הבורר

בסוף המאה ה-19 שררה אווירה כאילו שהמדע הגיע למיצוי וקצו הגיע. מצויים בידינו כמה וכמה ציטוטים של פיזיקאים גדולים (הלורד קלווין, אלברט מייקלסון, סיימון ניוקומב) שהפכו כעבור שנים אחדות לאירוניים, מפני שהתגליות של ראשית המאה העשרים גרמו למהפכה רבתי בהבנתנו את העולם. הכרוניקה הזו של התקדמות מדעית, משבר והתכחשות אליו ומתוך ההתכחשות והאמירה שהבעיה שנתגלתה איננה בעיה בעצם, או שהיא בעיה קטנה שאם יפתרו אותה הכל יהיה מושלם, ואז המשבר מתפוצץ וקורית מהפכה – הכרוניקה הזו היא כרוניקה המוכרת מספרו של תומאס קון "מבנה של מהפכות מדעיות".

והכרוניקה הזו חוזרת בכל פעם מחדש, כך שאם אנו רוצים לנתח מה קורה במדע אנחנו רק צריכים לסמן את הבעיות הללו ולבחון את הפתרונות האפשריים, מה יקרה אילו ינקטו בכל גישה, מה עשוי להתרחש אילו יתעלמו מהבעיה וכו'. מייקל ברוקס בספרו "13 תעלומות מדעיות" (הוצאת דביר) מנסה למצוא את הנקודות הבעייתיות האלה במדע העכשווי, או מפני שהוא רוצה להזים את הטענה שאנחנו נמצאים במקום מתקדם כל כך שאין לנו לאיפה להגיע עוד, או סתם כי יש לו אתגר להסתכל קדימה ולחקור לאן אנו יכולים להתקדם. בספר הוא עוסק באסטרונומיה, רפואה, פיזיקה, ביולוגיה, כימיה וכו' ומצביע על אותן אנומליות קוּניות שעשויות לחולל את המהפכה הבאה. הוא עושה זאת בשפה בהירה גם למי שלא בקיא בנבכי המדע וגם למי שלא היה מודע למבנה של המהפכות המדעיות שאותן הוא מזכיר בקטנה בלבד בלי להתפלסף יותר מדי.

הבעיה היחידה שיש בספר היא הצורך לקרוא אותו ברצף מפני שאם קוראים פרק-פה ופרק-שם נתקלים בביטויים שאי אפשר להבין אילולא קראו עליהם בפרקים הקודמים, וההתחלה קשה ומפרכת. באמצע הספר הרגשתי שהוא מתחיל לזרום יותר. למה ההתחלה היתה איטית יותר? לדעתי זה מפני שמיד על ההתחלה הוא מפיל בבום את העיסוק בפיזיקה מורכבת ואניגמטית מדי. בכל אופן, ספר מעשיר שיכול ללמד הרבה את מי שרוצה להתאפס על החידושים המדעיים העדכניים ואיך הפוליטיקה של המדע מתנהלת מסביבם. כמובן שגם את מי שבאמת מעניינות אותו 13 בעיות מדעיות שעדיין אין להן פתרון.

  • Facebook
  • Twitter
  • email
  • Google Bookmarks

השאר תגובה