מנצחים ביחד

מושיק עפיה חוזר לשתף פעולה עם שלומי סרנגה בפעם השלישית כי הרכב מנצח לא מחליפים. שש שנים אחרי להיט העל "חלום מתוק", שהחל את הרומן ביניהם ונמשך אל חברות ותיקה, ושנתיים אחרי פרק ב', הריאליטי ושיר הנושא שלו "פעם בחיים", הם חוזרים בסינגל משותף שצפוי לשרת את שניהם באלבומים הבאים – עפיה לקראת אלבום מס' 12 שלו, סרנגה לקראת אלבום עברי ראשון, שניהם צפויים רק חצי שנה קדימה, באביב.

אלא שאם בפעמים הקודמות היה מדובר בלהיטים מיובאים שמקבלים תרגום עברי (או חצי כיסוי יווני, תלוי את מי שואלים), "גן העדן שבליבך" הוא שיר ישראלי מקורי. מאחוריו הפעם עומדים ב-100% יוצרים ישראלים: צ'ולי זכאי שכתב את החלק העברי, אתי אשקלוני את היווני, ושי ראובני, המעבד הצמוד של עפיה מימים ימימה שעושה גם כאן את העבודה פלוס לחן. "זה גם מה שמיוחד בשיר הזה", אומר עפיה, "מלבד העובדה שהוא גם שיתוף הפעולה הראשון בינינו שהוא קצבי, שמח, עשיר יותר – עם כנרים. הכל מגיע ממקום של חברות, אני ושלומי חברים טובים, מאז 'חלום מתוק' ובמשך השנים, והחברות שלנו עובדת גם במובן המקצועי"

עפיה עלה לאחרונה לכותרות בתור הקול המוביל את הטוענים לקיפוח הז'אנר הים-תיכוני בטקס פרסי עמ"י, וצוטט כמזלזל במועמדים שנבחרו בסופו של דבר לפרסי המוסיקה. על שלומי שבן אמר "הסטרטר של האוטו שלי נשמע יותר טוב", את עידן יניב תיאר "כבדיחה הכי גדולה". לא משהו שישרת את טענתו יותר מדי טוב. וכאן ראויה הבהרה: "אני חושב שקצת הקצנתי עם שלומי שבן. הקליפ שלו היה בסך הכל אחלה עד שהוא פרץ בסריה של קללות, זה משהו שאני לא יכול לפרגן לו. אמנם כל אחד חופשי לעשות מה שהוא בוחר, ובכל זאת"

אז בא ותנסה לנסח את המסר שלך בצורה יותר "תקינה".
"בגדול, מה שאני מנסה לומר הוא שאנחנו מדברים על טקס. מכיוון שיש הרבה סגנונות ולא מעט אמנים, אני חושב שזה לא הוגן שכל הסגנונות נמצאים שם חוץ מהמזרחית. אתה רוצה לומר עידן יניב? אני לא יכול להגדיר אותו כמזרחי. אני לא מדבר ברמת המועמדים, מפני שכאן ההחלטות הן של הועדה. אני מדבר על הערב עצמו. הכל יהיה שם חוץ מהמזרחית, אני חושב שזה לא פייר".

כלומר, ההבהרה שלך היא שמדובר רק על החלק האמנותי בטקס?
"כן. ברמת המועמדויות, ההחלטות כאן הן של הועדה וירון אילן באמת היה שם כדי לאזן. לא הייתי איתו בישיבה, אני לא יכול להתערב בשיקולים שלו ובכלל אני לא מנסה לתקן את העולם. אני רק אומר: עשיתי דרך לא קלה כדי להגיע לאן שהגעתי, אני חושב שהוכחתי את עצמי. אני ועוד הרבה זמרים שעשו כברת דרך לא קצרה. אני חושב שאנחנו ראויים להופיע. אני מדבר על להשתתף בערב, זה ערב מוסיקה – למה אין מזרחית? אני חושב שזה יכול לתרום לערב, זה חלק מהמוסיקה. אני לא אומר את זה בטון עצבני אפילו, ובטח שלא ממורמר. אני חושב שהטענה צודקת, ואם הייתי אני בונה את הערב הייתי דואג שתהיה גם מוסיקה מזרחית. אני חושב שהכל שם אחלה חוץ מפרט קטן ושולי – כשזה מגיע למזרחית, זה בעצם לא מגיע".

האם תגיע לטקס?
"עזוב אותך. בשבילי זו הפקה לצאת מהבית. אם אני לא מופיע כנראה שאצפה בטלוויזיה".

מהכתבה היה אפשר להבין כאילו שמוסיקה 24 לא מפרגן למוסיקה מזרחית. האמנם?!
"זו הבעיה כשדברים עוברים בטקסט. אני צופה הרבה בערוץ, ומאוד מרוצה ממה שיש שם. התארחתי ב'מנטה' לאחרונה, במקרה הייתי עד השבוע לכך ששידרו אותי פעמיים רצוף. הרבה טענות לערוץ אין לי אבל אני חושב שיש מקום גם לסנן. כלומר, בכל תחום יש קליפים ראויים יותר ופחות. מה שכן, אם נקח את טבלת השידורים, ראוי שיהיה יותר מזרחי".

