ירמיהו השני

הסוגיה בנושא אישיותו של יוסף בן מתתיהו וצדקת דרכו בזמן המרד הגדול, בעת שחבר אל הרומאים והפך לבן חסותם, האם היה בוגד או לא, נדונה באין ספור חיבורים. הספר "הבוגד בירושלים" (הוצאת דביר, תרגום ספרו של דזמונד סיוורד) לא יחדש דבר, הוא סוקר בקצרה את שלל העמדות ומספר בשפה השווה לכל נפש את העלילה כפי שנובעת מממצאים, הנחות והצלבה בין ספריו. מי שמחפש ספר פופולרי ולא אקדמי, ספר שכתוב בעברית מודרנית ולא ארכאית, ללא הערות שוליים רחבות וללא ארשת מחקרית, מוזמן לקרוא את הספר הזה. מעבר לכך? גם הספר הזה לא מגיע למסקנה. אולם, למרות הערפול (הרי בכל זאת, הספר נקרא "הבוגד") אני יכול לרקום איזו שהיא מסקנה מנקודות שהספר מדגיש: הרוח היהודית שאבה ממיתוסים קדומים ועוצבה על ידיהם. הקנאים ניסו להדמות למקבים שמרדו באימפריה הגדולה באותה התקופה בשם ה' ולאחר ניצחו אותה בניגוד לכל הציפיות, הביאו עצמאות על יהודה. ואם ללכת אחורה יותר, אז הקנאים ניסו להדמות לחילות חזקיהו המלך, שכמו אצל המקבים נעזר בהתערבות שמימית שהביאה על אויבי ירושלים מפלה, והתעקש שלא להכנע להם עד שראה בתבוסתם. בתוך כך ניסו להעמיד את יוסף בן מתתיהו בתור רבשקה, שבגד בבני עמו ושירת את הצרים על ירושלים מבחינה מוראלית וטקטית. יוסף בן מתתיהו לעומתם ניסה לראות עצמו כירמיהו שניבא את מפלת ירושלים אם תמרוד, וניסה להניא את העם ממרד מפני שכניעה תעשה עימו רק טוב. בעזרת תמיכתו הוא קיבל חנינה מצבאות הצרים, וראה אמנם בחורבן עירו אך עודד את היהודים לאחר מכן, תוך דבקות במסורתו (אפשר גם לראות ביוספוס את יכניה שהמלך נשא את ראשו ושם את כסאו מעל המלכים אשר אתו). כמובן שגם בהיותו נביא הזעם הוא גם קיבל את הסמכות לכתוב את ההיסטוריה היהודית, את מגילת החורבן ואת ספר דברי הימים. בשני המקרים היהודים נתלו בנבואות, הם ידעו שיש נחמה, אבל השאלה היא את מי לקחת כמודל, את ישעיהו (זמן חזקיה) או את ירמיהו (זמן יכניה).

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

השאר תגובה