מטיף, אלכימאי ומהמר

יהודה אריה ממודנה, או ליאון די מודנה, היה רב ופוסק בתקופת הרנסנס. סוג של גיבור טרגי, סנדק, מהפכן דתי ואיש אשכולות בגוף אחד. פריצת הגדרות שלו התבטאה בין השאר בכך שלדרשות שלו נהגו להתקבץ יהודים ונוצרים גם יחד. המגע שלו עם הנוצרים, ועל אף הסובלנות בערי איטליה ברנסנס, נחשב חריג. הוא גם עמד בראש אקדמיה למוסיקה בגטו ונציה והיה תלמיד חבר של שלמה מן האדומים שהיה כנר וירטואוז וזומן לנגן בטקסים נכבדים שהתקיימו בין השאר בקאפלות. שלמה (סולומון רוסי) וליאון די מודנה שילבו שירה פוליפונית בליתורגיה היהודית, כלומר חזנות בשירה, דבר שנחשב עד אז לטאבו אצל היהודים שאסרו מוסיקה מאז החורבן.

אבל לפני הכל יהודה ממודנה היה אלכימאי. זה התחיל מזה שדוד שלו היה אלכימאי וכך המסורת עברה במשפחה. במרתף ביתו היתה מעבדה. בנו, מרדכי, נשלח ללמוד אלכימיה בין הגויים ולצורך כך גילח את שערו כמו כומר והלך (בהיתר) גלוי ראש (שימו לב, גם בתמונתו המפורסמת של יהודה ממודנה, הוא גלוי ראש!). באיזה שהוא שלב בנו ערך ניסוי במעבדה שלו ומת משאיפת גזים רעילים.

הבן השני, זבולון, היה גנגסטר ובמסגרת חיסול חשבונות על רקע רומנטי נרצח. די אל מול עיניו של אביו. החיים הקרימינליים בגטו ונציה כללו סחר בסחורות גנובות והסתרתם בתוך הגטו. ב-1637 התחביב הזה העמיד את כל קהילת גטו ונציה בסכנת גירוש בגלל עסק שהסתבך. בסופו של דבר הגירוש הומר מכל הקהילה לפרטים ובני משפחותיהם. ובהם… גם חתנו וכנראה בנו השלישי יצחק שגורש למזרח התיכון, ושבסופו של דבר התגלגל לברזיל. דרום אמריקה היתה באותה תקופה מקלט של עבריינים שחיפשו חיים חדשים. בין אם עבריינים דתיים שחיפשו לחיות רחוק מהאינקוויזיציה ובין אם עבריינים בפועל ש'נסעו לחו"ל' בעגת העולם התחתון, כלומר פרשו או הופרשו בכח.

במסגרת העיסוקים הקרימינליים בגטו, היתה גם סצנה של הימורים. יהודה ממודנה כותב שבין י"ז תמוז של שנת 1631, לבין כסלו 1632 הוא הפסיד בהימורים "חמש מאות דוקאטי", שזה אומר כמעט את כל הונו. אשתו קיבלה בעקבות המאורעות התמוטטות עצבים.

יהודה אריה ממודנה היה כאמור גם רב, וחיבוריו שימשו את הדורות אחריו: כמה ספרים שמבקרים את המקורות היהודיים וסמכותם, "מגן וחרב" שעסק באמינות של התורה שבעל פה בכלל ובפרט "ארי נוהם" שעסק בסמכותה ואמינותה המוטלת בספק של ספרות הזוהר. את המעמד בעולם היהודי הוא תפס בזכות חיבור זה, ששימש הן את המשכילים (השד"ל כינה אותו "שונא חכמים ורפורמיסט") אך ובעיקר את מתנגדי המיסטיקה האורתודוכסים שראו, בעיקר בשנים אלה, בקבלה ובזוהר סכנה מפני המרת דת בעקבות השימוש שעשו ההבראיסטים בזוהר, ומאוחר יותר בעקבות השימוש שעשו בו השבתאים. בשני המקרים, מעשים שפגעו ישירות בממסד האורתודוכסי.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

טונסורה

תספורת היא יותר מאמירה אופנתית. תספורת מהווה ברוב המקרים אמירה של שייכות חברתית, ובחלק מהמקרים אמירה דתית. אצל היהודים לדוגמה לא מגלחים את הפאות, ולעיתים גם מגלחים את כל הראש חוץ מאת הפאות. האמירה הדתית היא שבתורה כתוב שאסור "להקיף פאת הראש", בין אם מדובר בהמנעות ממנהג עובדי האלילים ובין אם כי לשער בפיאות יש משמעות מיסטית (לשער הראש לדוגמה יש משמעות מיסטית וגם לשער הזקן,כך שאת שער הראש צריך לקצוץ ואת שער הזקן לא) – מי שמסופר כמו "יהודי", הרי הוא יהודי.

ובהתאם, גם בקרב הנוצרים היה מנהג כזה – קוראים לו "טונסורה". מקור המנהג במאה הרביעית, כדי לשייך את המסופרים כך אל מעמד הפקידים במשטר הנוצרי-רומאי. כנראה שמקור המנהג הוא בכך שלפני ההתנצרות של המשטר הרומאי, קרחת היתה סימן ההיכר של העבדים, ולאחריה מי שהסתפר כך הצהיר על עצמו כעבד האלוהים (מאותה הסיבה היהודית הולכים עם כיסוי ראש ועם ציצית). המנהג בכל מקרה השתרש והפך לסימן ההיכר של הנזירים.

ישנן 3 סוגים של תספורות נזירים:

  1. טונסורה מזרחית: קרחת מלאה – הטונסורה של פאולוס.
  2. טונסורה רומאית – הטונסורה של פטרוס: קרחת פופטיץ שפם עירקי. או: אנטי היטלר יוגנד. קרחת מלאה מלבד "כתר קוצים" דק מסביב לראש.
  3. טונסורה קלטית – הטונסורה של יוחנן: שער מלא חוץ מקרחת בצורת משולש ענק במרכז הראש.

מסתבר שהכנסיה האורתודוכסית לא ראתה בעין יפה את הטונסורה הקלטית, ובסינוד משנת 664 הוציאה אותו מהחוק. הטונסורה הקלטית היתה מעוצבת כך משום שתסרוקת דומה לה היתה נהוגה בקרב הדרואידים, ולכן היה קל יותר לקלטים להתנצר משום שהפולחן שלהם, לטענת הכנסיה הקתולית לפחות, היה לא יותר מסינקרטיזם נוצרי-אלילי.

שאריות אליליות נפוצות במיוחד בפולחן הקלטי, כמו לדוגמה עץ חג המולד כסמל לתחיה (הוא קושט בדבקון הלבן שהיה מקודש אצל הדרואידים), התלתן כקמע מזל וכו'. כפי שאתם שמים לב, יש כאן אלמנטים של שילוש, לתלתן יש שלושה עלים, לטונסורה שלושה קודקודים וכו'. האלמנט של השילוש אפשר להותיר את המנהג הזה בתוקף. אבל הכנסיה ניסתה לטשטש כל סממן פגאני ולכן כינתה את הטונסורה הזאת, הטונסורה הכפרנית של שמעון מגוס. סביר להניח בגלל שהדרואידיות נקשרה בקסמים, לחשים, קמעות וכו'.

גרמנוס הקדוש שהיה פטריאך קונסטנטינופול במאה השמינית טען שהטונסורה של פאולוס (שהיתה גם לטענתו הטונסורה של יעקב אחי ישו) שימשה את המונטניסטים שהיו זרם כפרני, שגם נגדו יצאה הכנסיה אז. הוא לחם באותה התקופה בכפירות והטביל את המונטניסטים וגם את היהודים בביזנטיון בכפיה. סביר שזה מה שגם הוציא את הקרחת המלאה מהנוהג אצל הנזירים והותיר רק את הטונסורה של פטרוס כתסרוקת אופיינית.

אגב, באותה התקופה היתה באימפריה הביזנטית מלחמה שלמה כנגד עבודת אלילים עד כדי כך שנטען שהפולחן של האיקונות בנצרות הוא כזה, ובעיקר הההערצה הכמו אלוהית כלפי הקיסרים. הדבר הזה גרם להתנגשויות פוליטיות בין זרמים שונים בקיסרות ובאיזה שהוא שלב גרמנוס עצמו הוגלה, ומצד שני הקיסר עצמו הוציא מהחוק את פולחן האיקונות. רק עשרות שנים מאוחר יותר הפולחן האיקונות הוסדר במסגרת הנורמה בועידת ניקאה השניה.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

הפחד לאהוב

אני לא נוהג לומר את זה על הרבה דברים, "מהחשובים שנעשו כאן בשנים האחרונות". הפעם האחרונה שאמרתי את זה היה על הספר "קיצור תולדות האנושות" של יובל נח הררי.

ובכן, זו דעתי על הסרט הדוקומנטרי הזה, ששיאו לדעתי בסופו, בטיעונו של פרופ' אזולאי מהאונ' העברית: "בני אדם לא מעוניינים באינטימיות באמת. הם מעוניינים בקשר בכל הרמות שלו. לכן הם בועטים ברעיון של פרטיות. הם חוזרים לקהילתיות, חוזרים לקשר, וחלק מהמחיר של חזרה לקשר, חלק מהמחיר של חזרה לקהילות, הוא ויתור על אינטימיות. זו פיקציה. העולם הוירטואלי עוזר לנו סוף סוף להתקרב יותר זה לזה, לדבר יותר זה אל זה, לראות יותר זה את זה. אדם שלא הסתגל לעולם של פומביות ונראות, לעולם שבו הפרטיות הולך ומתה גוזר על עצמו בדידות וקושי קיומי"

אני חושב שהוא צודק. אני חושב שההטמעה של טכנולוגיה בחיינו גורמת למוסד האינטימיות להתפרק והדבר טוב בגלל שמוסד האינטימיות הוא זה שבסופו של דבר חולל אי שוויון באנושות, אם אי שוויון פוליטי, אי שוויון מעמדי, אי שוויון מיני. מי שמעוניין באינטימיות, הוא מי שמעוניין בשותף-סוד. ומי שמעוניין בשותף סוד הוא זה שיש לו סוד לשמור. ומי שיש לו סוד לשמור הוא זה שמעוניין במקום ובזמן לשמור את הסוד, או בקיצור בפרטיות. הבעיה היא שפרטיות אמיתית איננה, מפני שהאח הגדול יכול להפר את הפרטיות שלכם בכל רגע נתון בשם החוק. המקום היחיד שבו יש פרטיות הוא המקום שבו יש כח, והכח פועל נגדכם בדרך כלל.

הרעיון של חזרה לקהילתיות הוא ציטוט מילה במילה של מרשל מקלוהן. וגם הרעיון שהטכנולוגיה מתווכת הממסד מעודדת ניכור, מה שהוא כינה "עידן העריצות של גוטנברג". אני רואה קשר בין אינטימיות לבין שמירת סוד מהסיבה הברורה, המוסר הדתי דוגל ברעיון של השגחה פרטית – אלוהים יודע הכל ורואה את הכל, הוא "העין שרואה את הכל". הרעיון הזה היה נחמד כשהוא לא היה ממשי, מרגע שהוא הופך לממשי הממסד נכנס לפאניקה ולמעשה כל מי שאכל את הלוקשים שלו נכנס לפאניקה. השגחה פרטית היא בעיקר הרעיון של "משטרת המחשבות מפקחת עליך כי אלוהים בוחן כליות ולב אז אל תחשוב בכלל לכפור בעיקר".

האינטימיות היא רעיון שהומצא על ידי "הממסד" בעיקר כדי לבסס את "בניין העל של המציאות" שנקרא במילים אחרות כניעה לסמכות, להוריד את הראש לכאפה ולהגיד תודה שמי שנתן לנו את הכאפה נתן לנו בכלל יחס. ברגע שאתם מרימים, ולא מורידים, את הראש, אתם סובלים.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

סבא וינוקא

המאה ה-13 היתה תקופה של התעוררות משיחית: מסעות הצלב שנסתיימו בנפילתה של ממלכת ירושלים במלחמתה עם המוסלמים, התפשטותה של האימפריה המונגולית שזרעה הרס וחורבן בכל מקום אליו הגיעה, הגירושים המרוכזים של היהודים ממרכזיהם ועוד. המאורעות האלה הביאו לעלייתה של המיסטיקה בעולם היהודי ולטענת משה אידל גם תרמו לכתיבתו של הזוהר. אבל יותר מכל תרם לעיצובה של הספרות הקבלית מקרה שאירע ב-1295 בעיר אווילה בספרד – שהיא גם במקרה השנה שעליה התנבא ר' אברהם אבולעפיה, כקץ הימים.

ניסים בן אברהם היה נער אנאלפאבת שטען שהיו לו חזיונות ובהם נגלה אליו מלאך והקריא לו מספר שנקרא "פלאי החכמה". הרשב"א מעיד עליו: "ובעיר לארדה היה קטן אחד שאינו יודע ספר והיה אומר כמה מזמורים וכמה דברים. ואחר אמר להם הוא עצמו לעשות לו רפואה וכתבו מפיו אחת ועשו ונתרפא. וכאלו נראו מאנשים הרבה".

חכמי ספרד לא ידעו איך להתמודד עם התופעה, ור' דן בן יוסף אשכנזי כתב בסופו של דבר מכתב התומך בו ובנבואתו, דבר שהביך מאוד את הרשב"א שכתב על כך את הדברים הבאים: "זה כששה חדשים עבר בכאן נער חסר לב, ובידו אגרת חתומה מיד הרב רבי דן, וכראותיה היה הדבר קשה בעיני, יען חשבו רבים את זה לקלות הדעת, כי מה שיצריך חקירה רבה, וכמעט לא יספיקו בו כל החקירות, יכתוב איש שנקרא חכם, כמעיד: 'זאת אמת'. ואין אלו דברי חכם ולא יאות כזה לנקיי הדעת רק לנמהרי הלב ולאשר לא תעשינה ידיהם תושיה"

יהודי אחר שהושפע מסיפור הנביא מאווילה הוא אבנר מבורגוס שהחל לטענתו להתלבט בשאלת יהדותו לאחר המקרה ובסופו של דבר בשנת 1320 המיר את דתו לנצרות בפומבי והפך למיסיונר שגם ארגן ויכוחים פומביים עם היהודים.

מה? למה? זה לא משנה. הדבר היחיד שמשנה הוא מה שאידל טוען, שהסיפור על הנביא מאווילה, הוא זה שהשפיע על חוג הזוהר להטמיע את מיתוס הסבא והינוקא בדרשות המשיח, משום שאווילה היתה מקום מושבו האחרון של ר' משה די ליאון, שלטענת החוקרים כתב את הזוהר.

הינוקא, ובעיקר הינוקא מכפר סכנין, עומד במרכזו של הזוהר. התינוק הפלאי היה בנו של ר' המנונא סבא מהדמויות הנשגבות ביותר בזוהר, "נשמה דאצילות מבחינת הנשמות דים העליון שבמלכות דאצילות ומשום כך נקרא המנונא מלשון 'נוני ימא'". הינוקא ואביו נחשבים כשתי צלעות מהשילוש האלוהי – שאינם אלא הקב"ה, ספירת החכמה (פרצוף האבא) והשכינה, ספירת הבינה (פרצוף האמא). שבמפגש של שניהם נולד העיבור המתגלם בדמות הבן, דעת שממנו נובעות הספירות.

השילוש הזה, מי יודע, הוא זה שהביא את אבנר מבורגוס להתנצר. אבנר מבורגוס מרבה לקיים בכתביו דו שיח עם הרמב"ם, וטוען שהרמב"ם עצמו הגיע לאותן מסקנות שהוא הגיע אבל בגלל שלא הכיר את עיקרי הנצרות לא יכול היה לעשות צעד אחד קדימה. בויכוחים שניהל הוא הרבה לצטט את הרמב"ם, שהיה אהוב במיוחד על היהודים, ומכאן מן הסתם באה ההתנגדות הגדולה של חכמי התקופה לעיון בלתי מבוקר בתורתו של הרמב"ם ובפילוסופיה בכלל, משום שהוא פותח פתח לכפירה, לכן גם אותו הרשב"א פתח בחרם על לומדי הרמב"ם ובסופו של דבר גם נשרפו ספריו ב-1305.

סביר להניח שדמות הינוקא שקשורה למאורעות המאה ה-13 היא גם זו שבסופו של דבר השפיעה על שחזורו של הסיפור על נחמן קטופא במאה ה-16 – תינוק שהחל לדבר בגיל יום, ואז שתק עד גיל 12, אז התנבא ומיד מת, תינוק שנולד לאחר שנים של עקרות וחי בתקופת האמוראים בארץ ישראל. בספר שהוכתב מפיו של נחמן קטופא, "נבואת הילד", התנבא על אחרית הימים שאינה אלא המלחמה בין ישמעאל ואדום בעקבות בואה של "אומה נוראה",הלא היא מונגוליה. בדיוק אותה מלחמה שמנובאת בפרקי דרבי אליעזר ל' ובסנהדרין צ"ז, שם כתוב שמלחמת גוג ומגוג תבוא 5000 שנים לבריאת העולם (כלומר במאה ה-13).


"סבא וינוקא" יצא בהוצאת מאגנס, מאת יונתן מ' בן הראש, ועוסק במיתוס הסבא והינוקא בזוהר

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

כאילו נלקח ישירות מספריית נאג' חמאדי

מתוך אלבום של השיימן (Shamen) שפותח אותו שיר שמדבר מפורשות על "היעד: אסכטון, אין דה ניים אוף אדם קדמון" (Destination Eschaton).

הו קונקיסטדור,
הזהו רק הזהב שאתה מחפש
או שעדיין לא גילית שהאוצר טמון בתוכך?
הו קונקיסטדור,
קרבות שלחמת בכדי לנצח,
בכדי להרוויח את העולם ולאבד את נפשך
על מה כה נלחמת?
הו קונקיסטדור,
שמשועבד בשלשלאות אשר מעולם לא ראית
אתה שהיית אמור להיות כה חופשי
הו קונקיסטדור,
שבז את גן העדן ויותר ממנו,
בכדי להרוויח את העולם ולאבד את נפשך
מדוע, קונקיסטדור?

זה נשמע בדיוק באותה רוח של דברי ישו הצוחק בבשורה על פי יהודה, שבז לאנשים שמשחיתים את מרצם לריק, וכמו מה שהבשורה על פי תומאס אומרת ש"מלכות השמיים נמצאת בתוכך". השווה לוקס (י"ז, 21) "אף לא יאמרו 'הנה פה' או 'הנה שם היא', כי הנה מלכות אלהים בקרבכם היא". מתי (ט"ז 26) "מה תועלת תצמח לאדם אם ירוויח את כל העולם ויפסיד את נפשו?" 

תוספת מאוחרת: גם בשיר "The Fatman", מאלבומם הקודם "Boss Drum", חוזרים השיימן על האתוס הגנוסטי. "האיש השמן" הוא המעמד העשיר שדוחק את הפרולטריון וממשיך להתעשר על חשבונו, בתוך שהוא מכתיב לו בניין-על לחיות על פיו את המציאות. אם רוצים לקרוא את זה בקריאה המרקסיסטית הרגילה. אבל מאחורי הדברים עומדת קריאה אלגורית, מיסטית. מדובר על הממסד הדתי שכלא את האדם בתוך "חומות העיר", ועל מנת להגאל על האדם "לשבור את הקירות", לפרוץ את הגדרות, לקצץ את הנטיעות ולהמשיך במהפכה המתמדת כי בכל פעם שמרפים עוף החול שהוא הממסד קם מאפרו.

"אתה לא יכול לזוז, אתה תקוע עם הפנים כלפי האדמה. ובעוד האיש השמן משקיע את הכסף שלך בפצצות, אתה נשאר באותו המקום. לא משנה מה אתה עושה ומה שמך. כי העשיר מתעשר והעני דועך, ואתה ממשיך לרוץ בעוד שהאיש השמן בז את השלל שלך"

"אתה חייב להלחם, לשמור. כי החיים בעיר קשים ובסופו של דבר כשחומות העיר נופלות, האיש השמן הוא זה שנופל על הרצפה, והמתאים ביותר ישרוד, והחזק ביותר יחיה. אז קום ועמוד כי חייך בידך, ולמד מהטעויות של חברך. ואז התקדם, אבל תזכור תמיד מאיפה באת ואיפה אתה עכשיו, ותמשיך לרוץ ולהפוך את האגדה למציאות, תמשיך לרוץ כי הוא רודף אחריך"

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks