא רלוונטיים להיום. עידן הטכנולוגיה הפך את כל היוצרות, והביא למצב שאלבומים פיזיים הם לא מה שקובעים את הפופולריות. מוצרים הופכים לחלק לא גדול מהקריירה של אמנים. אני מתכוונת לשלב בין הדרך הקונוונציונלית לקדם את הקריירה, לבין קמפיינים אחרים. את עיקר העבודה שלי אני עושה בקרוס-מרקטינג. אני עושה המון פרסומות, היה לי חוזה עם קוקה-קולה וריבוק, היה לי חוזה עם פפסי אחר כך, אני עושים טורים עם Kool Cigarette וכו', לא מזמן חזרתי משתי הופעות משותפת עם הרוטס ובאסטה ריימס"

ספרי קצת על המעמד שלך בתור הישראלית המצליחה בעולם המוסיקה, ועל הפעילות הייצוגית שלך.
"הקשר בין יהדות והקריירה הוא הדבר הכי חשוב אצלי. בכל הזדמנות שיש לי אני עוזרת למדינה, ניגנתי באירועים שהתרימו מיליונים. אני מנדבת לגופים את השם שלי כשהם עורכים ערבי התרמה. אני מאוד פופולרית בקרב הקהילה היהודית באמריקה, הם מאוד גאים בי וכשהם רואים את השם שלי הם בהחלט פותחים יותר את הכיס. כך גייסתי כספים בין השאר עבור האגודה למען החייל, הפדרציה היהודית ובתי חולים שונים ; אני מופיעה על שערים של מגזינים יהודים שונים כמעט בכל חודש. רק לאחרונה נבחרתי על ידי הג'ואיש אינטרנשיונל מגזין, כאחת מהנשים היהודיות המשפיעות ביותר. זה מאוד מרגש אותי, עצם המעמד והזכות שתהיה לי לפגוש דמויות כאלה בטקס שייערך בדצמבר ; בראשית השנה הבאה אשיק קמפיין גדול וראשון מסוגו מטעם 'גֶדֶנק' כדי לעורר בקרב הנוער האמריקאי את המודעות לשואה היהודית ; בהמשך השנה אופיע כנראה באולימפיאדה בסין. זה יהיה סמלי במיוחד עבורי, כאמנית ישראלית שמופיעה באותו מעמד בו רק לפני כמה עשורים נרצחו ספורטאים ישראלים. מכעיס אותי מאוד לראות איך שהעולם לא כיבד טרגדיה כזו. הופעה סמלית כזו תהיה התרומה הצנועה שלי והכבוד המינימלי לזכרם"

התגייסת לאחרונה לקמפיין הבחירות של הילרי קלינטון כאחת מבין אמנים זרים רבים, כולל U2. מה הסיבה?
"אני מתגייסת לקמפיין כאמריקאית שתומכת בקלינטון, שלדעתי היא המתאימה ביותר לשמש כנשיאה, בטח יותר מהנשיא המכהן, ג'ורג' בוש. אי אפשר לתאר עד כמה לאנשים נמאס ממנו, זה כבר הפך לקונצנזוס. פשוט שונאים אותו. הוא הכניס את אמריקה לצרות, הוא לא זכה ביושר בבחירות הקודמות, וגם כל הסקנדלים שקרו לו בקדנציה הנוכחית שלו לא הוסיפו לפופולריות שלו. ראוי לציין, גם ברק אובמה מדהים בעיני, אשמח מאוד לראות אותו כסגן נשיא"

ומה בקרוב מגזרת שיתופי הפעולה של בן ארי? בראשית השנה הבאה יופיע שיתוף פעולה שלה עם הזמר הטורקי הפופולרי טרקאן, במהדורה האמריקאית של אלבומו האחרון. בימים אלה היא עובדת כאמור על פרוייקטים משותפים עם קווינסי ג'ונס, ומתכננת לחבור גם למלכת הדיסקו דונה סאמר, למפיק הבריטי האופנתי מארק רונסון ולמריה קארי "שרוצה לעשות משהו ביחד".

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

רסיסים

יש גם מי שפסטיבל הפסנתר מהווה עבורו פרשת דרכים ; אברהם טל, אחד מתשעת הסולנים שיופיעו במופע המרכזי של הפסטיבל "9 שנים – 9 סולנים" מסמן את צאתו לקריירת סולו, ביום שאחרי פירוק הלהקה וטרם אלבומו הראשון בדרכו העצמאית. שני הסולנים האחרים של הלהקה כבר עשו את זה – גלעד ורואי ("אהבת הארץ") ועכשיו הגיע תורו של טל, הקול המוכר מאחורי "מי", "קול גלגל" ו-"משתוללים בכפר".

"ההופעה הקרובה מגיעה לי בתזמון מצוין, ומסמנת אצלי מעין מעבר", מספר טל, "אני יוצא לקריירת סולו, ולא עושה את זה בצורה גסה. הלהקה התפרקה, ובדרכי הראשונה כאמן סולו אני עדיין מבצע שיר שלה כחלק מתהליך. אני לא עושה את זה בחיתוך גס, אלא ברגישות ובעדינות שזה צריך לקרות".