ומה לגבי זה שלפעמים חומרים מזרחיים לא ראויים לשידור, לא עומדים בסטנדרטים?
"יש דברים שלא ראויים לשידור, מה שראוי לשידור צריך לשדר אותו ומה שלא, באמת לא. אני חושב שצריך להיות סטנדרט מסוים שכולם צריכים לעמוד בו. אולי צריך להביא את זה לידיעת האמנים, ולעורר אצלם את המודעות לזה, שאנשים יקחו לתשומת ליבם. חבל, הם משקיעים בזה המון כסף. על דבר כזה, של דברים שלא עומדים בסטנדרטים אין לי טענות. אני יודע שבתעשיה הזאת יש לא מעט חומרים שלא ראויים".

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

להתפייס

כשהמוזות שותקות התותחים רועמים, ובמקרה של אריאל זילבר המוזות אולי שתקו יותר מדי. ובהעדר מוזות הברירה היחידה היא לעורר סערה, כי אין דרך אחרת להתמודד עם הילד הסורר שאריאל זילבר הוא. האש עדיין לא כבתה מאז שערוריית ההתבטאות/לא התבטאות האחרונה שלו, אבל החזית נשארת חמה, האצבע עדיין על הקנה. אריאל זילבר יורה בצרורות ומשחרר קליפ חדש לשיר מתוך אוסף שיוציא בקרוב, כולו שירי מחאה ששחרר בשנתיים האחרונות. התקשורת נמצאת כבר בהיכון להתעלם או לחלופין לעשות בליץ קטן נוסף כדי לסתום את הגולל ולהוציא את זילבר לגמרי "מחוץ לחוק".

בשביל מה אתה צריך את זה, נשאלת מאליה השאלה, אחרי כל השערוריה האחרונה סביבך? בשביל מה להוסיף שמן למדורה שגם ככה הבעירה בעבורך זפת מסריחה? "הרבה אנשים שואלים אותי את השאלה הזאת", אומר אריאל זילבר בפתחון פה ראשון שניתן לו מאז התפוצצות האמירה שלו, "אני צריך את זה בשביל חיי. אם לא הייתי אומר את מה שאני אומר, לא היה לי בשביל מה לשיר ולכתוב. אם הייתי עושה חשבונות של מה כדאי לומר, הייתי נותר אילם. אם הייתי רוצה להיות פוליטיקלי קורקט הייתי צריך לסתום את הפה, לשיר בלי מילים. זו חלק מהמדינה שלי, ואם אני לא רוצה להיות אני אז מי אהיה?"

"פוליטיקלי קורקט" הוא גם שמו של האוסף ונושאו של אחד מהשירים ה"חדשים" (הכל עניין יחסי כמובן) שיכיל, כחלק מקבוצת שירים שהוציא זילבר בשנים האחרונות. מדובר על פרק זמן שהחל בטרום-ההתנתקות, דרך התקופה הסוערת שבמהלכה היה אחד מהאמנים הבודדים שהתגייסו למען הזדהות עם מפוני גוש-קטיף, ועד התקופה נוכחית, השלב בו כל חצי מילה שהוציא מפיו הפכה אותו לנציגו של הימין הקיצוני, על פי התקשורת.

"זה כבר מגיע למצב כזה שכשאני בא להופיע באירועי תרומה תמימים, ובסך הכל לעזור לאנשים מסכנים שמגיע להם, ללא שום קונטקסט, אנשים אומרים לי 'לא תודה, אני לא פוליטי', אבל מה זה קשור לפוליטיקה? אני לא פוליטי, אני מוחה. ואני לא מבדיל בין מחאה למחאה. לא נרתמתי למען גוש קטיף כי זה פוליטי, זה היה בעיני חברתי. זה שהפכו את כל הסיפור לפוליטי, זו כבר הבעיה שלהם. אני לא רואה עצמי פוליטי. אני לא שייך לשום מפלגה, לא תומך באף אחד. אם כבר תומך במישהו, אז אני בעד היהודים".

התבטאותו האחרונה של זילבר, שקראה למתן יחס אנושי בסיסי לאסירים פוליטיים, שמופלים לרעה יחסית לאסירים פליליים ובטחוניים, עברה את כל הגבולות, במיוחד בשל ההקשר והתזמון שהיא פורסמה. מדובר היה בתקופת יום השנה לזכרו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, סרטון תעמולה מטעם ארגון ימני קיצוני ערך את דבריו בצורה כזו שתתפרש כאילו שהוא קורא לשחרורו של יגאל עמיר. "לומר שהדברים שאמרתי שהוציאו מהקשרו זה נדוש", אומר זילבר בעניין הסערה שבאה בעקבות הסרטון, והדרישות להחרים אותו על רקע דעותיו, שנלוו אליה, "מה שיש כאן הוא עניין פוליטי, קרדום לחפור בו. מנסים להכניס לאנשים בראש שהימין רוצח בגלל הרצח ההוא, וכשמישהו אומר שזה לא נכון, התקשורת מתקוממת וזועקת 'לוקחים את הנשק שלנו'. אין כאן שום פגיעה ברגשות, זה הכל חרטא. מה שיש פה זו מלחמת אינטרסים. הרי ראינו מה שקרה בין אוהדי בית"ר ירושלים, כשמחנכים בני אדם לעשות מה שהם לא רוצים, זה מה שקורה"

ומה בעניין מה שאמרת?
"אני שלם עם עצמי. לא אבקש סליחה על מה שאמרתי, כי אמרתי דברים שרבים אומרים, ורבים מודים שאני צודק בהם. אבל מה, לא אומרים דברים כאלה בהקשר הזה, אז בהקשר מה אומר אותם? בהקשר פילוסופי? בתקשורת מרשים לעצמם להגיד עלי דברים שאם אני הייתי אומר אותם עליהם, הם היו מנפנפים בתביעות דיבה. אני חושב שיש פה בהחלט איפה ואיפה. הרי אף אחד גם לא הקשיב למה שאמרתי, בעיצומו של הרעש. עובדה שפרסמתי גילוי דעת ואף עיתון לא רצה להדפיס אותו. אלה אינטרסים של מישהו".

לאור הקריאות להחרים אותך, איך אנשים יקבלו את המוסיקה שלך עכשיו?
"אנשים לא רצו להחרים אותי, זו התקשורת. דרכתי להם על יבלת והם לא יכולים לסבול את זה. הבעיה היא שהתקשורת היא לא רוב העם, היא רוצה לחשוב שהיא הרוב אבל היא מיעוט שבמיעוט. היא אמנם משפיעה, ובאמת ביטלו לי הופעות אבל אני לא מחשיב אותה, אני רואה את המציאות בשטח. לתקשורת יש אינטרסים ומה שאמרתי פגע בהם. הטענה העיקרית שלהם היתה שאני זמר שמשתמש בפופולריות שלו, מנצל את המעמד שלו, כדי לקדם משהו זר כמו הדעות שלו. ואני שואל מה עם אביב גפן? ובעצם, מה עם שדרנים שעושים פרסומות? מי שבא לתת גבולות שיציב גם לעצמו – הפוסל במומו פוסל. יש לי כסאח עם התקשורת אבל מה אעשה? אני חושב שהדרך שם מכוונת, ואנשים צעירים נופלים ברשת הזו. אם אהיה חזק ישכחו את זה. סתם הכפישו את שמי, אין להם בסיס. להם יש מטרות פוליטיות".

ומה דעתך בכלל, על החרמת אנשים בגלל דעותיהם?
"זה די טבעי להחרים אמן כשמדובר באמת, כשיש משהו מקומם. אבל במקרה שלי לא עשיתי שום דבר מקומם. אמרתי דברים ברורים לגמרי. לא אמרתי שצריך לשחרר את יגאל עמיר, אבל בכל מקרה אף אחד לא התייחס למה שאמרתי. התייחסו רק לזה שאני עם זקן וכיפה, ושאני מכוער. אם הייתי אומר שהיהודים ילכו לכל הרוחות כי הם גנבים, הייתי מבין אם היו מחרימים אותי, כי הכפשתי אותם. אבל כאן לא הכפשתי אף אחד, זה היה מרושע. וזה התחיל עוד מוקדם הרבה יותר, בתקופת ההתנתקות אמרו לי שאני עוכר המדינה, אמרו שאני בעד אויבי המדינה. אין לי טענות לאף אחד, הרי לא הייתי אומר למישהו לשמוע אותי למרות שאני חושב שהוא חרא. והרי גם מוקי השמיץ את המתנחלים וביטלו לו הופעות בעקבות זאת. זה טבעי מאוד, גם אני הייתי מחרים מישהו אם היה מתבטא בצורה שמכעיסה אותי. אני יכול לומר בעצם, שגם אני שפטתי אדם על פי דעותיו. אחרי שכבר כיסיתי את ההמנון של נטורי קרתא הבנתי שטעיתי. לא ידעתי את משמעותו של השיר, ואחרי שנודע לי הפסקתי לבצע אותו. הבנתי שהם נגדי, נגד המדינה".

אז מה הלאה?
"שנתיים אחרי האלבום האחרון שלי אוציא עכשיו את האוסף, שירים מהתקופה האחרונה וכמה מהאלבום הקודם, את 'בריון השכונה' של בוב דילן ואת 'כריש' של נעמי שמר. במקביל כבר אני עובד על אלבום נוסף, והוא כבר לא יהיה באווירת מחאה. ובעצם מי יודע? אולי יתקבצו לי עוד שירים כאלה, כי בסך הכל תמיד יש על מה למחות, לא חסר נגד מי. למרות שבשלב זה נראה שמיציתי את עצמי בכיוון הזה".

אחרי שש שנים של הפסקה עד לפני שנתיים. פתאום נכנסת לטירוף יצירה?
"אני לא נח לרגע וקופא על שמרי. יש לי הרבה שירים, זה שאני לא מוציא אותם לא אומר שאני לא עובד. אני מנסה שירים בהופעות, מול אנשים. במידה שאני רואה אותם לא עומדים, אני זורק אותם. מדובר אולי על 80%".

איפה אתה נמצא היום מבחינה מוסיקלית?
"אני כל הזמן בקטע של להפתיע את עצמי. אין לי גבולות במוסיקה ואני מרבה להשתעשע עם עצמי ולתרגל את עצמי עם הפסנתר. אני משתדל לא לחזור על עצמי, וכשאני מרגיש שאני עושה את זה, ויוצר דברים שלא מפתיעים אותי אני משאיר את זה בצד. בכל יום אני קם בבוקר עם מנגינה, אני מזמזם אותה ומיד רץ להקליט. כשאני מחפש חומרים, אני חוזר למנגינות האלה ומחליט אם זה שווה, וכך מתגלגל".

בתור יוצר ותיק שנמצא 40 שנה בתחום, מה דעתך על המוסיקה כיום?
"לדעתי איבדנו את ההומור במוסיקה, אני חושב שזה לא קיים וחבל. הכל דרמטי ומכביד, כשאני שומע רדיו די כבד לי, אין דבר שאני יכול לשמוע, להנות ולומר שזה נחמד. אני יכול לומר ש'מה קשור' מצאו חן בעיני מהבחינה הזו, של ההומור. גם דני סנדרסון. יש עוד עניין, הכל נהפך לשבלוני, כולם נשמעים אותו הדבר וזה חבל מאוד. פעם הייתי שומע מוסיקה ונהנה, היום זה נהפך לסטנדרט, יש משהו גלובלי – כולם משתמשים באותם כלים, דגימות, פטנטים. הכל נהפך לקומפרסיה, אין דינמיקה בשירים".

ואתה, אם כך, ממשיך לעשות מוסיקה כזו, בהומור – כמו שאתה מתאר ואוהב?
"אני עושה מוסיקה שרק אני אוהב. כמובן שגם אני עושה את מה שקהל רוצה. אני על תקן בדרן, ותפקידי לבדר את הקהל. כשאני מדבר על הומור, אני לא מתכוון בהכרח על מוסיקה הומוריסטית, קח לדוגמה את 'בטי בם', הוא שיר עצוב אבל נעשה בהומור. הוא קליל, המילים שלו לא קלילות. המוסיקה שלי נשמעת פשוטה אבל אם תנסה לנגן אותה היא לא תשמע פשוטה, כי זו המטרה בעצם".

בשיר החדש שהוצאת, "כמו דג במים", אתה חוזר לפסנתר?
"לא כל כך. זו לא נגינת הפסנתר האופיינית שלי, אני נגן קצב ולא פסנתרן. את הפסנתר שיש בשיר הזה אני לא יכול לנגן בצורה הזו. ובאמת לא אני ניגנתי בו, גם לא כתבתי אותו. אני רק שר בו. שלחתי את הקלטות השירה שלי לקובי קלאר, שמקליט איתי בדרך כלל, והוא עשה את כל היתר. את השיר עצמו כתב בחור בשם אביתר ריפשטיין, ששלח לי כמה שירים לפני שבע שנים. השירים אז מצאו חן בעיני ואמרתי שאעשה משהו, ועבר בינתיים זמן. הוא נכנס בינתיים לאולפן, הקליט סקיצות ושלח לי אותן שוב, ושוב אהבתי. אפילו לא זכרתי את הפעם הקודמת, אבל הוא זכר, ואמר לי 'החזרת לי תשובה פעמיים, אולי תקליט את זה וזהו?'. החלטתי להכליל אותו באלבום כי אני רואה בו קשור לעניין, על פניו הוא לכאורה מאוד פסטורלי, דג שנמצא במים ולא יודע בדיוק מה שקורה מסביבו. אני מאמין שזה בסך הכל מה שקורה איתנו, כל הסיפור הקראווליות/יאכטהווילות האלה".

מתי יופיע האלבום?
"האלבום הנוכחי קצת מתעכב, בגלל שלא ברור המעמד שלי בחברת 'התקליט'. אחרי המקרה האחרון אפילו הם, שאני עובד איתם כבר 35 שנה, אמרו שהם לא רוצים לעבוד איתי. באלבום הקודם הם קיבלו בחזרה חצי סטוק, אחרי שבהליקון החליטו להפסיק להפיץ את הדיסק בטענה שהם לא רוצים להתעסק איתי כי אני נגד המדינה. יכול להיות שאפיץ את הדיסק הקרוב באינטרנט, במידה ולא אמצא מפיץ אחר. אני עוד צריך ללמוד את הדברים האלה, אבל כבר הציעו לי לעשות את זה"

ומה בעניין הופעות?
"אני הולך לפתוח מועדון, וכך אוכל להופיע איפה שארצה, איך שארצה, לא יבטלו לי הופעות ומי שרוצה יבוא לראות אותי. הביטולים הם לא עניין חדש, מאז שהתחלתי להשמיע את הקול שלי התחילו להחרים אותי, כך ששנים אני כבר חושב על זה".

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

חופשי ומאושר

אורי קליאן כבר היה במשחק הזה של החופש, כסולן להקה בשם זה, אבל רק עכשיו הוא יכול לומר לעצמו שהוא חופשי באמת. אחרי 15 שנה פלוס של פעילות להקתית הוא עושה את זה ואומר חלאס, הגיע הזמן לפנות לקריירת סולו. "הגורל כיוון אותי להבין שאני ולהקות זה לא דבר שהולך ביחד", הוא מסביר, כמי ששותף ללהקות קצרות מועד שהכל הלך בהן יפה (פלייליסט, הופעות וכו') חוץ מזה שהן היו קצרות מועד.

קליאן התחיל כגיטריסט בלהקת הרוקסן ג'וני הכבאי (סולן: שי נובלמן), המשיך כבסיסט ההרכב שהיה אחראי לאלבום הבכורה של להקת הפאנק "השפן הנכון" ב-1995, שותף ללהקת "רוך" הרוחנית בעידן טרום שבע ושוטי הנבואה, והנהיג כאמור את להקת "חופש" שהניבה את הלהיט "לילה ויום". אל תנסו לחפש תככים, לא היו כאלה וחברי הלהקות האלה בסך הכל תורמים את חלקם גם בקריירת הסולו של קליאן. הסיבה היחידה לפרישתו היא הצורך הזה של להיות לבד.

"החומרים שכתבתי עם הזמן הפכו אישיים יותר יותר, עד שלמצב שכבר לא היה צידוק לבצע אותם בפורמט להקתי", הוא מסביר, "יש משהו באנרגיה של להקה שלא תמיד מאפשר לך להיות עדין או להגיד דברים שרק אתה עומד מאחוריהם. כשאתה להקה יש לך יותר סטייל ופאן, בסולו אתה יכול ללכת לפינות נדחות בכתיבה, באישיות שלך. כשאתה במסגרת להקה ההחלטות מתקבלות על ידי כולם, בסולו אתה היחיד שצריך להסכים עם עצמך שנכון לך לשיר".

במשך הקריירה שלך עבר מקיצון לקיצון מוסיקלי, מצאת את עצמך עכשיו?
"חיפשתי את עצמי מוסיקלית והלכתי לאיפה שאפשר למצוא, השפן הנכון ורוך הם באמת הניגודים האלה. רציתי להיות מושפע מכמה שיותר דברים ורציתי לראות איפה זה מתלבש הכי טוב, אתה כותב טקסטים ולא תמיד יודע למה הם מתאימים. כאדם צעיר אתה צריך לטעום כמה שיותר. בסופו של דבר זה נשמע והרגיש הכי טוב בצורה הבסיסית והקלאסית ביותר של הרוק".

איפה האלבום הזה נמצא בהשוואה לדברים אחרים שעשית?
"האלבום הזה מהודק יותר, אחיד מבחינת סטייל, פחות מפוזר. הייתי אומר שזה האלבום הבוגר הראשון שאני עושה וממש עומד מאחוריו ב-100%. האמת שאני מקבל כאן אובר-קרדיט, היה משהו כיפי בחוויה של יציאה מלהקה, אמרתי לעצמי שאם עכשיו אני לבד אז בוא ואעשה את זה לגמרי עד הסוף – הלחנים, המילים, ההקלטה, הנגינה, המיקס – כמעט הכל עשיתי בעצמי, חופשי זה לגמרי לבד, כמו שאומרים, אפרופו חופש"

אלבום הסולו הראשון של קליאן כולל 13 שירים, בהם קטע המסמפל את דייויד בואי ("צמא לאהבה" את השיר "1984", באישורו האישי), גרסת כיסוי לשירה של יהודית רביץ "עכשיו הכל בסדר" (שמבוצע עכשיו מנקודת מבט גברית) ודואט עם אבי בללי, סולן נקמת הטרקטור. "אנחנו הפכים", מספר קליאן על בללי, "הוא הרבה יותר בסי ממני, וזה נשמע כמו דואט של אבא ובן. אני חושב שבללי מוערך אולי כיוצר ופורץ דרך אבל פחות כזמר, בעיני הוא מדהים, וזו הסיבה שהזמנתי אותו לשיר איתי. החברות בינינו נוצרה במקור דרך אביב ברק שחבר אלי עוד בג'וני הכבאי ושימשכמתופף גם בנקמת הטרקטור, זה התחיל על הבמות ונמשך גם מחוץ אליהן"

