שמים את ה-פ' בפאנק

איטלו דיסקוכשבאים לדבר על איטלו דיסקו, חושבים לרוב על איטליה בתור גטו שהוציא מוסיקה לעצמו ואף אחד מחוצה אליו לא התעניין במה שקורה בו. זה כמובן לא נכון. השנים הראשונות של האיטלו דיסקו היו בראש ובראשונה פלירט, אם לא הגירה, למוקדי הדיסקו הגדולים האחרים בעולם. איטליה היתה עוד נקודה במפה. רוב הפעילות היתה בפריז כמובן על סצינת הלילה האגדית שבה, במינכן שם עוצב צליל היורו-דיסקו (בין השאר על ידי אמנם איטלקי, ג'ורג'יו מורודר, אבל בעיקר בריטים) ובניו יורק, או לפחות ביבשת אמריקה, שם היתה ההשראה התמידית, שם עשו דיסקו האנשים המקוריים של הדיסקו, שם באופן מפתיע גם התפתח האיטלו. המפיקים החשובים פעלו משם, או עברו לפעול שם, וכמובן אילולא ההצלחה של הקטעים האיטלקיים דרך חברות שפעלו משם לא היה קורה כלום באיטליה. המקרה של פרד ז'אק פטרוס יהיה מקרה מבחן.

:: . ::

בראשית היו המפיק ואיש העסקים פרד ז'אק פטרוס, והמפיק הצמוד שלו, בזמנו מוסיקאי צעיר מבולוניה, מאורו מלוואסי. השת"פ ביניהם הניב הפקות רבות תחת הכותרת Little Macho Music (בהתחלה: Goody Music Productions), הבולטות בהן היו להקות כגון Peter Jacques Band, Macho, Change, BB & Q Band (ברוקלין, ברונקס וקווינס). פטרוס ומלוואסי יצרו צליל שהיה תערובת של דיסקו פאנק האמריקאי וסינתיסייזר בסגנון יורו-דיסקו. הפאנק האיטלקי הזה נשמע בערך כמו הדיסקו האמריקאי, אבל היה בכל זאת ניתן לזהות בקלות את המקור האיטלקי – כנראה בגלל המלודיה, מה שהפך באופן כללי למזהה החשוב ביותר של הדיסקו האיטלקי. פטרוס בעצמו צוטט ב-1981 כמודה ש:"ה-X פקטור של המוסיקה האיטלקית הוא המלודיה, אפילו יותר מדי" ("The X-factor in Italian music is having too much melody")

רוב הקטעים שיצאו תחת ידיהם כללו לרוב גרסת אקסטנדד בצד א', וגרסה אינסטרומנטלית בצד ב'. זה היה נפוץ באותה תקופה לשים שיר בן למעלה משבע דקות כשהסוף כולל קטע קצב מתמשך. טום מולטון היה הראשון שהתחיל לעשות כאלה דברים, פרד ז'אק פטרוס, הקפיד לעשות גם כאלה דברים כדי שיהיה קל לתקלט את הדברים שלו.

:: . ::

ז'אק פרד פטרוס נולד בגוודאלופ שבאיים הקריביים, ובשנות השישים נסע לפריז, שם הפך תקליטן בכמה מועדונים חשובים (כולל "Club Saint-Hilaire"). בשנות השבעים הוא הצטרף למשפחה שלו באיטליה, ועבר לתקלט במועדון במילאנו בשם Good Mood. כיבואן תקליטים הוא הוא הרחיב את הרזידנסי שלו לחנות תקליטים שלמה ב-1973, שקרא לה Goody Music (על שם חברת ההפצה של Sam Goody, אליה חברה). ב-1976 החנות הפכה לספונסרים של תוכנית רדיו באחת מהתחנות הגדולות במילאנו, "רדיו מילאנו". ב-1978 התוכנית הפכה גם לחברת הפקה, אותה ניהל ביחד עם מאורו מלוואסי, סטודנט למוסיקה אותו פגש בבולוניה ב-1975.

העסק התרחב מעסק איטלקי בלבד לבינ"ל, כשהזמרים שביצעו בעבורו היו מהחשובים ביותר בארה"ב. את המיקסים הוא שלח לניו יורק, ומשם הדרך לשוק האמריקאי היתה קצרה. בשלב זה פטרוס עשה רילוקיישן לניו יורק כדי למקד משם את עסקיו ממשרד בשם Little Macho Music (החברה הבינ"ל שלו). בארה"ב הפך הלייבל לחברת הפקה ובעיקר הפצה של דיסקו אירופי בנסיון לפרוץ לשוק האמריקאי (כולל תיאו ואנס ההולנדי). ההצלחה הגדולה הראשונה של הלייבל היתה גרסת כיסוי לסטיבי ווינווד "I'm A Man" תחת השם מאצ'ו. ב-1978 הושק ההרכב Revanche בהובלת ג'וסלין בראון, ב-1979 הפך לותר ואנדרוס, עד אז זמר ליווי, לסולן של ההרכב Change ולהצלחה הגדולה ביותר של המפיקים והלייבל (ולחיקוי ללא בושה של נייל רוג'רס ו-The Chic, ראשון מבין רבים באיטלו דיסקו).

בעקבות חילוקי דעות החבילה התפרקה ב-1982, והלייבלים התפרקו. החלק של פטרוס נמכר לחברת תקליטים בשם Full Time, שביחד עם הקטלוג העשיר שרכשה והאמנים שייצגה הפכה ללייבל האיטלו דיסקו המוביל, כשבאמתחתה אמנים כגון Kano, Peter Richard, Jimmy Ross ומאוחר יותר טום הוקר, ג'ורג' ארון ואפילו ג'ובאנוטי בתחילת דרכו. פטרוס הקים מאוחר יותר חברה בשם Renaissance International ושם המשיך להוציא להיטים תחת להקותיו Peter Jacques Band, Change, B.B & Q Band וכו', לא לפני שטיפח את צמד ההפקה ג'ימי ג'אם וטרי לואיס (שהפיקו את האלבום של צ'יינג' ב-1985). ב-1986 הוא פרש לגוודאלופ וניהל מועדון בשם L'Elysée Matignon שהיה מרכז חיי הלילה באי הקריבי. ב-1987 נרצח שם על ידי תייר שוויצרי על רקע עלום… היו שמועות על מעורבות של המאפיה כמו לכל אורך הקריירה שלו.

כאן ראוי לציין כמה הרכבים שקשורים בדרך זו או אחרת לז'אנר או ללייבל: Flowchart, ההרכב של שני המפיקים פיו זאנוטי ורומאנו טרווסטאני, כלל חברים מההרכב צ'יינג' ומיק מרפי שהיה השותף של פטרוס ב-"Little Macho" שר קולות רקע (הם עשו את זה בשמות בדויים, כנראה כדי להתחמק מהחוזים שלהם אצל פטרוס, למרות שעשו מוסיקה נאמנה מאוד לקו שלו). מרפי היה מאוחר יותר הסולן של הרכב האלקטרו המפורסם "The System". מלוואסי ודייויד רומאני נגן הבס של צ'יינג (שניגן גם ב-Flowchart), ניגנו ביחד עם זאנוטי וטרווסטאני בלהקת Game. ביחד עם מארציו וינצ'נצי מלהקת Macho הם עמדו מאחורי אלבום הסולו שלו שלל את הלהיט "Volcano". טרווסטאני (שעבד גם תחת השם Bravo) הפך מאוחר יותר למפיק דיסקו פורה ובין השאר הפיק את Cruisin' Gang, Max Him ו-Strada. מלוואסי עבד מאוחר יותר עם אחד מאמני "Little Macho", רודי, בלהקה שהנ"ל הקים בשם Cube, ומלבד זאת הפיק אמני פופ חשובים אלה ואחרים – דאלידה מחד, ואנדראה בוצ'לי מאידך. לענייננו שני להיטים שהוא הפיק הם "Hypnotic Tango" של My Mine, ו-"Kalimba De Luna" של טוני אספוזיטו שמאוחר יותר הפך גם ללהיט של בוני אם (וגם להקת Macho הידועה כיסתה אותו).

צ'לסו ואלי שהיה נגן עבור Goody Music ומאוחר יותר גם הוציא שם מוסיקה ואף עמד מאחורי כמה הרכבי רוק שיצאו בלייבל, הוציא פרוייקט סולו בשם Azoto (הלהיט "San Salvador") ו-Tantra (הקלאסיקה "Hills O Katmandu" שהתפרסמה מאוחר יותר גם ברמיקס באורך 14 דקות של פטריק קאולי) ומאוחר יותר הפך למפיק נודע – תחילה של להיטי איטלו-דיסקו ומאוחר יותר של שמנה וסלתה של הפופ האיטלקי (בין השאר: ארוס רמצוטי, פ.ר דויד, אנדראה בוצ'לי וכו'). בין הלהיטים שהפיק:
1. RAF – Self Control
2. Matia Bazar – Ti Sento
3. Peter Richard – Walking In The Neon

:: . ::

בהערת אגב יש לציין שאסור להתבלבל בין הלהקה של פטרוס, B.B & Q Band לבין להקה איטלקית אחרת שפעלה באותה התקופה B.B & Band שהיתה הפקה של מי שעמד מאחורי ההרכב האגדי Klein & M.B.O ויצא בלייבל ממילאנו Zanza. באותו לייבל Zanza הוציאו גם חברי להקת קאנו את הסינגלים שלהם תחת הרכב המאש-אפים Pink Project. כמו כן, ראוי לציין שאת "Walking In The Neon" כתבו על פי הרישומים חברי להקת 'lectric Workers, כאשר ואלי הפיק בפועל וכתב את שאר השירים של הזמר.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

השאר תגובה