מה יהיה תפקידך בהופעה הזאת?
"בהופעה יבצע כל סולן שיר של להקתו ושיר של להקה אחרת. אני בחרתי את השיר 'מי', שיר שכתבתי והלחנתי לפני שמונה שנים בערך. השיר של הלהקה האחרת שבחרתי הוא מאלבומם הראשון של היהודים 'הזמן שלך'. אני חושב שאפילו שהם להקה מאוד רעשנית, יש להם הרמוניות מדהימות וכתיבה מאוד מלודית, שזה בסך הכל מה שאני מייצג ואוהב. גם הסולם הדי-גבוה, שהותאם במקור לאורית שחף מתחברות אצלי בול. הרבה שירים של היהודים הם די קודרים אבל זה שיר ש'מחזק את האישה'. יש בו מסר חיובי, אני מבצע שירים שאני מתחבר למסר שלהם".

במה מתבטא הייחוד של ההופעה הזאת, לדעתך?
"להוציא סולנים מלהקות זה רעיון גאוני. כשאתה חלק מהרכב אתה מקובע במי שאתה והרבה פעמים מתקשה להראות בעצמך צדדים אחרים. קשה לך להשתנות, אתה שר ומתנהג כמו מי שאתה, לפעמים צריך סוג של התנתקות כדי להכיר את עצמך בסיטואציה אחרת. נוצרים מזה לרוב דברים חיוביים, אתה לומד להכיר את עצמך מזווית אחרת וזה מאוד מעשיר".

במה תהיה שונה קריירת הסולו שלך מזו שהיתה לך במסגרת הלהקה?
"סולו זה משהו אחר לגמרי. בלהקה היינו שישה אנשים שמכתיבים את הדרך ביחד, כשאני לבד יש יותר מקום לתת מהאני-מאמין שלי, ואת השמחה והזכות לממש אותו. מבחינה מוסיקלית האלבום דווקא צפוי להיות פחות או יותר באותו הקו המסורתי של שוטי הנבואה, יש את הצבעוניות שהיתה במוסיקה הזו, מהרגע שנפרדו דרכינו ראיתי כמה הצבע הזה קיים בתוכי –המוסיקה השמחה, המסר החיובי, אלה דברים שגם הושרשו בי וכנראה שכך אני גם במקור"

למה בעצם התפרקתם, הרי בסך הכל נותרתם בקשר חברי ואפילו משתפים פעולה?
"אחרי הרבה שנים ביחד, אנשים גדלים ולפעמים כל אחד צומח לכיוון אחר. תפיסות העולם מתפתחות, לפעמים לכיוונים שונים. זה קורה בהרבה להקות, אפשר להתווכח על תפיסות העולם ולנסות לשכנע ואפשר גם אחרת – לשחרר ולתת לכל אחד לקיים את תפיסת העולם שלו, זה פחות או יותר מה שנהיה. לא ברור עוד מה יהיה איתנו, לא מתוכננים בשלב זה איחודים חד-פעמיים ומופעי פרידה, אבל הקשר נמשך – גלעד ורואי אפילו עובדים עכשיו ביחד על הרכב חדש שנקרא בשם הזמני 'פשוטי העם'"

מה צפוי באלבום שלך, אותו הכיוון המוסיקלי של הלהקה?
"יש באלבום את הכל, במין תרכובת שהייתי קורא לה 'מוסיקה ישראלית חדשה' – שילוב של היפ-הופ, רוק, רגאיי, קלאסי, ג'ז. הכל נכנס למיקסר ויוצא משהו מאוד ישראלי. אני מרגיש הרבה שמחה. השמחה היתה בנו כשהתחלנו, וזה היה המנוע שלנו. גם כשחיפשתי עכשיו שיר לבצע בפסטיבל הפסנתר, חפרתי וחפרתי, וקלטתי ש-90% מהשירים הקיימים כאן הם דכאוניים, והטקסטים שלהם לפעמים מפחידים. פתאום אני מבין למה התחברו לשוטי הנבואה, הבאנו שמחה חדשה שהיתה אמנם פה קודם אבל אנחנו עשינו אותה בצורה המוסיקלית החדשה הזו.

מעבר להכנות לאלבום הסולו שלו צפוי טל ללוות בקולות רקע את שלמה גרוניך באלבום הפיוטים והתפילות שלו (בשיר המעובד על פי תפילת הדרך). בימים אלה עובדים כאמור רואי לוי וגלעד, על פרוייקט מוסיקלי משותף. עידן כרמלי מלווה את הרכב המוסיקה האלקטרונית מטבוחה בהופעות, ומשתתף ביחד עם אסי גבעתי וחברים מלהקת שבע והרכב ההופעות של מוש בן-ארי בהרכב בשם "העכברים".

אברהם טל ישתתף במופע "9 שנים – 9 סולנים" בפסטיבל הפסנתר, ביחד עם יהלי סובול, זאב נחמה, אבי בללי, מאור כהן, יובל מנדלסון, אלי לולאי, ברק גביזון ואלונה דניאל. יום שישי, 2.11, אולם סוזן דלל, מרכז סוזן דלל. 21:00.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

צ'ופר

אלבום רוק ראשון מזה עשור, ועוד במנה כפולה. וואו. היה אפשר להתייחס אל זה כמאורע לכל דבר, אם לא היה מתברר שמדובר בסך הכל באסופת שירים שיוצאת באופן ספונטני ללא סינון, אפילו לא כפיצוי. הדבר המפתיע הוא שאלון אולארצ'יק בכלל לא מנסה להסתיר את העובדה הזאת, ולא משנה כמה ננסה לחפור ולחקור. הוא לא מתנצל על הדרך השרירותית שבה הוא יוצר בשנים האחרונות אלבומים, הוא לא מנסה להסביר את ההליך המוסיקלי שהוא עבר כי במבחינתו הוא תמיד היה שם – בכל מקום, האמת שנדמה שלא משנה לו ממש אם גם האלבום החדש שלו, "רוק & רוך", נשמע באמת כמו קמח לא מנופה. גם הוא כנראה יודע שכך או כך הוא תמיד יחווה באותה צורה, שמתבטאת כאן ביתר שאת – יוצר רך נוגה ורומנטי שיודע להיות בועט, עוקצני ומקפיץ.

"הרעיון של להוציא אלבום כפול בא בכלל מחברת התקליטים, לא חשבתי בעצמי על האפשרות הזו, ואפילו הופתעתי ושמחתי מהפתיחות שלהם בעניין", הוא אומר, וכדי להדגיש את העניין הוא נוקט גם במספרים "לפני אלבום בדרך כלל יש קבוצה של עשרות רבות מאוד של שירים, 80 בערך, שהאמן בוחר מתוכם 14 בערך. במקרה שלי לא היו יותר מדי שירים, היו לי בערך 35 ואני מוציא למעשה את רובם". גם החלוקה הנושאית ביניהם היא יזומה, הוא מודה, "השירים לא נכתבו בתקופה אחת ולכן גם אין בהם אג'נדה גורפת. אספתי אותם במשך השנים, ואגרתי במגירה. כך שהאלבום לא תוכנן מראש להתחלק לרוק ורוך. זה נעשה באופן טבעי, אחרי שהשירים היו מוקלטים. הם נשמעו כמו שני סוגי מוסיקה"

כל הקלפים נמצאים עכשיו על השולחן וחושפים את אולארצ'יק כספונטני לחלוטין. "בסך הכל יש לי מזל שאני יכול לעשות בחיים דברים שאני באמת רוצה לעשות", הוא מסביר את הפאוזה כפי שהיא נראית, בה הוציא שני אלבומי ג'ז, הפיק מופעים, שיחק בטלוויזיה, כתב מוסיקה למחזות זמר והצגות, אבל רוק לא יצר, "לא הרגשתי צורך מיוחד להתרכז בלעשות רוק, מבחינתי זה היה יכול לחכות. לא היתה פה שום אמירה. אני גם לא יכול לומר שנעדרתי, כי בסך הכל אני עדיין מנגן את זה, ברוב ההופעות שאני עורך כיום" Continue reading

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

אושר

זה היה כבר רגע לפני שהתור של אבי עברי באמת מגיע. האושר היה בטוח, האהבה היתה גדולה, הוא כתב עליה עכשיו אלבום שלם שהולך להיות הפריצה הגדולה שלו. זה הטייק השני שלו, אחרי הקודם שפוספס בגדול והפעם הוא לא היה יכול לתת לזה לוותר. ופתאום יום אחד בהיר היא קמה והלכה. "שוב נפלתי", הוא נזכר. "זה היה בסוף שלב המיקסים, באתי לשמוליק דניאל, המפיק של האלבום, ושאלתי אותו 'איך אני אמור לשיר את זה?', 'למי אשיר את כל השירים?' זה קרס מתחתי ולא ידעתי איך לשמוע את השירים, היתה תקופה שלא רציתי בכלל לשיר אותם. הרגשתי שאין להם משמעות, למשך הרבה זמן. הרגע שבו הם חזרו לקבל בשבילי את המשמעות היה רק כשהקהל אמר שזה נגע בו"

הבעיה הידועה, הבן-אדם נכנס לסרטי אהבה מטורפים בחיים וכשאהבה נגמרת הוא מתמוטט לגמרי. "אני אמור לטפל בעצמי בעניין הזה, יש בי תכונות שאני מבין ש'זה מה יש' איתן, ואני לומד להשלים עם זה", הוא כמעט מתנצל. "זה מה שמרגיש לי מהלב, לכתוב שירים על אהבות שקורות ומתממשות בצורה הכי סופית שלהן, אני פשוט חי אהבה. אני רומנטיקן שברגע שמגיעה אהבה, אני אומר שזה לנצח. אבל היום, אחרי שהתפכחתי, אני מודע לזה שעידן האהבה לנצח נכחד, אין יותר כזה דבר לדעתי" Continue reading

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks