מיזוגניה

הפמיניסטיות משביתות שמחות? לא את השמחה הזאת לפחות. אייקון בהאנגר 11 הערב, ואם נתעלם לרגע מהמסרים שלו, הולך להיות לנו חג. כמו לפני שנה, כשבלק אייד פיז היו כאן. שועה עולם מצליח בזמן אמת, כאן אצלנו. ;שבועיים שלמים היו להן, לבנות המחנה הלוחם למען זכויות הנשים בארץ – שלי יחימוביץ, זהבה גלאון וחברותיהן. ועוד שבועיים שקטים, לא של קרבות הישרדות, לא של בחירות פנימיות ומאבקים פוליטיים אחרים ולא של דו"חות של מבקר המדינה המצביעים על מחדלי בטחון קריטיים. גם א' של קצב נרדמה בשבועות האחרונים ופינתה להן קצת זמן בשביל להתעדכן על החדשות, שנודעו בעצם כבר אחרי שעסקת הטיעון נחתמה.

אז מה בכל זאת גזל מהן את שניות החרדה שהיו אמורות להקדיש כדי לחוס על רוחם של בני העשרה המקומיים? ממש לא ברור, אבל יש את מי מאיתנו שדי נושם לרווחה, כבר אבוד להן. בעוד כמה שעות אייקון פה, והן לא יספיקו לעורר סערה ציבורית ולנסות למנוע את בואו של אחד מזמרי-העל הסקסיסטיים ביותר שיש כיום.

כשמדובר היה באמני דאנסהול הומופוביים, פעילי זכויות האדם מיהרו להשמיע את קולם, היינו הך כשמדובר היה בלהקות ניאו-פולק שמשתמשות בדימויים השאובים מהלקסיקון הנאצי. אבל סקסיזם מפורש שאפשר ללכת איתו הלאה ולקרוא לו פשוט בשמו, שנאת-נשים, או שהוא לא מספיק בוטה בכדי לגרום להם לפתוח את הפה, או שזה הפך לדבר שבשגרה, כך שאין כבר טעם למחות כלפיו. אלה הן הסיבות היחידות שאפשר לתרץ איתן את השתיקה הזו, בהנחה שעצם קיומו של המופע לא נעלם מהם.

בתור מי שמחזיק בהרמון של נשים ועוד מתגאה בזה (יענו: פוליגמיה), אייקון לא מהסס להפגין בהליכותיו ובמילותיו אורח חיים של אפנדי ומרבה לנפנף ב"מגיע לי" בהקשרים מיניים. החל משמות שירים כמו "Smack That" ("על הרצפה, עד שיכאב") ו-"I Wanna Love You" (כלומר "I Wanna Fuck You", כפי שנקרא בגרסה לא-מצונזרת), וכלה בשערוריות שונות ומשונות שהאחרונה מביניהן היתה לפני כחודשיים, אז דימה יחסי מין על הבמה. ולא משנה שהאובייקט היה בחורה בת 15, כך שמדובר היה גם במעשה מגונה בקטינה, עצם העובדה שמדובר במעשה מגונה לעיני המצלמות היא הטריגר שאמור היה להצית את הארגונים האלה. רק כהערה אפשר לציין את המקבילים האוסטרליים לדוגמה, שכבר הביעו את דעתם מיד עם הכריזו של אייקון על הופעה במלבורן, בתחילת החודש.

מהרגע שהוטחה בו ביקורת ציבורית והספונסר של המופע שלו הסיר ממנו את החסות, אייקון באמת נרגע מעט והחל להיות זהיר בלשונו. הוא אפילו הוסיף והקליט שיר התנצלות שבו במקום להאשים, ויש לו על מה להאשים אם רוצים לרדת לרגע מהעץ ולנסות להביט במציאות מעיניו שלו, הוא בוחר לקחת את האחריות ואת האשמה עליו (כך גם השיר נקרא, "מצטער, אני אשם"). אם אתם מקבלים את ההתנצלות, ואם אתם מתעלמים לרגע מהמסרים שלו ומתחשבים בעובדה שהוא עוד שם ענק ועכשווי שמשום מה אנחנו זוכים להגעתו בשיא הצלחתו (כולל כניסת-שיא למצעד האמריקאי ביום חמישי החולף) – אתם הולכים לחוות הערב ללא ספק את אחד מהשיאים המוסיקליים של השנים האחרונות. הריעו.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

היא מגיעה

"רק לא המילה הזאת, אלוהים", מתחננת ירדנה ארזי למשמע המילה קאמבק. אז בואו לא נקרא לזה קאמבק, נקראה לזה הוקרה, שבחברת התקליטים פונוקול עושים למי שהם מגדירים כדיווה הגדולה ביותר של האייטיז. דור דקל, חצי הצמד חובבי ציון ומפיק עולה בפני עצמו, הוא מי שעומד כעת מאחורי רמיקס 2007 לאחד משיריה הגדולים של ארזי, "עוד נגיע". אולי הוא יהיה מה שיחזיר אותה אל התודעה הצעירה, לאחר שנשכחה מעט ממנה, קצת יותר מ-20 שנה אחרי שהוכתרה ארבע פעמים רצופות לתואר זמרת השנה בגל"צ.

"המעניין הוא שבדיוק חשבנו, בעלי ואני, על השיר הזה", מספרת ארזי. "זה היה בתקופת מצעד הגאווה, אותו המצעד הירושלמי בו 'סגרו' את הגייז בסופו של דבר באצטדיון לאחר המחאות. צפינו בחדשות ופתאום ראיתי את כל האצטדיון רוקד למשמע השיר בגרסה המקורית שלו מ-1985. זה היה מלבב, באותו רגע הבנתי שהשיר הזה רלוונטי להיום אף על פי שעברו 21 שנים". במין מקריות הגיעה בדיוק אז פניה מחברת פונוקול, שביקשה לעשות לזמרת כבוד כאייקון אייטיז באחד משיריה, "וכך יצא שכולנו היינו שלמים עם הרעיון, ועם זהות השיר המחודש".

למה דווקא עכשיו? סיבות רבות יש כנראה לדבר, ורובם עוסקות בדבר אחד: מומנטום, וניצולו המירבי. השיר נבחר כאמור בשנה שעברה לשמש כהמנון הגייז במצעד הגאווה, ולא רק בגלל האלמנטים הקאמפיים שיש בו, אלא בעיקר בשל מילות השיר, "מי שלא ראה גאווה בחייו". אבל סיבה קטנה אחרת ולא זניחה היא רכיבה על גל העיבודים המחודשים לאובייקטים של קאלט מהעבר. " Thunder in My Heart" הוא הדוגמא המובהקת לשיר כזה, שלקח קלאסיקה נשכחת של הזמר הבריטי ליאו סאייר, נתן לו טאץ' עדכני ומעיז, והפך אותו ללהיט מקום ראשון.

דור דקל, שכבר ניצל מומנטום אחד בקריירת ההפקה הקצרה שלו, עיבוד בשפה זרה ללהיט השבדי הנונסנסי "Boten Anna", לא פוסל אפשרות של רכיבה על גל נוסף, אבל הקטע כאן הוא לא הרכיבה על הגל אלא ההוקרה לאייקון שירדנה ארזי היא. "היא ענקית, רק כשנפגשתי איתה נפל לי האסימון והבנתי פתאום מה זו דיווה", הוא אומר, "יש לה נוכחות, אתה קולט אותה ישר. והיה לי כבוד גדול לעבוד איתה, עם מישהי שקודם הכרתי רק דרך עטיפות התקליטים", הוא אומר. הרעיון, הוא אומר, היה לעדכן את הקטע, "אמנם עם טאץ' של פעם, אבל שיישמע עדיין פרֶש", וזה נדבק עליה בדיוק. "חלק ממה שהופך אותה לגדולה כל כך, זו רב-הפרצופיות שלה, גם מבחינה מוסיקלית וגם מבחינת מראה", הוא אומר.

ארזי עצמה, מסתדרת על הכסא יפה-יפה כשהיא נוכחת בעובדה שהיא, הזמרת הכל-ישראלית האולטימטיבית, הופכת לאובייקט קאלט. "אני לא יכולה להתווכח עם מה שהפכתי אליו, לא יכולה להתווכח עם אגדות", היא אומרת. "אם מה שזוכרים ממני זו שמלה מתנפנפת ונצנצים אז זה מה יש. אני לוקחת אחריות על התוצאה. אני לא מנסה אפילו להתכחש לזה, אני זורמת".

ארזי גם לא מתרגשת כל כך עם הזיהוי העכשווי שלה כאייקון גייז, מבחינתה הוא התחיל הרבה יותר מוקדם. "תמיד הייתי שם", היא נזכרת, "עוד בשנות השמונים היו עושים עלי דראג. זה לא משהו שאני פתאום מגלה או נופלת מתדהמה, האימוץ שלהם לשיר הזה היה טבעי". האם זה אישיו? ממש לא, "זה סוג של כבוד אפילו, זה זורם, זה טבעי וזה לא מאולץ", היא אומרת, "גייז לא היו אף פעם זה אף פעם עניין מבחינתי, אני באה מבית ליברלי. גם המקום שהם תפסו בפופ הישראלי די מסבר את עיני, כשדנה אינטרנשיונל נבחרה לייצג את ישראל באירוויזיון מאוד התלהבתי, זה היה מדהים מבחינתי, אפילו גאוני".

ארזי היתה זמרת השנה למשך ארבע שנים בימי השיא שלה, כולל בתקופת השיר הזה. התחנה היתה גל"צ, מה שדי מפתיע ואפילו מאכזב, שלא לומר עושה עוול איתה, שדווקא בממשיכת דרכה וקובעת הטון הנוכחי, גלגל"צ, נוכחותה של ארזי נעדרת. השיר הזה הוא אולי ההזדמנות שלה להשתלט על המיינסטרים הישראלי מחדש, אבל את ארזי עצמה זה לא כל כך מעניין, אם להודות על האמת. "הגעתי עד הלום גם בלי הפרגון הזה, אני נושמת וחיה גם בלעדיו", היא אומרת. "להגיד שזה לא מזיז לי? בטח שהייתי רוצה להיות נאהבת על ידי כולם. אבל אני לא נלחמת בהם בכדי להיות שם, אני פשוט פסיבית. אין לי עילה להגיד שאני מקופחת". ארזי ממשיכה להופיע ברצף כבר מ-2003, את המופע המשותף שלה עם משפחת אלייב היא מריצה מאז, בהפקה של צדי צרפתי. במסגרת המופע הזה היא הוציאה את שירה "הביתה" מחדש, עם בית נוסף שכתב אהוד מנור. הקריירה המוסיקלית שלה ממשיכה להתנהל על מי מנוחות, היא מדווחת, וגם כמה פרוייקטים נוספים על הדרך. אם הרמיקס יתפוס היא גם לא פוסלת להמשיך את הקו שננקט כעת, "אם ארוויח מזה יהיה נפלא", היא אומרת, "אני בוחנת את כל הכיוונים, ומי יודע, עם האוכל בא התאבון".

ניתן לציין שבמקביל להשקת הסינגל מתכנן דור דקל את המשך דרכו כחבר ההרכב חובבי ציון. בשבוע הבא יוציא עם שותפו נוי אלוש את הסינגל השני של ההרכב, "קואורדינציה", שצפוי להשמע כמשהו "בין סאמר ג'ם לבוב סינקלר לפאקיטו", אבל הפרוייקט הבא יהיה מובדל לחלוטין מהרמיקס המדובר אותו תוכלו לשמוע ממש להלן:

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

ארנבית

לקראת אלבום בכורה ואחרי סיבוב הופעות בצרפת שכלל חימום של לילי אלן, תופיע אונילי ביום שישי הקרוב בלבונטין 7. אתם בטח שואלים את עצמכם מי, ואיך היא הגיעה למעמד כזה, ולמה זה אמור בכלל לשנות לכם. ובכן, ניצרו את הרגע הזה, אתם הולכים כעת להכיר את הדבר הבא: אונילי היא ישראלית לשעבר שחיה בצרפת מאז גיל 6. לאחר 21 שנה היא חזרה לאחרונה ארצה, הפעם בתור עולה. היא גדלה על הצרפתית, אבל שרה דווקא באנגלית ובכלל, העברית שגורה בפיה ללא שמץ של מבטא. הסיבה לכך טמונה בעיקר בעובדה שהיא הסתובבה במשך אותה התקופה בחברה ישראלית, היא גם למדה בבית ספר ישראלי שבו לימדו בעברית, אותו בית הספר שבו למדה בין השאר קרן-אן, וגם יונתן לוי מאיזבו.

יונתן לוי הוא גם הלינק הראשון שלה בארץ, שהוביל בסופו של דבר לשיתופי פעולה מגוונים עם מיטב השמות: פולאר פייר, ויולט ויז'ן, המSיח, סגול 59 וסוליקו. היא עשתה רמיקס פופולרי לשיתוף הפעולה במפגשיר בין שוטי הנבואה ואותה איזבו, להקה שהופיעה איתה גם לאחרונה בפריז, ומאוחר יותר באותו פסטיבל שהופיעה לבדה ברֶן. את המשותף לכל השמות האלה אתם בטח מזהים: גרוב, והרבה.

זה מעניין כי אונילי התחילה דווקא כסולנית של להקת רוק מלודי, "Story About A Clown". "רק ב-2002, כשקניתי מחשב בעצמי והתחלתי לעבוד על מוסיקה לבדי גיליתי את ההיפ-הופ ואת זה שאני כל כך אוהבת בס", היא אומרת. ב-2001 היא שרה קולות רקע בלהיט ההאוס "Starlight" של הסופרמן לאברס, שמכר מסביב לעולם יותר משלושה מיליון עותקים. "לא שומעים אותי שם ממש, כך שהחלק שלי שם זניח, אבל בדיעבד זה מה שהתחיל לי בעצם את הקריירה", היא מספרת. "קיבלתי בתמורה סאמפלר שעליו עשיתי את השירים הראשון כאונילי. שלוש שנים אחרי גם קיבלתי פתאום תמלוגים, משום מקום, הגיע אלי טלפון מאנגליה שבישר לי שמגיע לי סכום רציני. זה שינה לי את החיים, בדיוק אז הרגשתי שנמאס לי קצת מפריז, התגעגעתי לשמש ולמשפחה, רציתי לשנות אווירה, נמאס לי מחיי העיר. החלטתי שאני עוזבת את הלהקה, נסעתי לספרד ללמוד פלמנקו וספרדית, וקצת להתאוורר. שקלתי לעבור באיזה שהוא שלב לספרד אבל לפני זה חזרתי לרגע לישראל. אבל במשך הביקור התאהבתי בארץ מחדש ודי שכחתי מהתוכניות האלה"

בימים אלה היא משלימה אלבום בכורה שהפיק יונתן לוי. רן שם טוב, מנהיג להקת של לוי, איזבו, שר איתה דואט. האלבום צפוי לצאת בדצמבר וסינגל ראשון ממנו "Games" באוקטובר. על הסינגל, על האלבום ועל כל פלייר יופיע הלוגו החמוד שלה, מין ארנבון סמיילי ורדרד "רציתי שיהיה סמיילי בלוגו שלי, משהו שמח ומקפיץ שגם מסמל את החיוך התמידי ושיני שפן שלי. הארנב בו זמנית קצת שובב, קצת דביל, קצת פיראט, קצת סקסי, יש לו מלא קונוטציות וכולו חיוך אחד גדול".

אונילי תופיע כאמור מחר, יום שישי בלבונטין 7. ביום חמישי הבא היא תופיע בפסטיבל ווליום סלקום ובחודש הבא בפסטיבל Bam בברצלונה, פסטיבל רחוב בו יופיעו שמות כמו טראוויס, קאסיוס, אסיאן דאב פאונדיישן, הארד-פיי וגם DAM הערבים-ישראלים.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

מביטים מלמעלה

51%51% לא רוצים לכנות את עצמם כוו טאנג-קלאן הישראליים ולא רק מפני שהם לא מתוייגים כילדים רעים. ההרכב הוא אמנם סופרגרופ, אבל לא נוצר מתוך כוונה להיות כזה, אלא רק בדיעבד, חברים שמצאו את עצמם עובדים ביחד. גם האלבום שהוציאו לפני כמה חודשים לא נוצר מלכתחילה כתהליך מחושב, הוא נבנה משיר ועוד שיר, עד שהתגבש בסופו של דבר לאלבום.

51% שהם 50% תשוקה ו-1% שפיות, כוללים את ארבעה ראפרים, כשמו של הסינגל הראשון שיצא מאלבומם. טאבו+ הוא אחד מהם, מי שהוציא כבר אלבום ב-NMC בשם "החיים עושים אנשים קשים, רוצה להפגש?". צ'ה, חבר נוסף, הוציא סינגל לפני שנתיים, "לא תקנו אותי בכסף". שני החברים הנותרים נקראים שניהם אבי, הגדול והקטן, וביחד "הארכיון". הם שיתפו פעולה בעבר עם סאבלימינל באלבומו "האור והצל" והופיעו גם באלבומו של אבי מסיקה, אלבומם הראשון ייצא בקרוב. את הארבעה מפיק ג'וזף, מי שעבד עם שי 360, איזי ומשיח. שי פישמן, מי ששר את פזמון הסינגל הנוכחי שלהם "מביט למעלה" ואף הפיק אותו, הוא נספח של ההרכב ונטל גם חלק משמעותי באלבום. כעת נמצא בארה"ב ועובד על פסקולים לסרטים לאחר שבארץ עבד בהפקות תאטרליות-מוסיקליות שונות.

"'מביט למעלה' מדבר על הדרך והשאיפות, לא לעשות את מה שכולם עושים, שזה פחות או יותר מה שאנחנו עושים באלבום", אומרים חברי ההרכב, "הוא מתאר את המאבק של היוצר, כל יוצר ובמיוחד יוצר מוסיקה". האנימציה, מין תמה ביצירה של 51%, מתחילה בארטוורק של האלבום, עוברת באתר ונמצאת גם בקליפ. בקליפ עצמו מופיעות בו שתי דמויות, ילד וילדה, שמטיילים בעולמות שלהם ובסופו של דבר מגיעים ליקום בו הם מסתברים כיחידים, גם כשהם עומדים להפגש הם לא עושים את זה. "כוכבות הקליפ הן המילים", הם מסבירים, "הדמויות הן רק סבלים שתפקידם להביא את המילים להפגש ביחד".

את אלבומם של 51% ניתן לרכוש בהופעות ההרכב, עליהן בונים בעיקר החברים מתוך כוונה ליצור קשר ישיר עם הקהל. מי שלא יכול להתאפק יכול להאזין לו במלואו באתר שלהם. ההופעה הקרובה שלהם תתקיים ב-29.8 בברבי בת"א, במקביל אליה ולאחריה ממשיכים כל אחד מחברי ההרכב לעבוד בנפרד למרות שהם מצפים להמשיך את שיתוף הפעולה גם הלאה. אלבומם הראשון של הארכיון צפוי כאמור גם הוא בהמשך.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

זועף

יוני רועה מוציא בימים אלה את אלבומו הרביעי, "זעפרן" שמונחה בידי קו מוסיקלי המשלב בין מזרח למערב, ומלווה מנגינת תזמורת ערבית ולהקת רוק. האלבום מגשים למעשה את חזונו של רועה ומחבר בין שני הסגנונות המוסיקליים שהוא מייצג, אוהב וגם גדל עליהם, המוסיקה הערבית הכבדה והרוק הכבד. מהבחינה הזאת, הוא אומר, מדובר גם באלבום הקרוב ביותר לליבו.

אם לתאר את הצליל של האלבום, ובמיוחד את זה של השיר הפותח אותו, "המעגל שבור", מדובר בסוג של "קשמיר" של לד זפלין. ולא בכדי מדובר בלד זפלין, ליוני רועה קשר עמוק וארוך עם הלהקה. נתחיל בזה שהחומרים שניגנה הלהקה הראשונה שלו, "נערי החוף", היו קאברים לשירים של לד זפלין.

מאוחר יותר (1983) הצטרף רועה כסולן בכמה הופעות איחוד ללהקת "גן עדן", להקה שגם היא החלה כלהקת קאברים ללד זפלין, הושפעה ממנה לכל אורך דרכה, ובעצמה נקראת על שם שיר שלה, "מדרגות לגן עדן". שני חברים מהלהקה מלווים את יוני רועה עד היום, וניגנו גם באלבום הזה, דורון פיקר ומישל עמר. גם החברים האחרים בהרכב הנוכחי שמלווה אותו ניגנו בלהקות קאברים ללהקה. אפשר היה לומר שגם שם האלבום, "זעפרן" אמור להיות משחק מילים על השם "זפלין", למרות שרועה טוען שאם כבר משחק מילים, אז "זעף רן", שכן יש באלבום המון זעף וכאב.

העבודה על האלבום, אותו הפיק בעצמו, נמשכה כשנתיים ותועדה בסרט ששודר ביום שישי (ובשידור חוזר ביום ראשון) בערוץ מוסיקה24.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks