Is The Evil

המרחק בין הדיון במעמד של גל"צ לבין דיון בנחיצות שלו, ובאופי המשטר בישראל הוא קרוב. ביקשתי להמנע מזה, אבל זה קשה. ביקשתי להמנע מזה לפחות בהקשר של הנון-אייטם שציינתי לעיל, אבל אולי כדאי להביט בסוגיה מהכיוון האפל: גל"צ היא אוברייטד, לא היו צריכים לציין בראש חוצות שבר בלפר כתבת גל"צ. אני תוהה אם יש לגל"צ בכלל צורך. אם הצורך הוא רדיו צבאי, אני תוהה אם המעמד שלו רם כל כך כי הוא צבאי או כי הוא פופולרי. ואם הוא פופולרי, שוב מה זה אומר על המדינה שלנו. שהאופנה שלה מוכתבת על ידי הצבא? מה אנחנו, ברית המועצות? זה הצד האפל.

ודוק. הגישה שאני מייצג כאן אינה אנרכיסטית, אלא ליברלית. ובתוקף היותי ליברלי אני מבקש לשחרר את הבידור שלי ממסרים ממסדיים. כל מסר "מולאם" (שמשודר בתחנה מולאמת) מנסה בעיני ליצור תלות של האזרח הקטן בתחנה הצבאית כדי שבמקרה הצורך מסרים מוכתבים מהשלטון יועברו תוך כדי שידור, לעיתים באופן סמוי. אותו הדבר כמו האח הגדול. ככה עובדים היום גם בגוגל, מחלקים מתנות חינם ביוטיוב כדי שתשתמש במנוע החיפוש שלהם והם ידעו עליך יותר. ההבדל הוא שגוגל אינה ממשלה, ובטח שאין לה אג'נדה פוליטית. כשתהיה לה, זו אכן תהיה בעיה. זו מלכתחילה הבעייתיות האתית של ההשתלטות של גוגל על האינטרנט, שאלה של זמן אם ומתי היא תהפוך לטוטליטרית.

גלגל"צ שמשדרים כביכול רק מוסיקה ודיווחי תנועה, משדרים פעם בשעה מחדר החדשות של גל"צ, שהחדשות שלו נכתבות מתוך עמדה פטריוטית בפיקוח משרד הבטחון ודובר צה"ל. פטריוטיות זה אחלה, אבל אני לא בטוח שאם הייתם מגלים שהממשלה מנסה לשכנע אתכם שמשהו שאתם חושבים שרע הוא בעצם טוב, הייתם מרוצים. הסרט "וי פור ונדטה" מראה את זה די יפה, מבהיל שמהדורות החדשות שם כל כך ריאליסטיות.

ראוי לציין כאן במאמר מוסגר: אני אוהב את ישראל וחושב שצה"ל זה דבר נחמד. אני לא אוהב את התפיסה הפרנואידית של הישראלים כאילו שצה"ל הוא מה שמחזיק אותם בחיים, כי אחרת היו בולעים אותם. אני חושב שגם חשש ממלחמה כוללת אמור להיות ריאלי. הפיקחות הזאת היא משהו חמקמק מאוד, אני חושב שמה שיש בעמדה מיליטריסטית הוא טמטום ולא פקחות. הייתי שמח לו היו מדירים את הצבא מהמקום המרכזי שלו בחברה. ולו לא היו מתייגים אנשים שהצבא לא רצה לגייס, כטפילים, כחריגים וכפושעים שהשתמטו מרצונם.

בכל אופן, אין כאן מקום לטענה שאף עיתונות אינה אובייקטיבית ולכן תקשורת מולאמת ממתנת את גיוון הדעות משום שהיא מכתיבה טון. מסרים שלטוניים הם לא עניין של ימין או שמאל, דווקא ביקורת התקשורת היא כן. בסופו של דבר הצנזורה היא זו שמכוונת את כל הדברים. מה שעובר את מסנן הצנזורה מבחינה זו הוא ניטרלי, רק דרך הפרשנות של עורכי החדשות הוא מקבל את הכיוון הפוליטי שלו. העובדה שיש גוף שמצנזר דברים "שפוגעים בבטחון המדינה" וש"אינם עניינו של הציבור" היא מה שאני מסמן עליו. בפועל, אין על הצנזור הראשי גוף מפקח ולכן הוא מונופול של השלטון, וביכולת השלטון לעשות בה כשרירות ליבו. אני מצטער שאני מציג את השלטון הדמוקרטי שלנו כטוטליטרי אבל גלי צה"ל היא קצה קרחון. בעיני. אף על פי שאני מכיר לא מעט מבקרים שמסכימים איתי, גם כאלה מהזרם המרכזי. הצצתי עכשיו בויקיפדיה, ביקורת רדיקלית כזאת דווקא לא מופיעה שם אבל אחרות ומעודנות יותר כן.

כל הדרכים מובילות אל ראש הממשלה. ועדת הצנזורה כפופה למרותו, שר הבטחון שממונה על הצבא כפוף למרותו, ושר המשפטים שממונה על מערכת המשפט כפוף למרותו. ראש הממשלה הוא איש נחמד, אבל כפי שאפלטון אמר, הריבון האידאלי אמור להיות צדיק, ואף אחד מאיתנו לא יכול להבטיח שראש הממשלה אכן צדיק. כל ההתמרמרות שלנו תלויה בשיפוט שלנו את צדיקותו של ראש הממשלה, או יותר נכון צדיקותו של הריבון בכלל. השלטון, הממסד. מרגע שמשהו נראה לך מסריח אתה הופך לאנטי ממסדי. אתה מפקפק בסמכות.

אכן, כאן אני בהחלט מפקפק בסמכות מפני שאני מרגיש שהיא הופכת אותי למיליטריסט שרק מחכה לרגע שבו אתנקם באויבים שלי. הסיבה שאני צריך להתנקם באויבים שלי, אגב, היא מפני שאני כנציג אלוהים אמור להתנקם בכל מי שנחשב לאויבו של האל. אויבי שלי הוא אויב האל, אני נלחם בשם אלוהיי. ברגע שאני אנטי ממסדי אני פשוט כופר באלוהים הזה. זו גם הסיבה שגישה כמו שלי נחשבת בעיני הממסד כלא לגיטימית. אבל אני נלחם נגד אלוהים הרשע, כי אני מאמין באלוהים אחר, הצדיק. מי לה' אלי? אני מקווה שהמשל הובן. המוסר היהודי שלנו נגוע בתאוות נקם, האתוס הציוני כולו בנוי על מיתוס הגיבור היהודי שמגן על עצמו מפני הקוזאקים הטובחים בו. בגלל זה צה"ל תופס מקום כל כך מרכזי. אני חושב שהמוסר הזה הוא מעוות ומחרחר מדון.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.