הגניוס היהודי ממקסס

כך מספר המיתוס: ב-1983 טומי בוי הרימו תחרות רמיקסים לשיר של יוצאי להקתו של אפריקה במבטה, שהפרס עליה היה בערך 100$. קופירייטר בשם סטיב סטיין וחבר שלו טכנאי סאונד בשם דייב דיפרנקו החליטו לנצל את האתגר והעמיסו על השיר קצת ליטל ריצ'רד ובאגס באני. כך נולד המאש-אפ הראשון, שהפך לפריט אספנים מטורף. הסיבה ברורה: לא היה סיכוי להוציא את זה באופן מסחרי, בשל העובדה שהיו בו עשרות רבות של דגימות שלהתחיל עכשיו ולשלם זכויות יוצרים זה סוף העולם. לא, כנראה שלא, בתקופה הזאת לא ידעו בכלל מה זה רמיקס, ובטח לא מה זה לשלם על דגימות זכויות יוצרים. Steinski, שני החבר'ה, השפיעו על כל התקליטנים הממקססים שבשנים הבאות – החל מדי ג'יי שאדו וכלה בקולדקאט, שבטח אתם זוכרים שהסתבכו במשפט על דגימה. בכל אופן, גם הבוטלגים הבאים שהם הוציאו הפכו ללהיטים וזכו לתהילה, אבל לא יצאו רשמית, בעצם כמו כל הדברים שלהם. עד עכשיו: האתר Illegal Art, שיודע כבר דבר או שניים על הפצה של בוטלגים, אם אתם זוכרים, הוא הפיץ את האלבום האפור של דיינג'רמאוס, וכעת מציע רטרוספקטיבה של הרמיקסים של השניים, לציון 25 שנה למפעל ההיסטורי שלהם. לא בחינם, אבל גם 13$ זה משהו על דיסק כפול. להאזין לשלושת הבוטלגים הראשונים והקלאסיים ניתן בבלוג של וויירד.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

השאר תגובה