קליאן שחורש את הארץ בשנה וחצי האחרונות, מופיע בימים אלה 7 פעמים בחודש. ביום שישי הקרוב יחבור לטריפל פיצ'ר עם רפי פרסקי ויובל גורביץ', במה שיהווה מפגש בין שלושה דורות של יוצרים. "מדובר בחיבור אסטרטגי ורעיוני. זהו איחוד קהלים, שייצור מרקם אחד גדול של אוהדי רוק. מצד שני, כמי שגדל על המוסיקה שלהם, תווצר המשכיות ואולי איזו מחווה. כל אחד מאיתנו יופיע 40 דקות ויבצע משירי אלבומיו, אני וגורביץ' מהאלבומים החדשים שלנו, נבצע גם שיר משותף כל השלושה, ונארח את שרון קרלן בשני שירים".
Continue reading

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

אגדות, יהדות ופוליטיקה

מירי בן ארי הולכת בגדול. לבצע עם קניה ווסט? וויקלף ז'אן? הצחקתם אותה. היום אין מה לדבר על פחות מסטיבי וונדר וקווינסי ג'ונס. סתם, לא הצחקתם, וברור שהיא נותן פול ריספקט למי שסלל את דרכה בעולם הפופ האמריקאי, ועדיין: הסטנדרטים שעליהם היא מדברת כיום הם הרבה מעבר לכוכבים עכשווים, מדובר באגדות-אמת. רק בחודשיים האחרונים היא הופיעה בשני קונצרטים ענקיים לצד שמות כאלה. ב-"Dream Concert" לזכרו של מרטין לות'ר קינג, היא הופיעה לצד סטיבי וונדר, ארת'ה פאנקלין וקרלוס סנטנה מחד, בקונצרט "Save The Music" של VH1 היא היתה אחת מארבעה אמנים ייצוגיים, לצד רוג'ר ווטרס, ג'ון מאייר ובון ג'ובי. מיותר לציין שדיאלוג מוסיקלי עם קווינסי ג'ונס היה מה שעיכב את אישורה להופיע בקונצרט השלום "One Voice" וזו הסיבה שהוא הגיע בנפרד משאר המוכרזים.

אז קונצרט השלום בסופו של דבר לא התקיים, אבל כדי לסדר את הלו"ז הבאמת-עמוס שלה, היא כבר סידרה מראש את זה, כך שההקלטות המשותפות עם אחיה בארץ יתקיימו במקביל. האח הוא אוהד בן-ארי, המפיק הצמוד שמלווה אותה לכל אורך דרכה, והצטרף לאחרונה לצוות בונא-מיוזיק. באולפנים שלהם הקליטה בשלושת השבועות האחרונים סקיצות לאלבומה השני.

"בשונה מהאלבום הקודם שלי, שכולו היה ווקאלי באירוחים של זמרים וראפרים שונים, הפעם אשאף לעשות אותו כמה שיותר אינסטרומנטלי", מספרת בן-ארי, "אני מאמינה במוסיקה אינסטורמנטלית, אני חושבת שהסטנדרט שכל שירי המצעדים הם ווקאלים הוא משהו שהתעשיה הרגילה אליו, זה קטע מומצא. אני רוצה להחזיר את הכח שיש למוסיקה בלי מילים, דבר כזה היה קיים בעידן הג'ז והמוסיקה הקלאסית. כיום מוסיקה אינסטרומנטלית היא נישתית מאוד, לדוגמה באלקטרוניקה, היא לא פופולרית למדי בעולם הפופ. לכך אני חותרת ומהבחינה הזו האלבום צפוי להיות ראשון מסוגו. יהיו כמובן כמה קטעים ווקאלים ובהם אארח אגדות, אחת מהם למעשה אני כבר מארחת – מרטין לות'ר קינג"

המדובר הוא בסינגל הראשון שיצא ממנו, "A Symphony Of Brotherhood", המסמפל את קינג, מה שמסביר את השתתפותה של בן ארי, ב-"Dream Concert", שליווה גם את הפרסומת אליו שקיבלה חשיפה גדולה כלל-אמריקאית. הסינגל הגיע אל המקום השני במצעד ה-R&B האמריקאי, והיה לקטע האינסטרומנטלי הראשון אי פעם להכנס לעשרת הגדולים בו. בימים אלה נמשכות ההכנות לקראת הסינגל השני, שלאחריו יגיע האלבום.

"אני לא ממהרת להוציא את האלבום", היא מבהירה, "התעשיה משתנה מאוד כיום, עד כדי כך שמונחים של לפני שנים-ספורות בלבד לא רלוונטיים להיום. עידן הטכנולוגיה הפך את כל היוצרות, והביא למצב שאלבומים פיזיים הם לא מה שקובעים את הפופולריות. מוצרים הופכים לחלק לא גדול מהקריירה של אמנים. אני מתכוונת לשלב בין הדרך הקונוונציונלית לקדם את הקריירה, לבין קמפיינים אחרים. את עיקר העבודה שלי אני עושה בקרוס-מרקטינג. אני עושה המון פרסומות, היה לי חוזה עם קוקה-קולה וריבוק, היה לי חוזה עם פפסי אחר כך, אני עושים טורים עם Kool Cigarette וכו', לא מזמן חזרתי משתי הופעות משותפת עם הרוטס ובאסטה ריימס"

ספרי קצת על המעמד שלך בתור הישראלית המצליחה בעולם המוסיקה, ועל הפעילות הייצוגית שלך.
"הקשר בין יהדות והקריירה הוא הדבר הכי חשוב אצלי. בכל הזדמנות שיש לי אני עוזרת למדינה, ניגנתי באירועים שהתרימו מיליונים. אני מנדבת לגופים את השם שלי כשהם עורכים ערבי התרמה. אני מאוד פופולרית בקרב הקהילה היהודית באמריקה, הם מאוד גאים בי וכשהם רואים את השם שלי הם בהחלט פותחים יותר את הכיס. כך גייסתי כספים בין השאר עבור האגודה למען החייל, הפדרציה היהודית ובתי חולים שונים ; אני מופיעה על שערים של מגזינים יהודים שונים כמעט בכל חודש. רק לאחרונה נבחרתי על ידי הג'ואיש אינטרנשיונל מגזין, כאחת מהנשים היהודיות המשפיעות ביותר. זה מאוד מרגש אותי, עצם המעמד והזכות שתהיה לי לפגוש דמויות כאלה בטקס שייערך בדצמבר ; בראשית השנה הבאה אשיק קמפיין גדול וראשון מסוגו מטעם 'גֶדֶנק' כדי לעורר בקרב הנוער האמריקאי את המודעות לשואה היהודית ; בהמשך השנה אופיע כנראה באולימפיאדה בסין. זה יהיה סמלי במיוחד עבורי, כאמנית ישראלית שמופיעה באותו מעמד בו רק לפני כמה עשורים נרצחו ספורטאים ישראלים. מכעיס אותי מאוד לראות איך שהעולם לא כיבד טרגדיה כזו. הופעה סמלית כזו תהיה התרומה הצנועה שלי והכבוד המינימלי לזכרם"

התגייסת לאחרונה לקמפיין הבחירות של הילרי קלינטון כאחת מבין אמנים זרים רבים, כולל U2. מה הסיבה?
"אני מתגייסת לקמפיין כאמריקאית שתומכת בקלינטון, שלדעתי היא המתאימה ביותר לשמש כנשיאה, בטח יותר מהנשיא המכהן, ג'ורג' בוש. אי אפשר לתאר עד כמה לאנשים נמאס ממנו, זה כבר הפך לקונצנזוס. פשוט שונאים אותו. הוא הכניס את אמריקה לצרות, הוא לא זכה ביושר בבחירות הקודמות, וגם כל הסקנדלים שקרו לו בקדנציה הנוכחית שלו לא הוסיפו לפופולריות שלו. ראוי לציין, גם ברק אובמה מדהים בעיני, אשמח מאוד לראות אותו כסגן נשיא"

ומה בקרוב מגזרת שיתופי הפעולה של בן ארי? בראשית השנה הבאה יופיע שיתוף פעולה שלה עם הזמר הטורקי הפופולרי טרקאן, במהדורה האמריקאית של אלבומו האחרון. בימים אלה היא עובדת כאמור על פרוייקטים משותפים עם קווינסי ג'ונס, ומתכננת לחבור גם למלכת הדיסקו דונה סאמר, למפיק הבריטי האופנתי מארק רונסון ולמריה קארי "שרוצה לעשות משהו ביחד".

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

רסיסים

יש גם מי שפסטיבל הפסנתר מהווה עבורו פרשת דרכים ; אברהם טל, אחד מתשעת הסולנים שיופיעו במופע המרכזי של הפסטיבל "9 שנים – 9 סולנים" מסמן את צאתו לקריירת סולו, ביום שאחרי פירוק הלהקה וטרם אלבומו הראשון בדרכו העצמאית. שני הסולנים האחרים של הלהקה כבר עשו את זה – גלעד ורואי ("אהבת הארץ") ועכשיו הגיע תורו של טל, הקול המוכר מאחורי "מי", "קול גלגל" ו-"משתוללים בכפר".

"ההופעה הקרובה מגיעה לי בתזמון מצוין, ומסמנת אצלי מעין מעבר", מספר טל, "אני יוצא לקריירת סולו, ולא עושה את זה בצורה גסה. הלהקה התפרקה, ובדרכי הראשונה כאמן סולו אני עדיין מבצע שיר שלה כחלק מתהליך. אני לא עושה את זה בחיתוך גס, אלא ברגישות ובעדינות שזה צריך לקרות".

מה יהיה תפקידך בהופעה הזאת?
"בהופעה יבצע כל סולן שיר של להקתו ושיר של להקה אחרת. אני בחרתי את השיר 'מי', שיר שכתבתי והלחנתי לפני שמונה שנים בערך. השיר של הלהקה האחרת שבחרתי הוא מאלבומם הראשון של היהודים 'הזמן שלך'. אני חושב שאפילו שהם להקה מאוד רעשנית, יש להם הרמוניות מדהימות וכתיבה מאוד מלודית, שזה בסך הכל מה שאני מייצג ואוהב. גם הסולם הדי-גבוה, שהותאם במקור לאורית שחף מתחברות אצלי בול. הרבה שירים של היהודים הם די קודרים אבל זה שיר ש'מחזק את האישה'. יש בו מסר חיובי, אני מבצע שירים שאני מתחבר למסר שלהם".

במה מתבטא הייחוד של ההופעה הזאת, לדעתך?
"להוציא סולנים מלהקות זה רעיון גאוני. כשאתה חלק מהרכב אתה מקובע במי שאתה והרבה פעמים מתקשה להראות בעצמך צדדים אחרים. קשה לך להשתנות, אתה שר ומתנהג כמו מי שאתה, לפעמים צריך סוג של התנתקות כדי להכיר את עצמך בסיטואציה אחרת. נוצרים מזה לרוב דברים חיוביים, אתה לומד להכיר את עצמך מזווית אחרת וזה מאוד מעשיר".

במה תהיה שונה קריירת הסולו שלך מזו שהיתה לך במסגרת הלהקה?
"סולו זה משהו אחר לגמרי. בלהקה היינו שישה אנשים שמכתיבים את הדרך ביחד, כשאני לבד יש יותר מקום לתת מהאני-מאמין שלי, ואת השמחה והזכות לממש אותו. מבחינה מוסיקלית האלבום דווקא צפוי להיות פחות או יותר באותו הקו המסורתי של שוטי הנבואה, יש את הצבעוניות שהיתה במוסיקה הזו, מהרגע שנפרדו דרכינו ראיתי כמה הצבע הזה קיים בתוכי –המוסיקה השמחה, המסר החיובי, אלה דברים שגם הושרשו בי וכנראה שכך אני גם במקור"

למה בעצם התפרקתם, הרי בסך הכל נותרתם בקשר חברי ואפילו משתפים פעולה?
"אחרי הרבה שנים ביחד, אנשים גדלים ולפעמים כל אחד צומח לכיוון אחר. תפיסות העולם מתפתחות, לפעמים לכיוונים שונים. זה קורה בהרבה להקות, אפשר להתווכח על תפיסות העולם ולנסות לשכנע ואפשר גם אחרת – לשחרר ולתת לכל אחד לקיים את תפיסת העולם שלו, זה פחות או יותר מה שנהיה. לא ברור עוד מה יהיה איתנו, לא מתוכננים בשלב זה איחודים חד-פעמיים ומופעי פרידה, אבל הקשר נמשך – גלעד ורואי אפילו עובדים עכשיו ביחד על הרכב חדש שנקרא בשם הזמני 'פשוטי העם'"

מה צפוי באלבום שלך, אותו הכיוון המוסיקלי של הלהקה?
"יש באלבום את הכל, במין תרכובת שהייתי קורא לה 'מוסיקה ישראלית חדשה' – שילוב של היפ-הופ, רוק, רגאיי, קלאסי, ג'ז. הכל נכנס למיקסר ויוצא משהו מאוד ישראלי. אני מרגיש הרבה שמחה. השמחה היתה בנו כשהתחלנו, וזה היה המנוע שלנו. גם כשחיפשתי עכשיו שיר לבצע בפסטיבל הפסנתר, חפרתי וחפרתי, וקלטתי ש-90% מהשירים הקיימים כאן הם דכאוניים, והטקסטים שלהם לפעמים מפחידים. פתאום אני מבין למה התחברו לשוטי הנבואה, הבאנו שמחה חדשה שהיתה אמנם פה קודם אבל אנחנו עשינו אותה בצורה המוסיקלית החדשה הזו.

מעבר להכנות לאלבום הסולו שלו צפוי טל ללוות בקולות רקע את שלמה גרוניך באלבום הפיוטים והתפילות שלו (בשיר המעובד על פי תפילת הדרך). בימים אלה עובדים כאמור רואי לוי וגלעד, על פרוייקט מוסיקלי משותף. עידן כרמלי מלווה את הרכב המוסיקה האלקטרונית מטבוחה בהופעות, ומשתתף ביחד עם אסי גבעתי וחברים מלהקת שבע והרכב ההופעות של מוש בן-ארי בהרכב בשם "העכברים".

אברהם טל ישתתף במופע "9 שנים – 9 סולנים" בפסטיבל הפסנתר, ביחד עם יהלי סובול, זאב נחמה, אבי בללי, מאור כהן, יובל מנדלסון, אלי לולאי, ברק גביזון ואלונה דניאל. יום שישי, 2.11, אולם סוזן דלל, מרכז סוזן דלל. 21:00.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks