העליה הראשונה

באופן די אירוני, למרות שדיוויד מנקוזו מהווה את אחת הדמויות המשפיעות ביותר על התפתחות מוזיקת הדאנס ותרבות המועדונים, הוא עצמו מעדיף שלא לכנות עצמו כתקליטן, אלא באמצעות המונח "מארח מוזיקלי". אילולא פיתוח המושג תקליטן כמארח המוזיקלי של מסיבה, יכול היה להיות שתפקידו של התקליטן כמעצב סביבת הריקוד והבילוי לא הייתה מתממשת כלל וכלל. מנקוזו, במסיבות הגג שלו, היה מהראשונים שגרמו לבילוי להיות חוויה לכל דבר, מסיבה אמיתית במובן המקורי של המילה: דיון, מחשבה. שנים לאחר מכן, בשורה שלמה תצא דרך מסיבה זו. גם היא קשורה לדיון ומחשבה – מחשבה אופטימית על החיים, מחשבה על חופש והנאה, מחשבה על גוף ונשמה.

:: . ::

דיוויד מנקוזו נולד בשנת 1944 במדינת ניו יורק (לא העיר ניו יורק) וגדל עד גיל 5 בבית יתומים. אחד מחוויות הילדות היותר צבעוניות שהוא זוכר, הייתה התקופה בחייו שבה הנזירה "אלישיה" הייתה מארגנת מסיבות לילדי בית היתומים. המסיבות היו מתקיימות עם פטיפון, כמה בלונים, וקישוטים למכביר. האלמנטים האלה, לימים, היו המרכזיים במסיבות הלופט שדיוויד ארגן שנים לאחר מכן.

דיוויד נסע לעיר ניו יורק בפעם הראשונה בשנת 1962 וזמן קצר לאחר מכן שכר דירה במנהטן. את המסיבות החל לארח מאוחר יותר בשנת 1965 כאשר עבר לדירתו החדשה בברודווי. בסוף שנת 1966 הוא ארגן את "מסיבת הריקודים" האמיתית הראשונה. לאחר האירוע הזה, החל לארגן מסיבות דו-חודשיות שנמשכו עד לשנת 1969. בשנת זו קרתה תפנית בחייו, שאותה הוא מכנה "טריפ הנזירות". דיוויד אושפז במוסד לחולי נפש עקב נטילה של סמי הזיה, אבל נדמה שהוא באמת נסע לו לטריפ כלשהוא, את הטריפ הזה הוא סיים בצורה דרמטית יחסית, כאשר הוא בורח מבית החולים, וחוזר למנהטן לדירתו בברודווי.

בעזרת כמה מחבריו הוא משפץ שוב את מערכת הסאונד שהייתה בבעלותו, ומתחיל לארח שוב מסיבות בדירתו באופן שבועי. שיטת שיווק המסיבות שאימץ דיוויד הייתה הפצת השמועה מפה לאוזן, ומדלת לדלת, בסוף שנת 1970 כבר הייתה לו את המסיבה הכי חמה בניו יורק.

הבניין שבו התגורר דיוויד היה בניין שאכלס דירות לופט, ומכאן הגיע השם הפשוט The LOFT. דיוויד מנקוזו לעולם מרד בייחוסו כתקליטן, והעדיף את המונח "מארח מוזיקלי". הסיבה לכך, הייתה פשוטה: דיוויד לא השתמש בשיטות מיקסינג, הוא פשוט היה מנגן תקליטים מתחילתם ועד סופם. הוא אכן אימץ את טכניקת המיקסינג המוזיקלית בשלב מסוים, אך זנח אותה שוב בתחילת שנות ה-80. וחסר לסגנונו המקורי – נגינת תקליטים מתחילתם ועד סופם. המפתח של דיוויד לאירוח בעזרת מוזיקה היה העריכה המוזיקלית והעברת מסרים ותחושות לקהל בעזרת מוזיקה, דיוויד היה עורך קטעים בצורה כזו שהמסר שבתוכם, מתקשר מאחד לשני: מסרים על אהבה,אחדות וכו'. ההדרכה הזו של הקהל ע"י מסרים מסויימים, היא שגרמה מאוחר יותר לדיג'ייז כמו לארי לאבן, פרנסואה קיי, פרנקי נאקלס, ועוד הרבה אחרים לקבל השראה עצומה מדיוויד מנקוזו.

בשנים 1972 ו-1973 מסיבות הלופט הפכו לאחד מאירועי המפתח שלימים יפתחו את סצינת הדיסקו התוססת של ניו יורק. בסתיו 1974 עיריית ניו יורק מאסה בסצינת המסיבות הגואה, והחליטה לסגור ולאסור אירועים ומסיבות שונות. הלופט נאלץ להסגר לעונה זו, אך הקאמבק לא איחר להגיע. דיוויד החל לחפש לוקיישנים אחרים כדי להמשיך את המסיבות. בסופו של דבר, מצא מקום , ששימש אותו מאותה תקופה ועד שנת 1999: רחוב פרינס, שבסוהו ניו יורק.

הלופט נפתח שוב בשנת 1975 והיה פופולרי יותר מתמיד. באותה השנה , חברות תקליטים שונות, החלו לראות שסצינה מתפתחת במנהטן, וראו בכך פוטנציאל כלכלי ממעלה ראשונה. חברות תקליטים ראו את האינטרס המשותף, ויצרו ארגון גג שהיה אחראי על חלוקה של מוזיקה חדשה ופרומואים לתקליטנים שונים ברחבי ניו יורק דיוויד מנקוזו נבחר להיות הנשיא הראשון של "The New York Record Pool". יצירת הקשר הזו הייתה לתקדים בעולם המוזיקה, שבה לראשונה נוצרה אינטרקציה בין תקליטנים לחברות תקליטים. ולמעשה ממשיכה המסורת עד לימים אלו.

מסיבות הלופט המשיכו עוד שנים לאחר מכן, וממשיכות עדיין היום כ-4 פעמים בשנה, ועדיין בדירתו של דיוויד בסוהו. דיוויד גם מקיים מסיבות לופט בערים נוספות בעולם: לונדון, פריז, טוקיו, מוסקבה, רומא ועוד. המסיבות ממשיכות להוות מודל חברתי לאירועים שבהם עליך להכיר מישהו בכדי להכנס – חבר מביא חבר. המוטיבים עדיין נשארים אותם מוטיבים: בלונים לרוב, וקישוטים אין סוף. דיוויד עצמו, עד היום נחשב לגורם מפתח בסצינת הדאנס העולמית , ונחשב לחלוץ בתחום המסיבות, תרבות התקליטנים, סאונד, יצירת קשר מיוחד ובין מסרי בין קהל לתקליטן. בשנת 2004, קיבל דיוויד פרס על מפעל חיים מה Dance Music Hall Of Fame האמריקני, וכיום שמו שוכן לצד שמות כגון: בארי וויט, בי ג'יז, דונה סאמר, ג'לי בין בניטז, טום מולטון, גלוריה גיינור ,קווינסי ג'ונס ועוד רבים וטובים.

(הופיע במקור בקהילת "ישראל אנדרגראונד" – 25.12.2005)

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

השאר תגובה