מכונות של מלחמה

לאחרונה (בשנה האחרונה) יוצא לי לשמוע הרבה מוסיקה שהעיסוקים העיקריים שלה הם חזרה לשורשי הפאגאניזם והילולת המלחמה. אני לא יודע איך להסביר את המשיכה לאותה מוסיקה דכאונית כאשר אני כעצמי בן אדם מאוד חיובי ושמח ובטח שלא מעודד אלימות ומלחמות, אבל יש משהו כל כך מיסטי ומהפנט באותן יצירות שקשה להתנתק מהן. כנראה שהכל התחיל מזה שראיתי ב Last.FM טאג שנקרא "martial" וחשבתי לעצמי איזה מוסיקה ניתן לתאר בצורה כזאת? הרי אנחנו מכירים אמנות לחימה ודוקטורינה של לחימה, אבל מוסיקה של לחימה או מוסיקה שנלחמים איתה? משם הגעתי להרכב הצרפתי המעולה Omnicore וכל השאר זה היסטוריה ואובססיה שלא עוזבת אותי לרגע עד היום. אתן קצת רקע קצר על כל שיר בסט שלי וחשוב לציין שלא כל השירים הם באמת שירי "לחימה", אבל הרבה מהם גם מוצאים את עצמם נסחפים לשם.

רשימת השירים:

Agalloch – Kneel To The Cross (2002) ; מתוך אוסף ההצדעה להרכב האגדי של Tony Wakeford עם הרבה אומנים צרפתיים (ואחרים) באינטרפטציות מחודשות ממוסיקה תעשייתית דוהרת ועד לניאו פולק אפל. השיר עצמו מבוצע ע"י להקה אמריקאית שבעיקר מבצעת מוסיקה שיותר נוטה לז'אנר של black metal (ניתן לזהות את זה בקלות מהgrowling ברקע כאשר שומעים את הפזמון) ועד ל dark ambient (עד כמה שניתן לתת לזה הגדרה) וסגנון גותי כללי. אני (ורבים אחרים) חושב שהביצוע שלהם הרבה יותר מעניין מהמקור וזה לא משהו שאפשר לפגוש בקלות בעולם המוסיקה כאשר קאברים הם בד"כ רק ניגון של השיר המקורי עם כלים אחרים או בקול שונה. הלהקה הצליחה לעביר את המסר הקריפטי של השיר בצורה הרבה יותר חזקה ועמוקה ואפילו להשאיר ניצוץ של מחשבה בראש.

Arisk Priest – To Illuminate Troy’s walls (2008) ; אריסק פריסט היא להקת pagan metal רוסית עם "קצה" מאוד נסיוני במוסיקה. אחד האלבומים היותר מעניינים שלהם "Troy" הוא יצירת מופת ניאוקלאסית כמו שרק השוודים והצרפתים יכולים לחלום לעשות. השיר עצמו מאוד משך אותי בגלל האוירה שהוא מזריע בתוך השומע שכאילו משתתף בסרט שמנסה לתאר היסטוריה, בדגש על על העיר טרויה שנחרבה על ידי האכאים. בדומה ליצירות של H.E.R.R. תמיד דנים על נפילתה של אימפריה או ממלכה.

Art Abscon(s) – Roses of Picardy (Glory and Sacrifice) (2009) ; השיר יצא כחלק מאוסף של שירים להנצחת חללי מלחמת העולם הראשונה ובמקור מבוצע ע"י הזמר והלחן הבריטי Frederick Weatherly ב1916 בזמן השירות שלו בחזית הצרפתית. אין הרבה מידע על האומן עצמו (כנראה שהוא גם מעדיף לא לחשוף יותר מדי) כדי לתת רקע למי שביצע אותו. קשה לתאר את זה במילים, אבל יש משהו בשיר הזה שפשוט מכניס אותך לאוירה של מלחמת חפירות אפילו מבלי להראות לך תמונה אחת מהמלחמה. המשפט ""Roses are flowering in Picardy, Europa is falling apart כבר מעביר את המסר של הייאוש בו נמצאו החיילים באותה מערכה ומה שהם לא ציפו שיחזור עשרים שנה אחרי. שיר מלחמה כמו שרק אפשר לחשוב על שיר מלחמה עם הדגימה של המקור בסוף, אבל יחד עם זאת הביצוע הופך אותו למשהו עכשוי שכאשר שומעים אותו מתחילים לחשוב האם באמת למדנו משהו מאז?

Puissance – Walls Of Freedom (2007) ; ההרכב השוודי Puissance הם זוג של מוסיקאים עם מסווה של black metal והרבה פאגאניזם כמו שרק השוודים יודעים להציג. למעשה המוסיקה שלהם היא הוואגנר של המאה ה21 בדומה לשלל הסגננות ש Henrik Nordvargr Björk או Karjalan Sissit יודעים להציג כאשר הדימוי הויזואלי בכלל לא מייצג את הסגנון שעומד מאחוריו. אני חושב שהחלק הכי מושך בשיר הזה הוא הפזמון שלו "Tear down the walls of freedom now…" שגורם לך לחשוב בכל פעם למה לאזעזל החבר'ה ההוזיים האלו התכוונו ואיך הם מצליחים להביא את היצירה לכזאת שלמות?

Rome – To Die Among Strangers (2009) ; הקול המדהים של Jérôme Reuter מכניס אותך לקרוסלה שלא מפסיקה להתסובב יחד עם כל כלי הנגינה. איך זאת באמת ההרגשה לחיות ולמות בגלות, בין אנשים זרים?

Rukkanor – Jerusalem (2007) ; השיר מבוסס על הפואמה הידועה של William Blake מ1804 בשם And did those feet in ancient time. האומן הפולני Rukkanor שעונה גם לשם Robert Marciniak הוא אומן שיוע לשלב את אוירת המזרח התיכון לתוך הקור הפולני ואת סיפורי מסעות הצלב וצלילי המהפכה התעשייתית לכל פיסת צליל שהוא מוציא לאור. יצא לי כבר לשמוע לא מעט גרסאות של אותו "המנון ירושלים", אבל הגרסה הזאת פשוט תפסה אותה באוזן ולא רוצה לעזוב.

I will not ceuse from Mental Fight,
Nor shull my Sword sleep in my hand:
Till we have built Jerusalem,
In Englands green & pleasant Land.

Storm Of Capricorn – Un Dernier Suffle (2005) ; עוד שיר מאוסף מדהים של פולנים שרק ממשיכים להתגעגע למלחמה (ואני שואל, למה???). ההרכב האפוקליפטי Storm Of Capricorn מצרפת בעצם שואל שוב את אותה השאלה של לאן בעצם אנחנו צועדים ומה קורה לתרבות שלנו לפני ואחרי נפילת מסך הברזל? בארבע הדקות הראשונות של ה"חימום" אנחנו נכנסים למין אוירה של לוויה המונית ומשם ישר אל הפנים האמיתיות של הצוויליזציה שלנו והזכורנות שקברנו. איכשהו אנחנו שוב חוזרים ל black metal פה כי הזמר של ההרכב הוא גם זמר בלהקת Acarus Sarcopt.

The Future Sound of London – First Death In The Family (1996) ; השיר אומנם מגיע מלהקה שלא עוסקת בנושאים כמו אסונות המלחמה והתרבות הנרקבת של המערב, אבל מצליחה להוציא יצירה מלחמתית ביותר שגם מדברת על נושא כזה שהוא המוות. למוות יש גם הרבה גוונים ומוות של קרוב משפחה הוא אחד מהם. בלי קשר לזה שמדובר בסוג מוסיקאים גאוניים (ומי שלא מכיר אותם חייב לרוץ מהר להשלים פערי השמיעה שלו!) זהו פשוט עוד שיר מהפנט וחודר מודע כמו שרק FSOL יודעים לעשות. הסיום הפאנק רוקיסטי של השיר רק מדגיש את האנגייה החבוייה של של האלבום עצמו.

Death In June – Death Of The West (1984) ; דת' אין ג'ון תמיד היו סוג של חיה מוזרה. מצד אחד יש להם מוסיקה שיכולה בקלות להתנגן בשעות שיא ברדיו כסוג של easy listening ומצד שני יש להם מילים שחודרות כל שיריון עם אוירה של אימה ואסון. הקסם הדגול של הלהקה הזאת הוא כנראה הקול של Douglas Pearce וכל מילה אחרת פשוט מיותרת.

Poésie Noire – The Gioconda Smile (1985) ; הבלגים האלו לא מפסיקים להפתיע בפניני המוסיקה שלהם. אני אסיים את הסט בקלאסיקה של להקת Poésie Noire  מדובר בגרסה האינסטורמטלית והיותר מועדונית (לכיוון של גל חדש או דיסקו?) שהרבה יותר מעניינת מכל גרסא אחרת שאני מכיר.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.