מקיף אבל שמרני

שני ספרים הופיעו לאחרונה ועוסקים במהפכה המדעית, האחד בן 280 עמודים והשני בן 720 עמודים. האחד מדבר על המהפכה המדעית באופן כללי ובמבט-על, השני מדבר על ההיסטוריה המדעית מלפני ולפנים. האחד מדבר על העת החדשה בלבד, והשני מדבר גם על הרנסנס ועל המאה ה-20. ובעיקר – אחד מדבר על ההיסטוריה כהתפתחות פרדיגמטית ורבת תהפוכות, כפי שנרמז משם הספר עצמו, "המהפכה המדעית". השני מדבר על המדע כהתפתחות לינארית הנבנית נדבך על גב נדבך ומצליח גם לנמק את עצמו ולחבר את קצוות ההיסטוריה לכדי יריעה אחת, או ליתר דיוק לכמה ערוצים מקבילים שמתפצלים מ.. ומתאחדים ל.. ענף מאוחד. על פניו, בספרו של ג'ון גריבין "היסטוריה של המדע 1543-2001" – השני מביניהם, שראה אור ב"ספרי עליית הגג" – יש את כל הסיבות להיות מדריך אולטימטיבי, מקיף ורהוט למדע המודרני.

הבעיה בו היא: א. הגישה שבה הוא כתוב מיושנת. אכן, בעידן ויקיפדיה אין הבדל בין להשתמש בשירותי ווב-טו-פרינט ולקבל ספר זהה, אין כאן שום תועלת בכך שהכותב הוא מדען בדימוס ועיתונאי מדופלם. ויקיפדיה אמינה בדיוק כמו בריטניקה, והסמכות של מרצה בקיימברידג' שקולה בין אם הוא עצמו כותב את ספרו (גריבין, במקרה הזה) ובין אם סטודנטים נמרצים שלו תורמים את תוכן ההרצאות שלו מעובדות על ידיהם לפרוייקט שיתופי מבוזר. ב. הוא כתוב בצורה יבשה (כלומר פרטים רבים, עניניים ועשירים כמובן), ולא מעודד דיון בשאלות היסטוריוסופיות. הוא מתעלם מהרקע החברתי והפוליטי של המדע, ונותן משקל יתר למדען הפרטי ולביוגרפיה שלו. ליתר דיוק, הוא שמרני. הוא דוחה בצורה לא אלגנטית גישות פוסטמודרניות של ביקורת המדע – כמו קונסטרוקטיביזם ואינסטרומנטליזם. לטענת המחבר המדע הוא מירוץ אחר האמת, ובמסגרת זו למדענים יש מחויבות ואף חדוות מחקר בחשיפת האמיתות של העולם. הגישה הזו נאיבית מאוד, ואולי אפילו עיוורת מעט. זוהי אינה אמונה בטהרת כוונותיהם של מדענים, זוהי יותר פתאות. בכך הקושי האישי שלי עם הספר, אני מסכים עם הגישה של תומאס קון שגריבין מכריז הלוך וחזור שהוא מעוניין לסתור.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

השאר תגובה